עוללות אפרים רלג

שנו צאינה וראינה בנות ציון וגו' אלו ישראל המצוינים במצות במלך שלמה החתן שנמשל למלך שלמה שהשלום שלו כי השרוי בלא אשה שרוי בלא שלום. בעטרה שעטרה לו אמו זו החכמה והבינה כמ"ש כי אם לבינה תקרא ביום חתונתו כי בעצם היום ההוא התורה נתנה לו במתנה כמ"ש שרוי בלא אשה שרוי בלא תורה א"כ על כל פנים עטרה זו הוא ענין מחוייב אך כשתהיה נגבלת על פי התנאים שיתבארו שנז כל המשיחות היו כמין כי וזה"ש כל המשיחות היו כמין כי. עם היות כפשוטו הוא כ"י ר"ת כף יונית כדאיתא בפ"ק דכריתות מ"מ לא לחנם הוא זה שלא מצינו בכל הספרים שום נקוד על מילת כי עד שהוצרך השואל לשאול מאי כי א"ר מנסיא כף יונית על כן לבי אומר וגומר שהמשיחות הם בעצם נתינת השררה כי משיחה הוא ל' גדולה ושררה וכל השררות שנתן הקב"ה לישראל היו על תנאי כי תעשה הישר וגו' וכן רבים זה"ש כמין כי היינו שהיו על תנאי כאמור כמו כן משיחה זו בשם טוב היורד על ראש יראי ה' וחושבי שמו הם כמין כי דהיינו על תנאי כשיקבל הסמיכה לשם שמים ולא לשום תכלית חיצוני ומצינו סמיכה מקולקלת בארבע דרכים זה"ש ומקרבן לתור' הוא הי' אומר נגיד שמא כו' במאמר קצר ביאר ידיעת ארבע אבות נזיקין שהסמיכה הבאה באחת מארב' אלו ראוי לנוס מפניה שנח נגיד שמא אבד שמיה א המקבלה לשם יוהרא לעשות לו שם בארץ על זה אמר שמא וכן ראיתי בס' חדש מעשה בפילוסוף א' שיצא לו שם בארץ היותו סבלן גדול וחשב פילוסוף אחד לנסותו ובא וחרפו וגדפו מאוד מאוד והוא שתק לכל דבריו וכאשר ראה כי לא יכול לו הניחו והלך לו אמר לו הפילוסוף הנה באמת הכרתה בי שאני סבלן. השיב לו אמת מכירך הייתי לסבלן אם היית שותק ולא היית או' לי זה ע"כ. הנך רואה שזה שהתפאר על עצמו היותו סבלן ובזה אבד שמו וכן יקרה לכל ההולכים בדרכיו זה"ש נגיד שמא אבד שמיה. ב הוא שמצינו מקצתן מקבלין הסמיכה כדי שלא יצטרך עוד ללמוד ולהוסיף על תבואת תלמודו כי כבר השיג תכלית מדומי זה וכל זמן היותו נעדר ממנו היה צריך ללמוד עוד יסוף מן העולם כי למה לו חיים אחרי שאין לו חפץ בתורת ה'. ג הוא שמקצתן מקבלים הסמיכה מצד שהם נעדרי החכמה וריקם מכל למוד ועל כן הו' צריך בהידור זה כי זולתו יהיה נחשב כאחד הרקים ע"כ הוא צריך ליפוי זה דוגמת מה שמצינו בנוהג שבעולם שהבנין העשוי מעצי שיטי' או אלמוגים וכיוצא בהם מן הדברים החשובים אין רגילות לצובעם ולעשות בהם ציורים כי ההידור נמצא בעצמותם אך אם יהיה הבנין או הכלי מן העצים הפחותים או מסתם אבנים אז רגילות לעשות לו צורה באיזו ציור חיצוני כדי ליפותו כך מי שהוא מלא תורה כרימון אין לו צורך בהידור אך מי שהוא ריק וניעור מבקש זה ההידור וציור החיצוני. זה"ש ודלא יליף זה המבקשו בעבור