עוללות אפרים רמד

יצחק שהמשמח חתן וכלה כאלו בנה חורבות ירושלים נמצא שבזיווג זה הוא מקרב הגאולה ושלום מלכות דוד. ב שלום התורה כמ"ש שרוי בלא תורה כו'. ג שהוא חותם כל הברכות כבר אמרנו ששלום האשה הוא גמר וחתימת כל הברכות וכל הנמצאות שתלוין ועומדים עד בא זיווג זה שהקב"ה חותם שמו ביניהם והוא שם י"ה כנודע והוא שם השלום כדאיתא בפיוט של חתונה פירוש הסוד יה הוא אדון השלום. ד השלום שצריכין לו בשעת מלחמה הוא שהאשה מצילתו מן הלוחמים שמבית ומחוץ זה"ש כי תקרב אל עיר להלחם עליה היינו להלחם בעיר קטנה זו לזרוק גירא בעינא דשטנא וקראת אליה לשלום היינו לזיווג האשה המסבבת שלום ביה האנושי. ובדרך הפשט נראה לפרש שאפי' בשעת מלחמה לא יתכוין לעצם המלחמה אהבת הניצוח כ"א אל השלום הבא אחר המלחמה וכן פי' בעקידה פסוק אני שלום וכי אדבר המה למלחמה שאני כוונתי אל השלום והמה לשוא יבקשו עצם המלחמה ואהבת הנצחון. ה השלום שהמתים צריכין לו שצריכין לשלום זה שהיה בימיו בין כחות הגוף והנפש כי בשלומם יבא גם הוא ובשלום ינוח על משכבותיו וכבר אמרנו ששלום זה תלוי בזיווג איש ואשה ובדרך פשוטו יאמר שהמתים צריכין אל השלום שיהיה בין החיים כי בזמן שאין שלום בין החיים אזי גם המתים אין להם מנוחה מריב לשונות כי עד מהרה ירוץ דברו לחרף את החיים ולא תתקרר דעתו עד אשר ישלח חץ שחוט לשונו בכל אבותיו ופוגע בכבוד הקדושים אשר בארץ המה וא"כ המתים אין להם מנוחה כשאין שלום בארץ בין החיים כההוא מעשה באחת שהיתה קבורה במחצלת של קנים כו' כדאיתא במסכת ברכות זה"ש גדול השלום שהמתים צריכין לו. ו ז ח מה שאמרו גדול השלום שניתן לעושי תשובה שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב דהיינו מי שנתרחק ונתקרב וגדול השלום שניתן לחלקם של צדיקים שנאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם. וגדול השלום שלא ניתן לחלקם של רשעים שנאמר אין שלום לרשעים. ג' חילוקים בשלום זה כפי הנראה שבג' כיתות אלו שהזכיר בעלי תשובה צדיקים רשעים כפי מדריגתם השלום מתווך בהם כי לבעלי תשובה ניתן להם השלום גם בחייהם ובמותם לא נפרד מהם ובצדיקים לא ניתן להם השלום כ"א במותם כמ"ש יבא שלום ינוח כו' וברשעים לא בחייהם ולא במותם על כן ראיתי לומר ששלום זה רמז לשמו של הקב"ה שנקרא שלום וכבר ידוע שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהם כמ"ש הן בקדושיו לא יאמין ואם מצינו לפעמים שהקב"ה מייחד שמו עליהם בזמן שהוא חשוב כמת בחייו כמו שפירש"י אצל יצחק לפי שהיה סומא וכלוא בבית ויצר הרע פסק ממנו נחשב כמת כו' וזהו בעצם ההבדל שבין בעל תשובה וצדיק גמור שהבעל תשובה ממית יצרו בחייו מצד התשובה ועל רוב עינויו וסיגופיו היצה"ר פסק ממנו ע"ד אם יחיה ימית ע"כ הקב"ה מייחד שמו עליו גם בחייו אמנם בצדיקים אין הקב"ה מייחד שמו עליהם עד סמוך למותם