עוללות אפרים רמח

למדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים וזה אנו למדין מדהקדים תולדותיהם מע"ט לסתם תולדות של האשה שהרי אח"כ נא' ויולד נח ג' בנים א"כ ש"מ שאלו עיקר וגם נוכל לומר שלכך הקדים המע"ט קודם שהזכיר סתם תולדות לרמוז על מה שארז"ל אין מזווגין לו לאדם אשה כ"א על פי מעשיו כו' אע"פ שאמרו שזה בזיווג שני כבר בארנו למעלה במאמר שע"ח שזיווג שני שהזכיר הוא בעצם הזיווג הראשון לכך הקדים המע"ט כי צריך שיקדימו לו המ"ט ואז יזכה לאשה הגונה העשויה להוליד סתם תולדות אלו. ואמר נח נח ארז"ל במדרש שתי פעמים נח שהיה נח לשמים ונח לבריות רמזו בזה על שני מיני תולדות אלו כי באותן תולדות שהוא מעמיד מזאת האשה התורנית המאורשה לקהלת יעקב הוא נח לשמים לבד אמנם מן התולדות שהוא זוכה להם מן האשה אשר לקח כשהם הגונים אז הוא עושה נחת רוח גם לבריות לכך נא' תחלה נח איש צדיק כנגד תולדות מע"ט שהוא נח בהם לשמים כי צדקות ה' עשה. ואח"כ אמר שמצד סתם תולדותיו ההגונים היה נח גם לשמים גם לבריות לקיום המין זה"ש תמים היה בדורותיו היינו שהיה תמים לאנשי דורו דהיינו נח לבריות או בדורות שהעמיד תחתיו זה"ש בדורותיו ואמר שגם לפעמים הוא נח בסתם תולדות כשהם הגונים זה"ש את האלהים התהלך נח במה שהוליד ג' בנים הגונים זהו סמיכות אמרו ויולד נח ג' בנים וגו'. מהעוף למינהו אותן שדבקו במינם כו' רמז למה שנאמר על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו ובמס' ברכות דרשו רז"ל לעת מצוא זו האשה שנאמר מצא אשה מצא טוב אם כן מכאן אנו למדין שמצד האשה האדם ניצול משטף מים רבים וזהו סוד המבול שנשטפו כל המינים שלא דבקו במינם כמ"ש כל מקום שאתה מוצא זנות וכו' וניצולו כל מי שהיה דבק במינו וזהו סמיכות המבול לזכרון תולדותיו של נח שהיה דבק באשתו ולא באחרות ומצד זה זכה לתולדות הגונים וניצלו ממי המבול בזכות הדיבוק באשתו שנמשלה למי באר כמ"ש שתה מים מבורך וגו' יהי מקורך ברוך ושמח באשת נעוריך וכשחט' בדור המבול באותו מקור מים חיים אז נבקעו מעיינות תהום רבה ונשטפו מדה כנגד מדה או נידונו במים בדרך שנתבאר במאמר שס"ח על ארז"ל פגע בגינאי נהרא כו' וארז"ל קשה לזווגם כקריעת ים סוף והוא דרוש נאה לענין מי המבול שבאו על שהיו שטופי זימה שלא דבקו במינם ולקחו להם נשים מכל אשר בחרו והמשכיל יבין

