עוללות אפרים רכה

הגלגל בנקודה אחרת ימצא מזונותיו ובזה הראה לו הדבר השני המחויב מפאת השיתוף ההוא והוא היות כל הנהגתו מסורה לשניהם דהיינו למשפט המערכת ועל פי השגחתו ית' ואין לסמוך על הנס להיות יושב ובטל ולסמוך על השגחתו ית' לבד כמ"ש יכול אפילו יושב ובטל ת"ל בכל משלח ידיך אשר תעשה וזה"ש יצו ה' אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך אשר תעשה וכבר אמרנו בהצעה מאמר שכ"א שפסוק זה מדבר בזיווג האשה והוא הדבר הסמוי מן העין כמ"ש ויפל ה' תרדמה על האדם פירש"י שלא יראה לקיחת הצלע כו' זה"ש יצו ה' אתך את הברכה באסמיך בזיווג זה הסמוי מן העין והוא תלוי בהשגחתו ית' כארז"ל מאת ה' אשה לאיש שנאמר ומה' אשה משכלת ועם כל זה אל יסמוך האדם על השגחתו ית' לבד כי אם יעשה בפועל כל החריצות וההשתדלות זהו שאמר מיד ובכל משלח ידיך. שלו סמיכת אשה בכל אלה לא מצאתי לפרשה שלמעלה ובזה נראה ליישב בספר קהלת סמיכות ענין האשה באומרו ואשה בכל אלה לא מצאתי לפרשה שלמעלה אל תהי צדיק הרבה המדבר בשיתוף ההשגחה עם משפט המערכה כמ"ש טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך ובדרך שנתבאר למעלה וסמיך ליה מיד כל זה נסיתי בחכמה כו' ומוצא אני מר ממות את האשה טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה יאמר שמשפט המערכה דומה לזיווג אשה זו כי אף אם תחייב המערכה משפט מות לאיזו איש יש לאל ידו להפך המשפט ההוא מקללה לברכה כמהפכת קללת בלעם מקללה לברכה וכמהפכת הכוכב ששמו רעה וכהאי דאתיליד במאדים להוי טבחא או מוהלא כו' וכמהפכת קללת תזרע ולא תחצד כו' ובדרך שנתבאר למעלה ואמר שלמה בחכמתו כל זה נסיתי בחכמה וגו' והביא המופת מאשה זו שהיא רעה ומר ממות ואעפ"כ הטוב לפני האלהים ימלט ממנה בטוב השתדלותו וזריזתו וחוטא לבד ילכד במצודתה כך משפטי המערכה בלי ספק שאינם מרים מן המות הזה והרי האשה מרה ממנו ואע"פ כן ניתן רשות ביד המשכיל גנון והציל פסוח והמליט מגזירתה כ"ש גזירת הכוכבים שהטוב ימלט את נפשו והחוטא לבד ילכד בהם כי מאנו ידיו לעשות שום השתדלות בהצלתו או יאמר שהאשה תציל אותו ממשפט המערכה שאם המערכה תשפוט עליו משפט מות ומשכלת אזי הוא נפטר באשה רעה זו שהיא כנגדו ומר ממות על כן קרא שמה מרה כי היא פוטרתו מן המשפט המר והנמהר ההוא כאמור דוגמת הטבח והמוהל שהזכרנו שהאשה תציל אותו באמת מגזירת המערכה לפי שכל זמן שהוא בלא אשה ארז"ל שהוא כמנודה לשמים ואז הוא נעזב למקרים וכאשר ישא אשה יבא להסתופף בצל שדי ואז יהיה ניצול ממשפט המערכה מפאת השגחתו ית' כי בידו לשדד המערכה ולהסב פני הקללות לברכות. וזה"ש זכה עזר לא זכה כנגדו שאם לא יזכה אזי האשה פוטרתו מגזירת המערכה במה שתהיה כנגדו ומר ממות. ואם יזכה אזי יצא מגזירת המערכה במה שהיא תהיה לו לעזר וסעד באמצעות קניני הנפש ולשתף ביניהם שם יה הלוחם כנגד משפט המערכה כד"א כי יד על כס יה מלחמה לה' וגו' כי בזה השם הוא יתברך נלחם להשבית אויב ומתנקם. נמצא אתה אומר להצעה זו שהברכות יש להם שני התחלות או מפאת השגחתו יתברך או מפאת המערכה כאמור ומצינו לרז"ל שהאשה והבנים באים משני התחלות או האשה באה מפאת השגחתו ית' כמו שאמרו מצינו בתורה ונביאים וכתובים שמן ה' אשה לאיש בתורה שנאמר מה' יצא הדבר וגו' בנביאים כתיב והם לא ידעו כי מה' הוא בכתובים כתיב ומה' אשה משכלת. והבנים תלוין במזל כמו שאמר רבא בני ח"י ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. על כן מצינו בכל מקום שהברכה מצויה לברך את אשר ראוי לה שנתברך או באשה או בבנים כההוא מעשה דבמסכת מועד קטן שהיו כל הברכות או בבניו או באשתו תזרע ולא תחצד תוליד בנים ולא ימותו. תעייל ולא תיפוק. תעייל כלתא ולא לימותו בנך. תיפוק ולא תעייל תיפוק בנתך ולא לימתו גברייהו וליהדרו לותיך. ליחרוב ביתך וליתיב אושפיזך דהאי עלמא אושפיזך וההיא עלמא ביתא ליבלבל פתורך בבני ובבנתי. לא תחזי שתא חדתא דלא תימות אתתך ולא תיסוב אתתא אחריתי. נמצא מקיר כל הברכות האלו היו או באשתו או בבניו וכן בברכת כהנים דרשו יאר ה' פניו אליך יעמיד ממך בנים מאירים בתורה כו' וכן במדרש זה שהתחלנו בו שדרש פסוק אשתך כגפן פוריה ובניך כשתילי זיתים כו' וכל זה הוא ראייה עצומה לדברינו שעיקר הברכה היא בדבר שיש בו השארות נצחי והוא כשישא אשה ויוליד ממנה בנים עוסקים בתורה ובמצות ומצד זה נראה כאלו אינו מת לעולם ובמקום החיים הנצחיים שם צוה ה' את הברכה כמ"ש כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם שלז יעקב לא מת מה זרעו בחיים כו' וע"ד זה ארז"ל יעקב לא מת כו' ולמדו זה מהיקש מה זרעו בחיים אף הוא בחיים לפי שמטתו היתה שלימה ולא היה פסול בזרעו ע"כ אמר מה זרעו בחיים לפי שהרשעי' בחייהם קרוין מתים ולפי שזרעו בחיים ואז אף הוא בחיים כי אף גופו שנקבר מצד השארות ההוא חלקו בחיים או יאמר כשזרעו בחיים אז דומה כאלו גם הוא היה חי כי הבן חלק אביו הוא ועל זה אמר דוד עליו השלום ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם ביאר בדבריו אלה שמיתת הצדיקים אינה מיתה בהחלט כי אף לאחר מותם יש להם חיי העוה"ז וחיי העוה"ב זהו שאמר ממתים ידך ה' כי הצדיקים שמיתתם ע"י נשיקה וזהו שאמר מידך ה' ולא מידי מלאך המות ממתים מחלד אין מיתתם כי אם מחלד היינו מהמשך ימיהם אמנם על כל פנים חלקם בחיים בעולם הזה וצפונך תמלא בטנם לעוה"ב ונתן טעם למה נקראו חיים בעוה"ז לפי שישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם וזהו חיותו ומצד זה נראה