עוללות אפרים רמט

שלא יקח אשה לשם יופי כו' ולא לשם ממון כו' ולא לשם שררה הקרובים שיוכל להעזר מהם כו' ועוד אזהרה שידבק במשפחתו דווקא שנאמר כ"א אל ארצי ואל מולדתי תלך וגומר שתהיה בשוה לו ולא שיהיה הוא למעלה במדריגה או היא למעלה ביחס כי כל זה סיבת הקטטה ביניהם משלו רז"ל לענבי הגפן בענבי הגפן נאה ומתקבל וההפך הוא ענבי הגפן בענבי הסנה כו' וזה"ש הטיבה ה' לטובים וגו' ר"ל טובה לטובים והאריך שם הרב בדבריו ואולי בימיו היה מנהג לקרוא פרשה זו לחתן ובימינו נתבטל בהיות שרוב הזיווגים הם או לשם יופי או ממון או קרובים ופרשה זו מרחקת שלשתן. א היופי הגורם ריבוי המשגל לכך אמר שים נא תחת ירכי השביעו במילה הממעטת המשגל ורמז לו הרי בני מן הנימולים לפיכך אצלו שקר החן והבל היופי. ב הממון זה"ש מבנות הכנעני לשון תגר וסוחר כמו שפי' רש"י על פסוק וירא יהודה בת איש כנעני וסתם סוחרים הם מאספי הממון. ג קרוביה עזים זה"ש אשר אנכי יושב בקרבו ר"ל תחת ממשלתו כמ"ש והכנעני אז בארץ פי' רש"י היה הולך וכובש כו' ואמר לו אברהם שכל ג' סיבות אלו לא יכריחו להשיאו מבנות הכנעני כי אם אל מולדתי כו' שיהיה הדומה בדומה לו מזדווג וק"ל

תולדות ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה ע"ד ארז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה כו' וכבר ידעת ארז"ל בן ארבעים לבינה לכך ראה לישא אשה בן ארבעים כדי להגיע למדריגת בינת התורה. בקחתו ב' במסורה א' בקחתו את רבקה ב' אצל ירמיה כתיב בקחתו והוא אסור בזיקים רמז למה שאמרנו למעלה במאמר שע"א שהנושא אשה יוצא מבית האסורים דהיינו מתחת יד מאסר היצר הרע ע"ד שנא' מושיב יחידים ם ביתה מוציא אסירים בכושרות זה"ש בקחתו והוא אסור כבר בזיקים וזהו דווקא אם הוא זכה אמנם אם לא זכה אז מכאן ולהבא הוא אסור בזיקים ע"ד שארז"ל במסכת יבמות הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה זו אשה רעה וכתובתה מרובה וכן כתיב בספר בן סירא העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה זה"ש בקחתו והוא אסור בזיקים וק"ל קצתי בחיי אם לוקח בני אשה מבנות חת לפי שנאמר ראה חיים עם האשה וכבר בארנו למעלה בפרש' וירא שהאש' סיבת החיים מצד הבנים ההגונים נמצא שהבנים סיבת החיים לאבות אמנם בזמן שאינם הגונים והם רשעים אשר בחייהם חשובים כמתים, א"כ קצתי שא וק"ל

ויצא ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה. מה ענין זה לזה והלא לא שאל להם אלא השלום לו וכשהשיבו שלום לו למה הוצרכו להזכיר והנה רחל בתו מי שאלם היש לו בת. ונראה לפרש ע"ד ארז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום והם היו מסופקים אם שאל להם השלום לו סתם שלום שהוא טוב המצב על דרך לך נא ראה את שלום הצאן והצאן אינן בעלי הסכמה או מחלוקת אלא שהענין הוא טוב המצב וכן פי' בעקידה פרשת נשא. או אם שאל להם ע"ד הרמז היש לו בת ראויה להשיאה אותה לי וחשבו אולי לא רצה להזכיר בפירוש על צד הצניעות כמו קראן לו ויאכל לחם שכן דרך הביישנים להזכיר הזיווג בדרך רמז לכך רמזה במאמר השלום לו היש לו בת ראויה לזיווג הגורם השלום השיבו על שתיהם כאחד אם על דבר סתם שלום ויאמרו שלום. ואם שאלת על בת על זה אמרו והנה רחל בתו באה וגומר. הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי זה ראייה עצומה על ארז"ל שרוי בלא ברכה כו' ע"ד אמרו ראה חיים עם האשה בדרך שבארנו יפה בפרשת וירא ובמאמר של"ב

וישלח ויבא יעקב שלם עיר שכם שלם בממונו ובגופו ובתורתו כו' וכן שלם ר"ת "שאר "לימוד "ממון שאר היינו בגופו כד"א שארה הנה ונראה לפרש שלכך הזכיר בבואו מפדן ארם לפי ששם נשא אשה והעמיד תולדות ואז זכה לשלשתן. שלם בגופו ע"ד ארז"ל כל מי שאין לו אשה אינו נקרא אדם כו' והיינו לפי שהוא חסר אחת מצלעותן וזהו שפי' רש"י שלם בגופו שנתרפא מצלעתו. ושלם בתורתו ע"ד שארז"ל שרוי בלא תורה כו' שלם בממונו ע"ד ארז"ל שרוי בלא ברכה שנאמר להניח ברכה אל ביתך וכן פי' רש"י בפרשת לך לך ואברכך בממון ע"ש. לכך סמך לפרשה זו ותצא דינה בת לאה להורות שמצד האשה הצנועה זכה יעקב לכל זה אמנם כשהיא יצאנית כמו דינה אז הרבה מכשולים באים על ידה כמבואר מסיפור פשוטו. אני אל שדי פרה ורבה פי' בעל הטורים שם של שדי הוא שם של פריה ורביה כי הנעלם שלו הוא שי"ן דלי"ת יו"ד עולה ת"ק כמספר איברי האיש והאשה ע"כ ושם זה של שדי מצינו גם במילה שהיא ג"כ מיעוט המשגל וסיבת הפריה ורביה כמבואר בעניני המילה פרשת לך לך ות"ק עולה א פעמים נר כי כמו שבזיווג חיצוני זה יוצאים התולדות ממספר ב' פעמים נר דהיינו זיווג הזכר אל הנקיבה כך בזיווג פנימי דהיינו זיווג הנשמה שנמשלה לזכר והיא נר ה' נשמת אדם כשהיא מזדווגת אל התורה נר מצוה ותורה אור המאורשה לקהלת יעקב אז הם מולידים תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וק"ל. ותמת רחל וגו' ויט אהלה רמז למה שארז"ל כל מי שמתה אשתו ראשונה אור חשך באהלו זהו ויט אהלה. וכן ארז"ל כל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק באהלה וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל. במה שאמרו נר דלוק ע"ד שרוי בלא תורה שנמשלה לנר. וברכה מצויה ע"ד שרוי בלא ברכה וענן קשור ע"ד שרוי בלא חומה כחומה זו העשויה להגין כך הענן וראיה מענני כבוד של מדבר וק"ל

וישב כתיב ויעל על גוזזי צאנו וגומר תמנתה ובשמשון כתיב וירד שמשון תמנתה שהליכה זו היתה עליה ליהודה וירידה לשמשון כי זה נתכווין לשם שמים והעמיד מלכים בישראל וזה נתכוין לשם זנות לפיכך הזכיר לשון עלייה וירידה ע"ד זכה עזר לא זכה כנגדו וע"ד ארז"ל היא עולה עמו ואינה יורדת עמו וראויה היתה תמר ליהודה בסוד הקבלה כמבואר ברבינו בחיי