עוללות אפרים רמ

הפסיקו לו הדרך שלא יוכל ללכת לפניו לדרוש את ה' וכמו שאמר לולא ה' שהיה לנו אזי המים שטפונו וגומר וע"ד שארז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו וכן כתיב אחי בגדו כמו נחל בשו כי בטח וגומר דוגמת זה דרשו רז"ל על היצר הרע אל תאמינו בריע אם יאמר לך היצר הרע חטא והקב"ה מוחל לך אל תאמן בו ואל תבטחו באלוף כי הוא מן המבטיחים ואינן מקיימים כי אין בידו לקיים הבטחתו באחרית הימים אמר ליה חלוק לי מימך ר"ל בקש לפחות לחלק כל פעולותיו על ב' חלקים חציו לה' וחציו לכם וימאן האיש ליתן לו דרך לעבור כלל נוכח ה' באמרו אתה הולך לעשות רצון קונך וגם הטבע פועלת ברצון קונה גם היצר הרע לכך נוצר להביא את האדם בנסיון אתה ספק ואני ודאי כי בלי ספק שכלי המעשה מסכימים יותר עם שני מונעים אלו אז אמר אם לא תחלוק לפחות אז גוזרני עליך כו' ר"ל אבטל מציאתך לגמרי ואפרוש מכל תאות העולם הזה להטותך עד הקצה האחרון כדי להעמידך על המיצוע כי התיכון הוא המבריח מן הקצה אל הקצה מיד חלק ליה ומסיק בזה המאמר שהנהר מתחלק לג' כיתות. א להולך לפדיון שבוים. ב לדרי חיטא לפסחא דבמצוה קא עסיק. ג לההוא טייעא דלוה בהדייהו הנה כפי הנראה יש בזה רמז למה שאמר ר' יוחנן בזמן שישראל עוסקים בתורה ומצות וג"ח יצרם מסור בידם כו' הולך לפדיון שבוים זה התורה חירות על הלוחות וההוא דדרי חיטא לפסחא דבמצוה קא עסיק היינו מצוה וההוא טייעא דלווה בהדייהו שהיה עוסק בהלוית אורחים זהו גמילות חסדים בשלש אלה יש כח ביד האדם לדחות מעליו שני מונעים אלו ולפי דרכינו נוכל לומר שבמאמר זה בא הרמז שבזמן שהאדם נושא אשה אז היא לו כחומה להצילו משני אויבים פנימיים אלו שנמשלו לשטף מים רבים וכן התורה מגינה כחומה כאמור וזהו שאמר על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא ודרשו רז"ל במסכת ברכות לעת מצוא זו תורה שנ' כי מוצאי מצא חיים וחד אמר לעת מצוא זו אשה שנ' מצא אשה מצא טוב ועליהם הוא מסיים ואומר רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו היינו שני מונעים אלו שהמשיל בגינאי נהרא דהיינו שטף מים רבים והם נדחים מעליו כשילמוד תורה כמו שאמר משכהו לבית המדרש וכשישא אשה על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ואי נסיבנא בארביסר הוה אמינא גירא בעינא דשטנא שעא קשה לזווגם כקריעת ים סוף וכפי הנראה שזהו כוונת רז"ל במה שאמרו קשה לזווגם כקריעת ים סוף שנאמר מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות אל תקרי מוציא אלא כמוציא ויש לדקדק במאמר זה כי כפי הנראה אין שום דמיון ויחס בין הזיווג לקריעת ים סוף ואדרבה שהם שני הפכים כי זה חיבור וזה פירוד ועוד שהפסוק שהביא אינו מדבר בקריעת ים סוף כי אם ביציאת מצרים. ולהנחתינו הוא מבואר לפי שבנשיאת אשה הוא מכניע ומבטל היצר הרע הנמשל