לכך נאמר יבא שלום ינוח על משכבותיו. אבל ברשעים שמתו ברשעם אין שלום אמר ה' להם כלל. אך בזמן שעשו תשובה סמוך למותם אינן בכלל הרשעים ושמעתי סמך לזה שלעוה"ב הכל שוין כצדיק כרשע כבינוני כמ"ש כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' או מצד התשובה או אחר שקבלו עונשם לעוה"ב ורמז לדבר וישכון ישראל בטח בדד. בטח ר"ת בינונים טובים חייבים וכולם ישכנו בטח ושלום להם ואימתי בדד היינו לעוה"ב שכל אחד ישכון בדד כמ"ש לעתיד הקב"ה עושה מדור בפני עצמו לכל צדיק וכן רמז לזה שמלת בטח בית טית חית הנעלם ממנו שוה בכולם וזה הערה לעוה"ב הנעלם והצפון שיד כולם שוה בו כאמור לפיכך הנעלם בכולם י"ת לפי שהנעלם ג"פ י"ת מרמז שיש להם חלק לעוה"ב וזה ע"ד ארז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כו' וכבר אמרנו ששם י"ה המשותף בין איש לאשה הוא אדון השלום וא"כ כל המעלות שנזכרו במדרש זה התלוין במידת השלום כולם תלויין בזיווג איש ואשה כאמור. ט י יא מה שאמרו גדול השלום שניתן לאוהבי התורה שנאמר שלום רב לאוהבי תורתיך ולענוים שנאמר וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. ולעושי צדקה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום כבר אמרנו שכולם תלויין בזיווג זה התורה כמ"ש שרוי בלא תורה והענוה שנאמר אשכון את דכא ושפל רוח וגומר ובזמן שהוא בלא אשה, הרי הוא כמנודה לשמים ואין הקב"ה משרה שכינתו בין המנודים. והצדקה כמ"ש במשלי בשבח אשה טובה כפה פרשה לעני וגומר ובדרך פשוטו השלום שניתן לאוהבי התורה הם העוסקים בתורה לשמה בודאי תמיד שלום ביניהם מה שאין כן בעוסקים שלא לשמה או לאהבת הכבוד או הממון בוודאי תמיד קנאה ותחרות ביניהם ודעת כל אחד לסתור דברי חבירו ולגלות מומו ואם כן אין שלום במעגלותם וזהו בעצם השלום הניתן לענוים ולא לגסי הרוח שדעת כל אחר להשפיל את חבירו באופן שיהיה חבירו בזוי מעם והוא תהלה. ומעשה הצדקה גורם שלום וריעות בעולם במה שכל אחד גומל חסד עם חבירו וכן בנמצא תמיד שבעלי העושר קנאין פוגעין בהם אך בסיבת הצדקה ירבה לו אוהבים כנודע ואז שלום ושלוה בחצרותיו ובטירותיו. יב יג שמו של הקב"ה שלום והוא שקול כנגד כל מעשה בראשית כבר אמרנו ששם י"ה הוא אדון השלום והוא שוכן בין איש ואשה והיותו שקול כנגד כל מעשה בראשית הוא בעצם יצירת זיווג אדם ואשתו כדרך שנתבאר למעלה. ומסיים ואמר אין לך כלי מחזיק ברכה כמו השלום כו' וכבר ידוע ארז"ל שאין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה שעו מזמור כלי כו' והיא הכלי המחזיק כל הברכות כאמור והיא גם היא אמרה שלום לכל המזדווגים אליה לשם שמים אשתך כגפן פוריה כולל ו' ברכות וכן מצינו במזמו' אשתך כגפן פורי' שבארנו למעלה במאמר של"ב על הזיווג והמעלות הנתלים בו. א מה שאמר שרוי בלא טובה זה"ש אשריך וטוב לך אשתך כגפן