עוללות אפרים רמב

צריך עוד לשום דבר שיבא אחריו להשלים מה שחסר בו וזה ראייה שהאחרון עיקר והוא קץ ותכלית לכל מה שקדם לו ודבר זה מצינו בתורה ביצירת העולם שנברא האדם באחרונה וזה מצד היות האדם תכלית כל הנמצאים כהסכמת רוב חכמי תורתינו שכל המציאות היו בעבור האדם אשר נברא לעמוד לשרת לפני אדון הכל אע"פ שהרמב"ם בספר המורה חלק ג' לעג על האומרים שהאדם תכלית המציאות וכן הרלב"ג בספר מלחמת ה' מ"מ הסכמת רוב חכמי תורתינו הוא כדברי אלה ודעתם הם דעות פילסופיות המרחיקים זה הדעת ובאמת שאיחורו של אדם הראשון הוא הוראה על מעלתו כי הוא קדם במחשבה ע"כ היה סוף המעשה וזה"ש תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה ובחיבורינו הגדול רבבות אפרים בארנו שם עקבו מלשון אשר חרפו עקבות משיחך שהאומות מחרפין אותנו על איחור ביאת הגואל וזה"ש עקבו היינו איחורו ביצירה מכהה גלגל חמה ר"ל זה הוראה שטוב הוא יותר מגלגל חמה וזה"ש אחור וקדם צרתני היינו אחור בפועל וקדם במחשבה וזה ממה שיורה על מעלתו אפי' על גלגל חמה ובחיבורינו הנזכר הרחבנו הסיפור מזה ובאו שם מופתים רבים על כל מעשה בראשית שהמאוחר חביב משלפניו. וזהו שאמרו במדרש שהתחלנו בו גדול השלום שהוא שקול כנגד כל מעשה בראשית כו' והרי כאלו אמר גדול האדם שהוא שקול כנגד כל מעשה בראשית לפי שהאדם הוא בעצם השלום שהשלים בין שני הקצוות דהיינו בין העליונים לתחתונים וצרפם יחד כי קודם שנברא האדם היו העליונים והתחתונים מתנגדים גמורים והפכיים לפי שהעליונים הם שכל פשוט והתחתונים בהפך זה הם חומר פשוט כנודע מגדרם והאמצעי המצרפם הוא המשים שלום בין התנגדות שני הפכים אלו וזה האדם האמצעי המורכב מחומר וצורה הרי יש בו חלק מעליונים ותחתונים ובדרך זה נאמר עושה שלום במרומיו כי השמים מורכבים מאש וממים כמו שפירש"י על פסוק ויקרא אלהים לרקיע שמים לפיכך השלום נמצא בהם מצד היותם מורכבים משני הפכים כך האדם מצד היותו מורכב משני הפכים נמצא בו השלום בעצם וראשונה וכבר נתחבטו בו החכמים הקדמונים למצוא סיבה להתקשרות דבר רוחני עם דבר גשמי כמבואר בספר הכוזרי וזה"ש העוסק בתורה לשמה משים שלום בין פמליא של מעלה ושל מטה לפי שבזמן שאינו עוסק בתורה לשמה הרי כאלו אין בו חלק מן העליונים וא"כ ישאר המחלוקת במקומו או יאמר פמליא של מעלה ומטה על כחות הגוף והנפש שהתורה משלמת ביניהם ובהדיא פירש"י בפרשת בראשית שיצירת האדם היתה בששי על זה האופן שלא יהיה קנאה במעשה בראשית כו' א"כ האדם הנברא באחרונה הוא בעצם השלום הכולל כל מיני שלימיות כמ"ש עושה שלום ובורא הכל כי בביאת הדבר התכלית דהיינו האדם אז באותו זמן דומה כאלו ברא את הכל בפעם אחד וכן נאמר מיד אחר יצירת האדם וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד זה הוראה