עוללות אפרים רלה

על אור שכלו כמו שמסיק שם קלסתר פניו לא כ"ש כו' וא"כ אחר שלא חשב את רבי יוחנן א"כ לא היה שלם בכל צד ומשני שאני רבי יוחנן דהדרת פנים לא הוה ליה ר"ל שהיה ביותר מעורב עם הבריות ולא קיימו בו והדרת פני זקן ובסיבה זו לא היו דבריו נשמעים כל כך ולא היה יכול להאיר מזיו תורתו לזולתו ככל אשר לבו חפץ זהו שמסיק מיד רבי יוחנן הוה יתיב אשערי טבילה כו' אם כן היה מעורב עם הבריות ביותר. או יאמר שערי טבילה על בעלי התשובה כד"א רחצו הזכו וגו' והוא היה מוכיחם ומזרזם על התשובה תמיד כי היכא דלהוי להו בני שפירי כוותי היינו שפירי ומהודרים בתורה וחכמה זהו שאמרו ליה שופרך לנשי שתואר זיו קלסתר חכמתך טוב ומועיל וערב הוא לרשעים אשר כחם תשש כנקבה מלהתגבר על יצרם כד"א נשתה גבורתם היו לנשים. ולפי שהיה רבי יוחנן נבזה בעיניו נמאס והיה שפל רוח בפני כל אדם על כן לא היו דבריו נשמעים כל כך כמנהג דורינו כהיום. והכלל העולה מדברינו אלה לידע ולהודיע ולהודע מהות סמיכה זו באיזו דרך ראוי לקרב אליה ובאיזו דרך ראוי לברוח ממנה והוא שתהיה דוגמת כלילא דורד' שהזכרנו משושנה זו אעפ"י שהיא בין הקוצים מכל מקום עומדת ביפיה כך כתר התורה שתמיד היא ביופיה והדרה ולא תתבטל לא מחמת אנשי בליעל שנמשלו לקוץ מונד כולהם ואין בהם יכולת לבטל ממנו הוד כתר תורתו וזה שאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר ורז"ל דרשו אל תקרי שושנים אלא ששונים ומראה שניהם אמת הוא כי השפתים ששונים נמשלו לשושנים בין הקוצים ואף אם לפעמים לתהפוכות מקרי הזמנים ימשלו בהם רשעים הנה הם נוטפות מר עובר ר"ל מר לשון מרירות והוא מרירות העובר ואינו אלא לפי שעה ע"ד שנאמר מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע ר"ל כמו המעין הנדרס ברגלים אין עכירתו כ"א לפי שעה וסופו לחזור להיות צלול על כל פנים כך הצדיק שהוא מט לפני רשע אינו אלא לפי שעה זה"ש נוטפת מור עובר וע"ד מדרש חז"ל לא זכה נעשה לו מר כו' אמנם באמת אין בהם כדי היכולת לבטל ממנו הוד מעלתו ואף לא מחמת טרדת הזמן כמו שאמר כך דרכה של תורה פת במלח תאכל כו' ר"ל אף אם לא יהיה לך כ"א לחם צר ומים לחץ מכל מקום ובתורה תהא עמל וכ"ש אם יזמין ה' לידך גם טובות העולם הזה וזהו שמצינו בתהלים מזמור מיוחד על עטרת תפארת כתר התורה המתואר בשושנים זה"ש: שסב ביאור מזמור למנצח על שושני' וגו' על לומדי התורה

