עוללות אפרים רלו

מאביך ומאמך שאם היו יפים אזי יולידו גם תולדותיהן כיוצא בהם מלובנים. אמנם החן ההוצק בשפתותיך דהיינו כח הדיבור שבך הנקשר בנפש המשכלת זו מתת אלהים הוא זהו שאמר על כן ברכך אלהים כמו שאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה אך על כל פנים אל בינתך אל תשען לומר שה' יתן לך מחכמתו אף אם לא תשנס מתני זריזותיך להיות עמל בתורה שהרי כבר נאמר יהב חכמתא לחכימין זהו שאמר חגור חרבך על ירך גבור להלחם מלחמתה של תורה כפירש"י ואמר הודך והדרך כי מדרך הלוחמים במלחמתה של תורה דרך ויכוח ופלפול שאין שום אחד מודה לחבירו אף אם יראה דבריו נכוחים אינו מודה על האמת כי חושב שלא לכבוד הוא ותהי לחרפות לו מצד גסות הרוח שבו על כן אמר אדרבה הודך והדרך שהודך שתודה לחבירך הוא הדרך צלח רכב על דבר אמת להודות על האמת וענוה צדק הוא מצד הענוה שבך לא תבקש הלימוד לאהבת הניצוח כי אם לשמה ואז תזכה למה שנ' אורך ימים בימינה דהיינו לעוסקים לשמה זהו שאמר ותורך נוראות ימינך ואמר חיצך שנונים עמים תחתיך יפלו כמו שאמר השכם והערב לביהמ"ד והם כלים מאליהם ואמר בלב אויבי המלך שני מיני אויבים החיצוניים והפנימים. החיצונים כדאמרן השכם והערב כו'. הפנימי הוא שארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש לכך אמר בלב אויבי המלך כסאך אלהים עולם ועד שתזכה לישב עולם ועד אמר אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים שמן ששון מחבירך יאמר שיזכה לישב על כסא הורא' מצד מעשיו ואמר עוד שיזכה לכתר זה הנמשל בשמן ששון שריחו נודף מצד ההתחברות שיש לו עם שלימי הדעת. זהו שאמר ששון מחבירך ר"ל שהוא נמשך לך מחבירך לאפוקי הלומד ביחידות לא יזכה אליו. וכן אמר במקום אחר הרימותי בחור מעם בשמן קדשי משחתיו וגו' אף אני בכור אתנהו וגו' וכל זה דוגמא וראייה לסמיכת בחירי ה' אשר רצתה נפשו ית' בהם ואמר מור ואהלות וגו' על הריח טוב הנודף ממנו בעולם הזה והוא השם טוב קציעות כל בנדואיך דרשו רז"ל אל תקרי בגדותיך אלא בגידותיך ולמדו מכאן שכל בעל תשובה הזדונות נעשין לו כזכיות ולפי דרכינו יש בזה רמז על ארז"ל שלשה הקב"ה מוחל להם עונותיהם גר שנתגייר והנושא אשה והעולה לגדולה ומזמור זה כולו מדבר בעולה לגדולה להנחתינו או יהיה קציעות מלשון אחרי הקצות ורצה בזה שיקצע לו ה' כל בגידותיו כי ימחול לו פשעיו כאמור. מן היכלי שן וגו' זה יאמר על היכלי בית המדרש המיוחד ליושבי אוהלים לתורה ולתעודה כי שם יפיל הקב"ה לפניו את אויבו הפנימי כמו שאמר אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש לכך נקראו היכלי שן כד"א יאכל גוים צריו וכמו ואכלת את כל אויביך והאכילה מיוחסת לשיני האדם או שן כמשמעו והוא עצם הפיל ועל שם ארז"ל אויביו נופלים לפניו וכו' זהו שאמר מן היכלי שן מיני שמחוך כד"א שמחתי באומרים לי בית ה' נלך בנות מלכים ביקרותיך זה יאמר על תולדות