שיצירתו השלימה כל המציאות שקדמו לו. שעג סוד דו פרצופים ב' הוא שאנו למדין ממה שנברא דו פרצופים אחד לפנים וא' לאחור ואח"כ נחלקו לשנים וכן כתב המורה חלק ב' פר' ג' וז"ל וממה שצריך שתדעהו כי אדם וחוה נבראו כאחד מתאחדים מגב לגב ושהוא נחלק כו' ויש להתבונן במהות יצירה זו למה לא נבראו מתחילה שני גופים וכפי הפשט יש ליתן טעם בג' דרכים. האחד הוא שיתבונן האדם במהות יצירתו וימצא מהות הנהגתו עם אשתו ע"ד זכה עזר לא זכה כנגדו והוא שבסתם זיווג חיצוני זה יזהר מלהלכד במצודת אשה רעה אשר היא מר ממות כמ"ש לשמרך מאשה זרה וגומר כי הפתאים אינן נותנין אל לבם שיגיע לו ממנה שום התנגדות כי אם עזר ע"כ נבראו דו פרצופים זו לפנים וזה לאחור או להפך להורות שכפי הטבע יש לו גם התנגדות מצדה שאם הוא פונה פני מגמתו לפנים אזי היא נותנת לו עורף ופוניתו לאחור ואח"כ הבדילם הקב"ה ושם פניהם איש אל אחיו להיות לו לעזר להורות שבטוב ההשתדלות והעזר האלהי יתוקן רעה זו ויכול להפכה לטובה שתהיה לו לעזר ולסעד אם יזכה. הדרך הב' הוא בזיווג פנימי דהיינו זיווג החומר והצורה גם לזה באה הערה זו לסתור דעת הפתאים החושבים שאין להם שום התנגדות מצד החומר כריע נחשב להם ואינן נותנין אל לבם שיצרם הרע בקרבו שם ארבו ע"כ נבראו זה לפנים וזו לאחור לגלות אוזן אנשים שבזמן שהזכר בשכלו שם פני מגמתו להיות נוכח ה' דרכו אזי יצרו הרע פונה לאחור כמ"ש נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור וידיעה זו מסבב לו להשמר מן האויב הפנימי הזה ויש לאל ידו להפכו שיסכים על ידו לעבוד את ה' שכם אחד הדרך השלישי הוא שלכך נבראו חומר אחד משום שלום בית שיהיה השלום מתווך ביניהם כי אין שלום כי אם במקום האחדות שאין שם שום התנגדות ולכך נאמר לא טוב היות האדם לבדו שיהיה כל אחד מהם נוצר בחומר לבדו כי אז לא יהיה השלום מתוך ביניהם כל כך וא"כ האדם הנוצר באחרונה בו נראה בעצם וראשונה מעלת תהילת השלום לפיכך אמרו שהשלום שקול כנגד כל מעשה בראשית לפי שמציאת כל הנמצאים שקדמו לו תלוים בשלום זה לכך נאמר השלום בחתימת ברכת כהנים ואמר ר"ש גדול השלום שהוא חותם כל הברכות כו' ויש להתבונן בדבריו אלה מהו חשיבתו ומעלתו שהוא בא באחרונה ומה היה חסר אם היה בראש או באמצע. ולהנחתינו הוא מבואר שהמאוחר חביב יותר משלפניו לפי שכל הקודמים צריכין להשלמתו והאחרון מצד שאינו חסר מאומה אין דבר בא אחריו להשלים דבר שנחסר בו נמצא שהאחרון הוא השלם שבכולם ובאיחורו תגלה ותראה מעלתו כאמור. ומטעם זה ראה לייחס השלום לתורה ולמלכות בית דוד בהיות ששנים אלו הם סוף ותכלית כל ההצלחות בזה ובבא כי זה כל האדם כשהוא מצליח בצרכי הגוף בעוה"ז והוא סיבה להביאו לידי קניית השלימות הנצחי לעוה"ב באמצעי' זאת התורה כמ"ש את הברכה אשר תשמעו