לך לך הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. לפי פשוטו לא היה צריך לומר ידעתי כי לא תפול ידיעה בדבר הנראה ועוד שאין נפקותא בידיעתו לאומרו והיה כי יראו אותך המצרים. לכך נראה שלא דיבר בתואר יופי חיצוני אלא ביופי פנימי כמ"ש הבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל לכך אמר ידעתי בך שאשה חכמה את זה"ש יפת מראה כד"א חכמת אדם תאיר פניו ומצד חכמתך אין אני דואג עליך שיתעוללו בך כי בטוח אני בך שתמלט את נפשך מהם כמו שעשתה אשה החכמה בימי מתתיהו או שיראת חטאך תגין עליך כי לא יאונה לצדיק כל און אך שאני חושש להריגתי וק"ל. ואותך יחיו ב' במסורת א' הכא. ב' יחיו דגן ויפרחו כגפן רמז למה שנ' ראה חיים עם האשה כי היא תמציא כל צרכי הבית כמ"ש במשלי ותתן טרף לביתה זה"ש יחיו דגן וכתיב אשתך כגפן פוריה זה"ש ויפרחו כגפן. ואותך יחיו כי מצד שהיא תמציא כל צרכי הבית יהיה הוא פנוי לעשוק בעץ חיים התורני על הדרך שבארנו יפה במאמר ש"י. וזהו שנאמר למען ייטב לי בעבורך ע"ד ארז"ל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה כו' וחיתה נפשי בגללך ע"ד שנאמר ראה חיים עם האשה. ורש"י פי' ייטב לי יתנו לי מתנות ע"ד שכתוב בס' בן סירא ובגמ' מביאו ביבמות אשה טובה מתנה טובה כו' מספר ימיו כפלי' כו' זהו שדאג אברהם כאן על אבידת מתנה זו על מספר ימיו וק"ל. מקץ עשר שנים וגו' מכאן אנו למדין שתכלית הזיווג הוא לקיום המין שהרי כששהה אברהם יותר מן עשר שנים ולא ילדה לו לקח לו אחרת

וירא איה שרה אשתך וגו' פירש"י לשגר לה כוס של ברכה וכי לא היו המלאכים יודעין היכן היתה אלא שכאן נרמז מה שארז"ל במסכת מגילה כל כלה הצנועה בבית חמיה הרי היא זוכה שיצאו ממנה מלכים ונשיאים וראיה מתמר כו' וכן פי' רש"י פר' וישב והצניעות היא כשהיא יושבת אהלים ואינה יצאנית שנא' כל כבודה בת מלך פנימה וגו' וסמוך ליה תחת אבותיך יהיו בניך תשיתמו לשרים וגומר. וזה"ש השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה כו' וכבר בארנו למעלה במאמר ש"ך ובמאמר של"ב שהוא רמז שהאדם ישאר קיים באיש כי ישאיר ברכה אחריו בזרעו והרי כאלו הוא בעצמו קיים כי הבן ירך אביו הוא ע"ד ארז"ל יעקב אבינו לא מת כו' מה זרעו בחיים כו' ר"ל כשזרעו בחיים אז כאלו היה הוא בחיים ונמצא שבאשה זו הוא קונה החיים הנצחיים עד העולם וזהו עיקר הברכה כמ"ש כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם וברכה זו באה מצדה מצד היותה צנועה באהל זה"ש איה אשתך ר"ל אי אתה מודה שהיא תמיד באהל ויאמר באהל כן כדברך הוא ויאמר שוב אשוב וגו' והנה בן וגו'. ישיבתה באוהל הוא סיבת הבן אשר יולד כאמו' זה"ש לשגר לה כוס של ברכה הורו בזה שהברכה זו שלה היא ומצידה יזכה לברכה זו וזה"ש כדי לחבבה כו' כי ידע באמת שמצדה יזכה לבן שנ' וה' ברך את אברהם בכל בגי' בן. כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה לפי שהיה טפל בנבואה לשרה ע"ד שמצינו ברבתי ויבן ה' את הצלע ניתן בה בינה יותר מן האיש דתמן תנינן בת. י"א נדריה נבדקין כו' ולזכר בן י"ב שנה דווקא כו' ע"ש זה"ש שהיה אברהם טפל כו' וק"ל פתא סעדא דלבא רמז לאשה מבואר בפרשת צו

חיי שרה לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני פי' רבינו בחיי שהוקבע מנהג בישראל לקרוא פרשה זו לחתן ביום חתונתו להזהיר העם