לים זועף ולמים הזדונים עד אשר יהיה לו דרך ומסלול לעבור בו לשלא יוכל לעכב על ידו והוא כנגד הטבע וקצת שינוי הטבע לפיכך זיווג זה שהוא בעצם קריעת ים זועף זה מצד היותו כנגד הטבע הרי הוא קשה כקריעת ים סוף כי ביטול החומר הוא כנגד טבעו של אדם ובעצם הזמן ההוא שהאדם נושא אשה וניצול מן היצה"ר הרי הוא כיוצא מבית האסורים כד"א כי מבית הסורים יצא למלוך והסורים כמו האסורים ומקרא זה מדבר בילד מסכן דהיינו היצר טוב שיצא למלוך מבית האסורים שהוא בו אסור בחבלי ובמצודות היצה"ר כמו שיתבאר בע"ה וכן ארז"ל חרות על הלוחות חירות ממלאך המות חירות מן היצה"ר זהו שאמר מוציא אסירים בכושרות כי הזיווג הוא בעצם הוצאות האסירים ממאסרי היצר הרע והוא בעצם קריעת ים סוף זה שיצה"ר נמשל בו זהו שמסיק במאמרו של רבי פנחס שהנהר נקרע ונחלק לשלשה כתות לפדיון שבויים היינו הנושא אשה כאמור ולדרי חיטא לפסח היינו מצוה ולההוא טייעא היינו סוחר ר"ל ללומדי תורה שנאמר כי טוב סחרה מכל סחורה דלווה בהדייהו כד"א כי לוית חן הם לראשיך או בהפך שפדיון שבויים רמז לתורה וההוא טייעא דלוה היינו הנושא אשה כד"א הפעם ילוה אישי אלי ורצה בזה שההוא טייעא היינו הסוחר שהיה מחזר אחר אבידתו היה גם כן בהדייהו ומסיק שנקרע גם לו הנהר והוא בעצם ביטול היצה"ר כי האשה היא מסבבת אותו כחומה כד"א נקבה תסובב גבר כי מפאת האשה הוא נעשה מוקף חומה באופן שלא יוכל לשלוט עליו האויב הפנימי הלוחם תמיד בעיר קטנה שהאדם נמשל בה לכך נאמר אעשה לו עזר שאם זכה הרי היא לעזר ולמגן כנגד היצר הרע לכך נאמר טובים השנים מן האחד וגו' כ"א יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו ר"ל שאם יתקפו יצרו האחד המיוחד שבשונאיו אז השנים יעמדו נגדו כן פירש הראב"ע בהדיא שבאשה הוא מדבר שהרי מתחילה אמר יש אחד ואין שני וגו' והוא מדבר בזמן שאינו נשוי אך אם לא יזכה הרי היא כנגדו ואז תכבד המלחמה עליו מבית ומבחוץ ולא יוכל לעמוד כלל. וזה"ש עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו יאמר מי הוא זה שנמשל לעיר פרוצה אין חומה. הוא מי שאינו נשוי אשה שאז אין מעצור לרוחו מלהרהר בעבירה כדאמר רב הונא כיון שהגיע עד עשרים שנה ולא נשא אשה הרי הוא כל ימיו בהרהורי עבירה. ואז הוא נמשל לעיר פרוצה אין חומה כי האויב ילחם בו וגם יוכל וינצח. והוא מה שמצינו במסורת אשר לא יעדה לו כתיב ולא קרינן וכן אשר לו חומה לו כתיב ולא קרינן כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים ויש בזה רמז ליעוד זאת האשה שבזמן אשר לו יעדה והרי הוא נשוי אשה אז אשר לו חומה הרי העיר קטנה מוקפת חומה ובזמן אשר לא יעדה ואינו נשוי הרי אשר לא חומה הוא כעיר פרוצה אין חומה והקרי וכתיב הוא ע"ד הזה זכה עזר לא זכה כנגדו זהו לו חומה לא חומה ובמאמר רמ"ז בארנו הפסוק אשר לא חומה על העיר