למנצח על שושנים וגו' פי' רש"י לכבוד תלמידי חכמים יסדו השיר הזה שהם רכים כשושנים ופי' כל המזמור על זה הדרך כמו אומר אני מעשי למלך פי' רש"י למי שהוא הגון למלך שנאמר בי מלכים ימלוכו על כן משחך אלהים שמן ששון פי' רש"י כל לשון גדולה נופל עליה לשון משיחת שמן כו'. וא"כ כל המזמור מבואר כמעט מעצמו שהוא מדבר בכתר תורה וכתר שם טוב. אך ראיתי להוסיף בו ביאור פרטי באופן שיסכים כולו עם הסמיכה שהיא על פי ה' ורצונו ית' ואמר למנצח על שושנים ששונים הלכות הליכות עולם ובמדרש אמרו משל למלך הנכנס למדינה ובאו לעטרו בעטרה של זהב והוא אינו מבקש כ"א של שושנים כו' עיין בילקוט במזמור זה וכל זה ראייה לדברינו שבכתר תורה ידבר אשר בה חפץ ה' ולא במעוטר בכסף וזהב ואין בשפתיו כושל כי לא באלה חפץ ה' כי אם השכל ויודע אותו ית' כי באלה חפץ ה' ואמר משכיל שיר ידידות הזכיר שלשה לשונות אלו כנגד שלשה מיני חכמות אשר על פיהם יושת עטרת החכמה בראש הראויה לה כמו שאמר במדרש בפסוק בעטרה שעטרה לו אמו שהקב"ה מחבב כנסת ישראל וקראה מתחילה אחותו שנאמר פתחי לי אחותי רעיתי ואחר כך אמו שנאמר אלי עמי ולאומי ולאמי כתיב ואחר כך בת שנאמר שמעי בת וראי וגו' וכל זה במדרש תנחומא ונראה לפרש ג' תוארים אלו כנגד סדר שלשה מיני חכמות שצריך האדם להשלים בהם והם הטבעיות והלמודיות והאלהיות וכן מצינו שלשה תוארים אלו לפרטי החכמה אחות שנ' אמור לחכמה אחותי את אם שנאמר כי אם לבינה תקרא בת שנ' כי ימכור איש את בתו ואמרו במדרש זו התורה כו' כדאיתא למעלה במאמ' שמ"ג ע"ש וזה כי העסק בחכמ' הטבע המשיל לאחותו כי הדברים הטבעיים הם אחותו ממש ונמשל לחומר זה שתארו הקדמונים כנקבה והוא טבעי כמותם. והדברים הלימודים בעולם הגלגלים קרא אמו כי הם מולידים כל תולדותיו וכל קורותיו הטבעים כנודע והעיון בחכמת האלהית אשר על ידה הוא מוליד תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים קרא בת וכבר נודע בשערים סדר לימודים מלמטה למעלה זהו שאמר מתחילה קראה אחותו ואח"כ אמו ואח"כ בתו זה"ש בעטרה שעטרה לו אמו לכך נאמר משכיל שיר ידידות. משכיל יאמר על החכמה והעיון בחכמת הטבע שהאדם יודע מצד המושכל ואינו צריך לקבלה כי הנסיון תעשה הבחינה כנודע ושיר יאמר על עולם הגלגלים המשמיעים קול בעולם ותמיד יספרו וישירו תהלתו כמ"ש השמים מספרים כבוד אל וגו' וידידות יאמר על משכן העולם העליון כמ"ש מה ידידות משכנותיך ה' וכתיב אשירה נא לידידי. כרם היה לידידי וכן רבים. ואמר רחש לבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר ופסוק זה ראייה לדברי המחקרים שהלשון קולמוס הלב שכן אמר רחש לבי ואח"כ אמר לשוני עט סופר. ומעשי למלך היינו להניח מהות הכתר הניתן בראש מלכים יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך על כן ברכך אלהים לעולם. והוא על דרך שאמרו כל שרוח הבריות נוחה הימנו זה"ש יפיפית מבני אדם כי מפאת היופי שנמשך לך מבני אדם והוצק חן בשפתותיך על כן ברכך גם אלהים כמו שאמר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם או ואמר יפיפית מבני אדם שהיופי הנמצא בך מצד תואר קלסתר פניך הוא נמשך לך מבני אדם דהיינו