עוללות אפרים כד

גד ובני ראובן פסוק כי לא ממוצא וממערב כו' יאמר כי המה היו מן ההולכים חשכים לעשות העיקר טפל והטפל עיקר כי תכלית הממון אינו כ"א לקיום הנפש בגוף כל, ימי חלדו והם הפכו השיטה ועשו תנועה ממזרח למערב כדרך שנתבאר בחשבם כי באלה יתרומם חלקי הנפש ושקר בימינם שאדרבה גרמו לה ירידה כאמור ואמר ולא ממדבר הרים תחת ארז"ל וממדבר מתנה שאם האדם משים עצמו כמדבר הזה שהכל דשין עליו התורה נתנה לו במתנה כו' אמנם לא כך היא המידה במכלים ימיהם בהבל והולכים דרך המדבר ים סוף לעשות סחורה לא באלה יתרומם חלקי הנפש כ"א בתורה ומצוה כמ"ש מי זאת עולה מן המדבר עיקר עליית הצלחת השלמים הוא מן המדבר בדרך שנתבאר או בדרך התבודדות הנביאים שקנו מעלתם מתוך התבודדות מדברות כנודע אלא מה הקב"ה עושה נוטל ממונו של זה ונותן לזה כו' הורה בזה ענין נכבד ויקר ע"ד שנאמר כי טוב סחרה מסחר כסף כי בנוהג שבעולם בסתם סחורה זה נותן הכסף וזה נותן לזה הסחורה נמצא שזה חסר הכסף וזה חסר הסחורה אמנם בתורה לא כך היא המידה כשזה לומד עם חבירו ספר שבידו וכן השני חוזר ולומד עם זה מה שבידו נמצא ביד שניהם שני הספרים זה"ש כאן ראה ההעדר הצריך בסחורה זו מה הקב"ה עושה נוטל מזה ונותן לזה כי אינו בנמצא שיהיו שניהם ביד כל אחד כמו בסחר התורה האמור לפי שכך היא המידה בעולם זה ישפיל וזה ירים כשנוטל מזה ונותן לזה אמנם בקנין הנפש אין ביד הקב"ה ליטול ממנו וליתן לאחרים הודו וצדקתו לפי שהממון ביד הקב"ה שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה' לפיכך בידו ליתנו לכל מי שירצה כארז"ל ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו כו' אמנם הצדקה או שאר מעשים טובים אשר עשה אינם בידי שמים כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים נמצא שאין ביד הקב"ה ליטול זכותו של זה וליתנו לאחר. זה"ש כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים הזכיר תחילה שפלותו של זה ואח"כ התרוממות של זה וכן בדברי חנה נאמר ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם והוא לתרץ קושיא חזקה כי לא יתכן בחקו יתברך שיתן מתנה לזה ויחזור ויטלה ממנו ויתנה לאחר א"כ מעיקרא מאי סבר אלא כך היא המדה שכל מתנותיו של הקב"ה הם על תנאי אם ילך בדרכיו כמ"ש ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו בעבור ישמרו חקיו וגו' וכאלה פסוקים רבים המורים על ענין זה שתנאי התנה הקדוש ב"ה בכל מעשה בראשית בעשייתו לכך נאמר כי אלהים שופט וכי תעלה על דעתך ששופט כל הארץ לא יעשה משפט אלא כך המדה שאינו מרומם את זה אלא על שזה יצא חייב בדינו והדין נותן ליקח מן הבא בידו לכך הזכיר תחילה זה ישפיל כי לא יתרומם זה עד אשר יגזור המשפט שזה ראוי להשפיל והביא בעל המאמר מופת על זה שהרי לכך הם נקראו נכסים שנכסים מזה ונגלים לזה וא"כ למה נקראו נכסים למה לא נקראו נגלים. אלא שלכך נקראו בשם המורה על הכיסוי כי הכיסוי הוא בעצם הסיבה שהדין נותן להיות נכסים ממנו אך מה שנגלים לזה אינה הסבה העצמית והוא מבואר למבינים. לכך אמרו באף שמביא לזה ובלי ספק שלא יחרה אף ה' כ"א בזמן שרואה אותו עובר על רצונו ית' זה"ש לב חכם לימינו כו' אלו בני גד כו' יאמר שעליהם נאמר מקרא זה שחבבו הממון יותר מן הנפשות וגנזו אוצרות ממון ולא אוצרות נפשות לכך נאמר עליהם לב כסיל לשמאלו כי בשמאלה עושר וכבוד אמנם לב חכם לימינו דהיינו לגנוז יראת ה' היא אוצרו לצורך הנפש כד"א אורך ימים בימינה ואין אריכות ימים כ"א לנפש הזכה בעולם שכולו ארוך ואמר חייכם אין בו ברכה שנאמר נחלה מבוהלת בראשונה כו' וכבר הזכרנו במאמר הקודם שהוא ע"ד כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו כו' וע"ד שאמרו דורות האחרונים עשו תורתן עראי ומלאכתן קבע זה וזה לא נתקיימה בידם זה"ש כשסתם נחלה מבוהלת להיות בראשונה קודם ליראת חטאם או לתורתם אזי גם אחריתם דהיינו תורתם לא תבורך ע"ד זה וזה לא נתקיימה בידם לכך נאמר אל תיגע להעשיר מבינתך חדל יאמר בשביל בינתך ותהיה המ"ם מ"ם הסיבה ר"ל בשביל בינתך שצריך שתקדים ותעשה אותה עיקר בשביל זה תחדל מלכלות בהבל ימיך לאסוף ולכנוס. ואיזהו עשיר השמח בחלקו כו' שאינו מבקש המותרות כ"א ההכרחי שהוא חלקו באמת ולפי שחלק ההכרחי יכול אדם להסתפק אף מיגיע כפיו לכך הביא פסוק יגיע כפיך כי תאכל לאפוקי חלק המותריי שלא יספיק לו יגיע כפיו לבד. זה"ש מונבז אבותי גנזו ממון ואני גנזתי נפשות שנאמר ולוקח נפשות חכם שכל השתדלות החכם בקנין הנפש כי הוא חלקו באמת ולהיותו רואה בזה את הנולד תארו בחכם כי העה"ב עין לא ראתה והמשכילים יראו כי יש תקוה ואחריתם טוב אכי"ר: ה אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי עמוד ו מאמר יד. מעשה בחוני שישן ע' שנין כו'

אמר ר' יוחנן כל ימיו של אותו, צדיק היה מצטער על מקרא זה בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים מי איכא דניים ע' שנין יומא חד הוה קאזיל באורחא חזייה לההוא גברא דקא נטע חרובא אמר ליה מכדי חרובא עד שבעין שנין לא טען פשיטא לך דחיית שבעין שנין ואכלית מיניה אמר ליה אנא עלמא בחרובא אשכחתיה כי היכא דשתלו לי אבהתי אשתול אנא נמי לבראי יתיב וקא כריך ריפתא אתא ליה שינתה וניים. אהדרא ליה משוניתא פירש רש"י עלתה שן סלע סביביו של חוני המעגל. ואיכסי מעינא וניים שבעין שנין כי קם חזייה לההוא גברא דאכיל מההוא חרובא א"ל ידעת מאן שתליה לההוא חרובא א"ל אבוה