דלא יליף מאומה והוא מבקש הידור חיצוני זה קטלא חייב לפי שמשתמש בכתר שאינו ראוי לו והוא חייב מיתה אפי' בידי אדם כעבד המניח כתר מלכות בראשו. ד הוא שמקצתן מקבלים הסמיכה כדי שיהיה רב ויושב בישיבה ויתנו לו מתנות זה"ש ודאשתמש בתגא חלף זה המשתמש בה לקרב הנאתו כאמור. שנט לא כחל ולא סרק ולא פרכוס ודוגמא לזה מצינו בגמרא כי סמכו לרבי זירא שרו ליה הכי לא כחל ולא סרק ולא פרכוס ויעלת חן. רצו בזה שג' אלו הם התנאים שהטיל בסמיכה זו והוא שלא יהיה לא כחל ולא סרק ולא פרכוס ואז יהיה כיעלת חן. אמר לא כחל הוא צבע העיני' והוא שלא יהיה מן המתמני' בכספא והוא צבע הכוחל עין החכם שנותן לו הסמיכה ומעטרו בכסף זה. או הוא צבע של איזו כותל או כלי ורמז שלא היה רבי זירא מן הפחותים שצריכין לצבע זה או לציור חיצוני בדרך שנתבאר למעלה כי אם הוא היה הדור בלבושו ובעצמותו והיה מהודר ומעוטר בכל מיני מעלה ולא סרק שלא היה מן הכיתות שנמשלו לאילן סרק שאינן עושי פרי צדיק עץ חיים או שרק בשי"ן הוא מלשון שרקו ויחרקו שן שכן דרך שכל עובר ישומם וישרוק הן דרך תימה הן דרך לעג על הסמיכה שאינו ראוי לה. ולא פרכוס שלא היה מן הכיתות שהם חלולים מכל תורה וחכמה ואינן יודעין מאומה כ"א מה שמפרכסין ביד ורגל בפלפולם כדרך המקשים אך רבי זירא היה כל פלפולו בישוב הדעת ובנחת ומצד כל המעלות אלו שהיו בו יעלת חן היה נושא חן בעיני אלהים ואדם וכל מן דין וכיוצא בו ראוי לסמיכה ולפי שבסיבת הכסף שהפחותים נותנים מוהר ומתן לחכמי הדור על כן הם נסמכים לכך נאמר והכסף יענה את הכל ר"ת כחל סרק פרכוס שהכסף גורם למינוי ג' כיתות אלו. שס כל מן דין סמוכו לנו ואלו הם בעצם הכיתות שנזכרו לגנאי שם במסכת כתובות אחר המאמר הנזכר כי סמכו לרבי אמי ורבי אסי שרו להו הכי. כל מן דין סמוכו לנו לא תסמכו לנא לא מן סרמיסין פירש"י מסרסי הלכות והם בעלי הפרכות שהזכרנו שמתוך עקשות פלפולם מסרסים ההלכות לשנות את הידוע ולא מן סרמוטין פירש רש"י לשון סמרטוטין והם בעלי הכחל דוגמת הסמרטוט שהוא בגד בלוי והוא צריך לצבע או לאיזו יפוי אחר זולתו לעשות לו הידור מה. ואמרי לה לא מן חמיסין פי' רש"י אומרים חמישית הטעם ולא מן תורמיסין פירש"י אנשים ריקים ממתיבתא והם בעלי הסרק דהיינו אילן סרק כאמור או אומרים חמישית הטעם ובזה גורמין שרבים יחרקו עליהם שן וישרקו כאמור. ומסיק שם רבי אבהו כי הוה אתא ממתיבתא לבי קיסר נפקין אמהתא דבי קיסר לאפי' ומשרו לי' הכי רבא דעמיה ומדברנא דאומתי' בוצינא דנהורא בריך מתייך לשלם. פי' רש"י בוצינא דנהורא על שהיה קלסתר פניו מבהיק כדאמרינן בבבא בתרא שופרי דרבי אבהו מעין שופרא דרבי יוחנן דנפקי זהרורי מיניה ע"כ פי' רש"י. ועתה