עוללות אפרים רכז

שהיא למטה במדרגה קרא אחוריו ר"ל דבר טפל שהוא משליך אחוריו והשגת הדברים העמוקים קרא בשם פנים ובדרך זה אמר רב האי דמחדדנא מחברי דחזיתיה לר' מאיר מאחוריו ר"ל שלא לקחתי כ"א שמץ דבר מחכמתו ולא השגתי ולא למדתי ממנו כ"א הדברים שהיו טפלים אצלו וזה"ש דחזיתי' מאחוריו שראיתי בעין שכלי הדבר שהיה טפל אצלו. ואילו חזיתיה מפניו דהיינו ההשגות הפנימיים המכונים בשם פנים ודאי הוה מחדדנא טפי אך שלא היה מצד האפשר שהרי אמרו עליו על רבי מאיר שלא היו חביריו יכולין לעמוד על סוף דעתו כו' נמצא שלא היו משיגים כ"א ההשגות שהיה ר"מ משליך אחוריו. ובדרך זה אמר רב הונא לרב המנונא דלא תחזי לאפי עד דנסבת יאמר ראה זה ההעדר הכרוך בעקביך שפיך ענה בך דלא פריסת סודרא ובסוד ה' ליראיו אל יבא נפשך ואם לא תחזי לאפי שלא תשיג הסודות העמוקים שהם פני ורצה בזה שלא תרד לסוף דעתי עד דנסבת. רב הונא לטעמיה דא"ר הונא עד עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה כו' וא"כ מצד ההרהורים ההם שהוא עובר בעמק עכור ואין דעתו צלולה לעולם. שמ נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו ויכול להיות שזה כוונת רז"ל בגמרא תניא רבי יהושע אומר נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו שנאמ' בבוקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך רבי עקיבא אומר למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו שנאמר בבוקר זרע זרעך וגו' ונראה לומר שתנאי זה הכרחי לומר שאם נשא אשה בילדותו ישא גם בזקנותו אך אם לא נשא בילדותו אזי לא ישא גם בזקנותו שהרי ארז"ל אל תחלל בתך להזנותה זה המשיא בתו לזקן כו' וא"כ איך ישא אשה אחרי שרוב זקנים שאינן מולידין אם כן הוא נקרא זקן מנאף וזה אחד מארבע דברים שארז"ל שאין הדעת סובלתן ואם לישא אשה כדי להנצל מהרהורי עבירה בוודאי אינו ניצול שהרי אמר רב הונא עד עשרים שנה לא נשא אז כל ימיו הוא בהרהורי עבירה וכל ימיו משמע אף אם ישא אח"כ אשה אבל אם נשא בילדותו אז ישא גם בזקנותו להנצל מהרהורי עבירה ואם יזמין ה' לידו שיוליד בנים אזי שכרו כפול ומדדרש פסוק זה נאמר על האשה ועל התורה א"כ שניהם תלוין זה בזה שאם נשא אשה בילדותו אזי ילמד גם תורה בילדותו ואז ילמד גם בזקנותו אבל אם לא נשא בילדותו שאז היה שרוי בלא תורה בילדותו וא"כ בוודאי לא ילמד גם לעת זקנתו כי כבר טפש כחלב לבו וכמו שאמרו הלומד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק שאין הכתיבה עולה יפה וזהו שאמרו לכל יש המורה חוץ מאשת נעורים כו' אם בסתם אשה משתעי אז הוא מבואר על פי דרכינו שאם לא נשא בילדותו לא ישא גם בזקנותו ואם בתורה משתעי כבר אמרנו שאין לה חליפין כי ימיה ימי הילדות מובחרים לתלמוד תורה והלומד ילד דומה לדיו כתובה על נייר חדש ואין לימים אלו חליפין ותמורה כי ימי הזקנה אינן מוכנין להתחלת הלימוד כמו ימי הנערות וכמו שאמר חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו ובהפכו נאמר מפנק מנוער עבדו ואחריתו יהיה מנון ועבד זה היינו החומר אשר נברא לעבוד ולמשא בצרכי הנפש כנודע. וע"כ להצעה זו נאמר שביום חתונתו הוא מזדווג בשני מיני זיווג דהיינו זיווג סתם אשה וזיווג האשה התורנית לכך אמר שאול לדוד בשתים תחתן בי היום ופירשו המפרשים באחת משתים והלשון אינו משמע כן כ"א בשתים ממש כי ביום חתונתו יוכל ללמוד גם התורה בטהרה כדאיתא במסכת יומא יראת ה' טהורה עומדת לעד אמר רבי יוחנן זה הלומד תורה בטהרה מאי היא נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה ומן הפסוקים נראה להביא ראייה שהלימוד תלוי בזיווג זה כי כבר נאמר בסוף ספר משלי באלפ"א בית"א המדבר בשבח האשה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וכתיב מצא אשה מצא טוב ואין טוב אלא תורה כו' ושייך בשניהם לשון מציאה שהוא הוראה על הדבר שכבר נאבד ממנו כי באשה הוא מחזר אחר אבידת הצלע ובתורה הוא מחזר אחר אבידת הלימוד שלמד במעי אמו והמלאך משכחה ממנו כנודע. שמא שלשה מציאות מצא הקב"ה וכן אמרו רז"ל ג' מציאות מצא הקב"ה. אברהם שנאמר ומצאת את לבבו נאמן לפניך דוד שנאמר מצאתי דוד עבדי. ישראל שנאמר כתאנה בביכורה מצאתי אבותיכם. הזכיר לשון מציאה בכולם הנופל במקום האבידה כאמור. כי מציאה של אברהם שמצא את לבבו נאמן הוא בדבר האבוד מן השי"ת כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וא"כ אינו ביד הקב"ה וכמ"ש יראת ה' היא אוצרו כמו שעושין אוצר מדברים שאינן בידן כך הוא הדרך במלכות בשר ודם וכך הקב"ה עושה אוצר של יראה אחרי שאינו בידו. ב מציאה של דוד שכן דוד אמר על עצמו הייתי ככלי אובד וגומר לכתיב תעיתי כשה אובד בקש עבדך. ג מציאה של ישראל שנאמר צאן אובדות היו עמי וזה שבגלות מצרים היו כאבידה כמ"ש ואבדתם בגוים וארז"ל כאבידה המתבקשת וכל המציאות האלו תלויין בזיווג סתם אשה כי במציאת האשה ומצא לבבו נאמן לפניו ית' ובמציאת הישרים בלבותם ימצא הקב"ה את דוד עבדו וישראל נחלתו אשר היו כאבודים בגלות החל הזה זה"ש מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה' ואין רצון אלא הגאולה שנאמר נקרא שנת רצון לה' ויום נקם לאלהינו. גם נוכל לומר ששלשה מציאות אלו שמצא הקב"ה הם בעצם ג' עקרים שהניח בעל העקרים והם מציאות השי"ת ותורה מן השמים ואמונה בהשגחת השי"ת לשכר ועונש ועל ג' יסודות אלו כל הדת בנויה ושלשתן מצא באברהם וישראל ודוד. א עיקר מציאת השי"ת מצא אצל אברהם כי הוא היה הראשון שהרגיל מציאות השי"ת בפי הבריות. ב תורה מן השמים מצא אצל ישראל כארז"ל חזר הקב"ה על כל האומות