של צדיקים המע"ט שהוא מוליד מצד התורה המאורשה לקהילת יעקב וכתיב בה בי מלכים ימלוכו לכך נקראו תולדותיה בנות מלכים והם יהיו יוקר הדרתם אמנם גם התולדות אשר הוא מוליד מצד התאוה המונחת בצד ימין דהיינו בכבד כי הוא מקום התאוה גם המה יכוונו אל התכלית האמיתי לשמש בהם לשם שמים ע"ד בכל דרכיך דעהו וכתיב ה' נגדך כל תאותי. זהו שאמר נצבה שגל לימינך בכתם אופיר קרא לזאת האשה הזרה שגל כי אינה מאורסה לו בתנאי כתובה וקידושין כמו האשה התורני' שנמסרה לישראל ככלה לחתן בכ"ד ספרי' כנגד כ"ד קישוטים שנא' בישעיה כמו שפי' רש"י על פסוק ויתן אל משה ככלתו כלתו חסר כתיב כו' לכך אמר שגל דהיינו כח המתאוה שהמשיל שלמה באשה זרה גם היא נצבה לימינו להיות לו לעזר ולסעד שיוכל לעסוק בתורה שנמשלה לכתם אופיר זהו שאמר נצבה שגל לימינך ר"ל להיות לך למגן ולעזר בכתם אופיר התורני כד"א שב לימיני פירושו לתשועת ימיני. ואמר שמעי בת וראי כו' קרא החכמים בלשון בת ע"ד שנא' אליכם אישים אקרא ודרשו רז"ל אלו ת"ח הצנועים כנשים ועושין גבורה כאנשים זהו שאמר שמעי בת וגו' ושכחי עמך ובית אביך הוא ע"ד שנאמר לאברהם לך לך מארצך וממולדתך וגו' וע"ד שנאמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וגו' כי שמרו אמרתיך וגו' וכבר בארנו בחיבור זה מאמר ט"ו שזהו הדרך הנכון לכל מבקשי ה' אשר תורת ה' בלבם שלא יעשו שום דבר כי אם לשם ה' ולא לשם יוהרא להתהדר בפני חבריו זהו שאמר ושכחי עמך וגו' ויתאו המלך יפיך שלא תתיפה ותתהדר כי אם לפני מלכו של עולם ב"ה כי הוא אדוניך אליו אתה פונה בעת צרה לפיכך אין לך להדר כי אם בפניו ית' ועוד שידמה לו כאלו אין לו קרובים אב ואם בן או בת שיעש' בעבורם להרבות באסיפת הקניני' המדומיי' כי רובם טוענים ואומרי' שהם עושים בשביל בניהם ויתר קרוביה' כמו שנתבאר באר היטב במאמר ס"ו ע"ש ועוד צריך להדמות עצמו כגר בארץ שאין לו קרובים כמ"ש גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך כמו שנתבאר כל זה במאמר קל"ז ע"ש ואמר ובת צור במנחה פניך יחלו וגו' יאמר על החכמים שנקראו בת צור היינו בת לתורה שנקראת צור כמו שאמר צור תעודה חתום תורה בלמודי עליהם אמר במנחה פניך יחלו רצה לומר שעשירי עם יקדמו פניך במנחה והם יחזיקו בידיך שתוכל לעסוק בתורה בריוח באופן שלא תצטרך לבלות ימיך במציאות המזונות ויהיה ענין זה נקשר עם מה שלמעלה ויאמר אף אם תשכח עמך ובית אביך באופן שתהיה פרוש מכל עסקי העולם הזה ומכל מיני משא ומתן מ"מ תמיד נמצאו בישראל נדיבי לב שיחזיקו בידך כמו שעשו יששכר וזבולון וכמו שאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים בה אלו המחזיקים ידי לומדי התורה כו' וכמו שאמר לבעו רחמי אתכליא על עליא כו' לפיכך כל כבודה בת מלך רב פנימי להיות יושב אוהלים כי יש לה מחזיקים מבחוץ לפיכך אין לה התנצלות לומר שהדוחק לחצה ותמיד יהיה המשבצות זהב לבושה דהיינו