עוללות אפרים רלט

הנאה אל האדם ותמיד הוא משתדל לקרב הנאות המוחשות בין באיסור בין בהיתר לא יבקר בין טוב לרע והוא ענין טבעי וחומרי אצל האדם אבל היצה"ר אינו מתכוין כ"א להכעיס ולהכשיל את האדם בעבירות שאין בהם הנאה לגוף כמו מנשה שבא על אמו ואמרה לו כלום יש לך הנאה מן המקום שיצאת משם השיב ואמר כלום אני עושה אלא להכעיס וזה ברור שהיצה"ר מושך כח מן הנחש הקדמוני והוא כח של סמאל וכל עיקר כוונתו להפיל את האדם לשאול תחתית ועל שני מיני מונעים אלו אמר דוד דרך תפלה הצילני מטיט ואל אטבעה אנצלה משונאי וממעמקי מים אל תשטפני שבולת מים וגו' ויש לדקדק למה אמר מתחילה הצילני דרך בקשה ואחר כך אמר אנצלה משמע ממילא אדע להנצל. על כן לבי אומר שהתפלל על שני מונעים אלו שהמשיל לשבולת מים ולנחל שוטף השוטף ומכלה את הכל כך ב' מיני מונעים אלו מעכבים הליכת האדם כשהוא רוצה לילך בדרך התורה ונוכח ה' דרכו אז שנים אלו מפסיקים לו כנהר המפסיק לאדם הדרך ולא יתן לו מקום לעבור כך שני מונעים אלו. א התאוות החומריות הטבעיות שהחומר מתאוה להם כנגדם אמר דרך תפלה הצילני מטיט ואל אטבעה. בהיות שהתאות מוחשות לעין כל וכל האיברים מתאוים וחומדים אותם ע"כ קשה לאדם לעמוד כנגדם ולדחותם מעליו והוא צריך עזר אלהי ע"כ אמר הצילני מטיט החומרי ואל אטבעה בדברים הטבעיים כי רבים עוזריו. אמנם על היצה"ר שנקרא שונא בהיות שאין כוונתו כ"א להכשילני א"כ מעצמי אנצלה ממנו לדחותו מעלי זה"ש אנצלה משונאי. וממעמקי מים כמו שאמר במקום אחר ה' לי בעוזרי היינו שהוא יהיה למגן לי מן התאות שנראים מתוקות לפי שעה כאלו הם עוזרים אל הגוף להתמיד מציאותו. ואני אראה בשונאי היינו ביצה"ר אני מעצמי אראה ואבחין בתחבולותיו. שסט א"ר יוחנן מ"ד אשריכ' זורעי על כל מים כו' וכל החזון הזה נרמז באר היטב במה שמצינו בפר"ק דע"ז א"ר יוחנן מ"ד אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אשריהם ישראל בזמן שעוסקים בתורה ובמצות וג"ח יצרם מסור בידם ולא הם מסורים בידו שנ' אשריכם זורעי ואין זריעה אלא צדקה שנ' זרעו לכם לצדקה ואין מים אלא תורה שנא' כל צמא לכו למים ויש לדקדק בדברי רבי יוחנן שאמר יצרם מסור בידם אם כן פשיטא שלא הם מסורים בידו ולמה חזר וכפל לאמר ולא הם מסורים בידו: ועוד שנראו דבריו כסותרים כי אמרו ולא הם מסורים בידו משמע דרך פשרה שלא הם מסורים ביד יצרם ויש במשמע שגם הוא אינו מסור בידם ומתחילה אמר יצרם מסור בידם ועוד יש לדקדק שלא הביא מהקרא שום ראייה שיצרם מסור בידם ויצר הרע מאן דכר שמיה על כן נראה לפרש שלא דבר רבי יוחנן אלא כנגד ב' מונעים אלו כנגד היצר הרע אשר עליו אמר דוד ואני אראה בשונאי אמר יצרם מסור בידם בהיות שרעתו גלויה לכל איש אשר חנק לו אלהים בבינה ע"כ נקל לאדם לכובשו ולהכניעו עד אשר יהיה מסור ביד