עוללות אפרים רלב

בל ידרוש אין אלהים כל מזימותיו שאין אלהים בארץ שאם היה מאמין שיש שכינתו ית' בארץ היה לו לברוח מן הגאוה כי כבר נאמר אשכון את דכא ושפל רוח וק"ל גם נוכל לומר שנעשה רשע מלמעלה ופירוש שחטא הרבים תלוי בו כאמור למעלה מטעם זה נאמר ורב יעבוד צעיר ומדלא קאמר את צעיר א"כ יש לו פנים לכאן ולכאן או הצעיר יעבוד את הרב או הרב יעבוד לצעיר. והוא הערה נפלאה לדרך הרבנות שמחלפת השיטה עם היות שכפי הנראה הוראות הנשיאות לשיהיה נעבד מזולתו אך בטוב ההשקפה יבחן בהפך שאדרבה הוא יהיה עבד לזולתו ועבדות נותנים לו ולא שררה שנג עבדות אני נותן לכם כדאיתא בגמרא במסכת הוריות במעשה דרבן גמליאל ורבי יהושע הוו קא אזלי בספינתא כו' ומסיק שם עד שאתה תמה עלי תמה על שני תלמידים שיש לך ביבשה רבי יוחנן בן גודגדא ור' אלעזר בן חסמא שיודעין לשער כל טיפין שבים ואין להם לחם לאכול ובגד ללבוש נתן עיניו להושיבן בראש כשעלה ליבשה שלח להם ולא באו וחזר ושלח להם ובאו אמר להו כמדומין אתם ששררות אני נותן לכם עבדות אני נותן לכם שנאמר וידברו אליו לאמר אם היום הזה תהיה עבד לעם הזה. ומה שמאנו בתחלה או משום הא דר' זירא כי אוי לרבנות שמקברת בעליה והשיב להם שלא ינהגו עצמם ברבנות כי אם בשפלות ועבדות וזהו מאמר ר"א לעולם הוי קבל וקיים או שמאנו ליהנות מכתרה של תורה והשיב להם עבדות אני נותן לכם ומותר לכם ליקח שכר טרחכם. או מצד שהם מקבלים עליהם לישא במשא העם וטרחם ומשאם על כן הקב"ה מוחל להם עונות ראשונים וזה"ש עבדות אני נותן לכם ומצד עבדות זה תזכו לישב בראש כמו שנאמר ברחבעם אם היום הזה תהיה עבד לעם וגומר והיו לך לעבדים וגומר זה"ש קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו. ובפרק השוכר את הפועלים א"ל רבי ירמיה לר' זירא מ"ד קטן וגדול שם הוא כל המקטין עצמו על דברי תורה בעה"ז נעשה גדול לעה"ב כמו כן המקטין עצמו בלקיחת העבדות במקום הרבנות לסוף נעשה גדול כמ"ש אם היום הזה תהיה עבד וגו' והיו לך לעבדים וגו' וכן כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו שנד סוד א' זעירא בויקרא וא' גדולה באשריך וכן מצינו במשה בקריאה ראשונה שקראו הקב"ה כתיב בויקרא אלף זעירא ובסוף דבריו נאמר אשריך ישראל באלף גדולה וזה לפי שהקטין עצמו מתחילה ואמר לא בעל דברים אנכי על כן נעשה גדול לבסוף וזה"ש והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאוד וזהו הדרך אשר בחר בו רבי זירא שהיה מטמר מתחלה לפי שא"ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים משמע שלעולם יהוה בשפלותו על כן ברח לו מן השררה שלסוף נרצה לו וכפר עליו כאמור ורז"ל אמרו ג' הקב"ה מוחל להם עונותיהם. א גר שנתגייר (במקום ובזמן שהגרות מותרת לישראל). ב העולה לגדולה. ג הנושא אשה כו' והטעם מבואר בכולן גר שנתגייר היינו לפי שלא קבל עליו התורה עדיין באלה ובשבועה על כן הדין נותן שימחול לו והנושא אשה הנה כל זמן שהיה בלא אשה היה שרוי בלא תורה וא"כ אינו ראוי לעונש כל כך והעולה לגדולה מצד שמקבל עליו עול העבדות. שנה ז' פעמים והוא במסור' ומצינו סמך לשלשתן במסורת בתוך ל"ג פסוקים המתחילין במלת והוא נמצא שבעה מהם מורים על ענין זה. א והוא יהיה פרא אדם. ב והוא אשה בבתוליה יקח. ג והוא כחתן יוצא מחופתו. ד והוא שב מן הפסילים. ה והוא במלכים יתקלס. ו והוא רחום יכפר עון. ז והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו. א' והוא יהיה פרא אדם רמז אף אם יהיה פרא אדם כל ימיו מ"מ יש לו תקנה בשלש אלה דהיינו כשיתגייר או ישא אשה או ועלה לגדולה. א בנשיאת אשה זה"ש והוא אשה בבתוליה יקח ולא תימא אשה בבתוליה אלא אפי' אשה אלמנה זה"ש והוא כחתן יוצא מחופתו. ב כשיתגייר זה"ש והוא שב מן הפסילים היינו שעושה תשובה מן הפסילים שעבד. ג כשיעלה לגדולה זה"ש והוא במלכים יתקלס. על שלשתן נאמר והוא רחום יכפר עון וגומר והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו ונרמז עוד בפסוקים אלו שבזמן שהוא עולה לגדולה אז הוא נכנס בשני סכנות גדולות. א במה שחטא הרבים תלוי בו כמה שכתוב ואשימם בראשיכם שאשמת העם תלויה בראשיהם. ב במה שאמרו אוי לרבנות שמקברת את בעליה זהו שמצינו עוד שלשה פסוקים. א והוא עבר לפניהם או והוא במלכים יתקלס. ב והוא מחולל מפשעינו. ג והוא לקברות יובל הרי בבירור שבזמן שהוא עבר לפניהם היינו בזמן שהוא עולה לגדולה שאז הוא עובר לפני העם או בזמן שהוא במלכים יתקלס אז הוא מחולל מפשעינו דהיינו חטא הרבים תלוי בו והוא לקברות יובל דהיינו אוי לרבנות שמקברת בעליה לפיכך ימאס המשכיל בלקיחת השררה לעצמו ואם אמר יאמר העבד ה' א"כ מי פתי יסור הנה להכניס ראשו בסכנה עצומה כזו וא"כ תתבטל הסמיכה מכל וכל ע"כ ארז"ל בפרקי אבות אוהב את הבריות ומקרבן לתורה הוא היה או' נגיד שמא אבד שמיה ודלא מוסיף יסיף ודלא יליף קטלא חייב ודאשתמש בתגא חלף רצו בזה שצריך כל איש משכיל לקרב הבריות לתורה ויש בכלל קירוב זה סמיכה זו שזולתה יבא להתרחק מן התורה ויחן כתובה לאשה וגט לתורה וע"י סמיכה זו בעל כרחו יתקרב לתורה כמ"ש וכל העוסק בתורה הרי זה מתעלה כו' א"כ אין מן הראוי לקפח שכרו שאם הוא ראוי למעלה זו א"כ המונע טוב מבעליו הוא מרחק הבריות מן התורה וכה"א מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה ירצה בזה כשהתור' עמוקה בלב אז כל איש תבונות חייב לגדלו ולנשאו וזה"ס ידלנה ר"ל יגביהנה כמ"ש ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים וכתיב בספר בן סירא סלסלה ותרוממך ובין נדיבים תושיבך וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון