עוללות אפרים רכט

כמ"ש לכו לחמו בלחמי כסותה כמ"ש צדק לבשתי וילבשני. ועונתה לקבוע עתים לתורה להוליד ממנה תולדותיהם של צדיקים מ"ט ולא יגרשנה לגמרי ע"ד שנא' כל המגרש אשתו ראשונה אפי' מזבח מוריד עליו דמעות וכבר בארנו בחיבורינו עיר גבורים פרשת כי תצא שאשתו ראשונה היינו התורה בתו של הקב"ה שהיא ראשונה או מצד שהיא מזדווגת לאדם בהיותו במעי אמו או מצד ארז"ל בן עשר למקרא בן י"ח לחופה או שהיא ראשונה במעלה כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו זה"ש אם אחרת יקח לו אזי מ"מ שארה כסותה ועונתה לא יגרע או יהיה גם אם זה לשון אעפ"י ר"ל אף אם הקב"ה אחרת יקח לו שנראה כאלו השליך ישראל מעל פניו והראה חיבה לאומות העולם מ"מ שארה כסותה ועונתה של ישראל לא יגרע הקב"ה ר"ל אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים לגמרי ותמיד אני ממציא להם צרכיהם ההכרחיים הנרמזו בשאר וכסות שיתן לה בעונתה הראויה או ואמר על הצדיקים שאפי' בגלות זה שנראה כאלו לקח לו הקב"ה אחרת מ"מ שארה כסותה ועונתה של התורה לא יגרעו הצדיקים ע"ד שנ' אף חובב עמים כל קדושיו בידך שאעפ"י בשעה שהקב"ה מראה פני חיבה לעמים מ"מ כל קדושיו בידך לא סרו מאחריך לפיכך אמר ואם שלש אלה לא יעשה לה ואם זה הוא גם כן לשון אע"פ ויאמר אף אם ישראל לא יעשו שלש אלה לבתו של מלך רב. או יאמר אעפ"י שהקב"ה לא יעשה שלש אלה לישראל בגלות ויהיו בצוק העתים ויש מקום למינים לומר אחר אשר השליכם מעל פניו שוב לא יבחר בהם מ"מ עתיד הקב"ה לגאל את ישראל חנם זה"ש ויצאה חנם אין כסף כמ"ש חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו ר"ל בזכות המצוה והתורה שנמשלו לכסף כמ"ש אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וגו' זה"ש ויצאה חנם אין כסף זה שיעור מה שרצינו להוסיף ראיות חבילות חבילות על מה שאמרו השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה שנאמר האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני יאמר שבלא עזר וסעד של זאת האשה התורה נדחית ממנו מפאת שנקרית תושיה על שם שמתשת כחו של אדם בהיותו לבדו אין עוזר ואין סומך ואמר תושיה בתוספת יו"ד ה"א כי שם זה משותף בין איש ואשה וכל זמן שאין עזרתי בי אזי שם זה ג"כ נדחה ממני והעולה מדברינו אלה שהשרוי בלא אשה שרוי בלא תורה ומכאן נתפשט המנהג להכתיר בכתר תורה הראוים לה ביום חתונתם וביום שמחת לבם בכן נבוא לבאר בפרטות המנהג ההוא באיזו אופן יכשר בעיני אלהים ואדם וזה החלי בשם ה': האל הכבוד אשר חלק מכבודו ליראיו

בענין הסמיכות הבא אל הראוים לה מיום חתונתם והלאה ע"ד שרוי בלא תורה כו' וע"ד אשת חיל עטרת בעלה כי מצדה יזכה לעטרת כתר תורה ושמך ידו על ראש העולה: עמוד ח מאמר שדמ ר"ז הוה מיטמר מלסמכיה כו'

בסנהדרין ר' זירא הוה מיטמר מלסב' דאמר רבי אלעזר לעולם הוי קבל וקיים כיון דשמע להא דאמר ר' אלעזר אין האדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו כל עונותיו אמצי ליה נפשיה

אם הקב"ה שונא הגאים המשתמשין במלבושו ואוהב ענוים ה' אם כן צריכין אנו לדקדק באופני הסמיכה איך שתהיה בהסכמת השי"ת לבלתי היות מן השנואים בעיניו ית' ולהיות מן האהובים אשר אהב ה'

הקדמת ענין זה בארו שלמה ע"ה באומרו יראת ה' שנאת רע גאה וגאין וגו' א"כ הקב"ה שונא הגאוה וההתנשאות כי אליו ית' לבד יאתה הגדולה וההתנשאות ואין לזולתו חלק ונחלה בה אך לפי שמצינו שנתן ה' מכבודו ומהודו על ב"ו זה החלי שמצינו היתר רצועה לשית עטרת פז על יראי ה' וחושבי שמו וכבוד והדר תעטריהו אך לפי שבדורינו נתקלקלו כל המעשים ורבים משתמשין בכתרה של תורה ובאין עליה שלא כדרכה ע"כ יצא מזה משפט מעוקל בכן יצאתי מגדרי להציע הדרכים הישרים והבנתי ישרים ובאיזו דרך יכשר הדבר בעיני אלהים ואדם ובא זו דרך לא יחפוץ כל איש שלם לקבל הסמיכה ובאיזו דרך ימציא את עצמו כמו שעשה רבי זירא הדרך הראשון שראוי לכל משכיל להרחיק ממנו נדוד ולמאוס בו שלא נקבל הסמיכה לשם שררה והתנשאות לעשות לו שם בארץ ודרך זה הוא הפחות שבכולם והערה זו אנו למדין ממה שמצינו ישיבת הסנהדרין הסמוכים סמוך למזבח כדי שילמדו דרך הענוה ממזבח זה העשוי להביא את האדם לידי ענוה ושברון לב כמ"ש זבחי אלהים רוח נשברה שתכלית הזבחים להביא את האדם לידי רוח נשברה כשיראה את כל העשוי בבהמתו כהפשט וניתוח וכליל לאשים וכפי שורת הדין האדם הזה ראוי לקבל בגופו העונשים כאלו על אשר מרה את פי ה' אך בחמלת ה' הוציאו מעונש זה ומקבל נפש הבהמה תמורתו ומי הגבר אשר לא יחם לבבו ואיזה הנפש אשר לא תעונה בעצם היום ההיא להיות רוחו נשבר בקרבו וא"כ תכלית המזבח להביא את האדם לידי רוח נשברה לכך נאמר שתשים הסנהדרין אצל המזבח כדי שממנו יראו וכן יעשו להיות רוחו נשברה ושלא יתנשא לאמור אני אמלוך ומהם יראו כל הסמוכים מדור דור ויעשו כמותם. שמה ארז"ל שתשים הסנהדרין אצל המזבח ודבר זה שאמרנו שתכלית המזבח להביא את האדם לגדר הענוה ובפרט הסמוכים אשר אוה ה' למושב קביעתם במקום המזבח מצינו ראייה מן התורה בחמשה מקומות. המקום הראשון הוא מה שמצינו סמיכת פרשת ואלה המשפטים לפרשת מזבח וארז"ל לומר לך שתשים הסנהדרין אצל המזבח ומצינו