האדם לגמרי. אמנם כנגד התאות שהיצר החומרי מתאוה להם אמר ולא הם מסורים בידו ר"ל די לו לאדם כשלא ימשלו התאות עליו אע"פ שגם הוא לא ימשול בהם לבטל מציאותם לגמרי בהיות שקצת מהם הכרחי לאדם כנודע ואמר שבזמן שישראל עוסקים בתורה ומצות וג"ח יצרם מסור בידם כו' הורה שבשלש עמודים אשר עליהם עולם קטן זה עומד והם תורה עבודה וגמ"ח יש כח ביד האדם לעמוד כנגד שני מונעים אלו שנאמר אשריכם זורעי היינו ג"ח כאמור על כל מים כד"א לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך היינו התורה כל מים לרבות המצות דהיינו העבודה על זה אמר משלחי רגל השור והחמור השור היינו היצר הרע שאין כוונתו כי אם להזיק. כשור זה הנוגח בקרן ואין כוונתו כי אם להזיק. והחמור היינו החומר המתאוה לתאות החומריות ואמר שבתורה ומצוה וג"ח הוא משלח רגל ב' מונעים אלו. שע ג' פעמים רובץ במסו' וכנגדם מצינו במסורת שלשה פעמים רובץ. א לפתח חטאת רובץ. ב כי תראה חמור שונאך רובץ. ג רובץ בין המשפתים. רמז שהאדם נבוך בין המצרים מצד שני מונעים אלו העומדים כנגדו. א החומר זהו שאמר כי תראה חמור שונאך רובץ. ב היצר הרע זהו שאמר לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ע"ד שרשעים אפי' אפתחו של גיהנם אינן חוזרין כו'. זהו שאמר שאפי' בזמן שתהיה רובץ לפתח חטאת היינו פיתחא של גיהנם מ"מ אליך תשוקתו של יצר הרע והאדם נבוך בין שני גבולים אלו שמימין ומשמאל זה"ש רובץ בין המשפתים וע"ד אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי ועוד כי התאוה משכנה בכבד שבימין האדם והיצר הרע משכנו בלב שבשמאל האדם כמ"ש בכל לבבך בשני יצרך כו'. זה"ש והמים להם חומה מימינם ומשמאלם מים רמז לתורה שנ' כל צמא לכו למים. ורמז לעבודת המצות שנ' לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך. ורמז לג"ח שנ' שלח לחמך על פני המים וגו' ושלש אלה הם כחומה מן התאוות והיצה"ר שמימין ומשמאל נמצא שהאדם באמצע דהיינו בין המשפתים או ירמוז למה שארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש זהו שאם פגע בך מנוול זה היצר הרע הנרמז לפתח חטאת רובץ אז תעסוק בתורה כיששכר שנאמר בו רובץ בין המשפתים ואז תראה חמור שונאך רובץ ונופל תחת משאו כן פי' בעל הטורים ובשטחיות דברינו אלה יתבאר לנו המאמר של רבי פנחס בן יאיר כי שלם כמותו היה דורך מהלך השלימות והיה נוכח ה' דרכו והלך לפדיון שבוים דהיינו לעסוק בתורה שנאמר בה חרות על הלחות וארז"ל אל תקרי חרות אלא חירות כו' מיד פגעו ביה שני מונעים אלו זה"ש פגע בגינאי נהרא. א החמדות של העולם הזה רמז בגינאי כי כל גן כולל כל החמדות האנושיות וחמודות העה"ז. ב היצה"ר שכוונתו להזיק ולשטוף ולכלות זה"ש נהרא המשילו לנהר ולנחל שוטף ועניו התפלל דוד אל תשטפני שבולת מים וגו' ושנים אלו