עוללות אפרים רכד

כו' כך עשה הקב"ה בכוכב זה ששמו רעה שעמד כנגדם והיה מורה על דם והפכו הקב"ה לדם פסח ודם מילה. דם פסח היינו טבח. ודם מילה היינו מוהל. שלד תזרע ולא תחצד כו' וכן מצינו במס' מועד קטן במעשה דרשב"י אמרו ליה מאי בעית הכא א"ל דאמר לי אבא זיל גביי' דליברכיך א"ל יהא רעוא דתזרע ולא תחצד כו'. אמר לאבא לא מיבעי' דלא ברכן אלא צערו לי א"ל מאי אמרו לך א"ל הכי והכי אמרו לי א"ל האי כולן ברכתא נינהו תזרע ולא תחצד תוליד בנין ולא ימותו כו'. וכפי הנראה שמאמר זה זר ונפלא וקשי ההבנה מדוע אמרו לו החכמים הברכות בכינוי קללות ומצאתי בילקוט בספר יהושע בהג"ה בשם מהר"ר מאיר מפדא נ"ע שלכך אמרו הברכה בלשון קללה כדי שיחזור אל אביו ויספרה בפניו ואביו יבין הדבר ויהפוך הקללה לברכה ואז יחול שפע הברכה עליו בכפל ע"ש. ולהנחתינו אין אנו צריכין לכנס בדוחק זה כי אולי היו המברכים בקיאין במשפטי המערכה וראו שעל כל הקללות תחייבהו המערכה והפכו הקללה לברכה ואמרוה בלשון קללה לצאת ידי משפט המערכת דוגמת היפוך הכוכב ששמו רעה ונראה שעל זה האופן נאמר גם בבלעם ויהפוך ה' לך את הקללה לברכה וכדעת רז"ל שהיה בדעתו של בלעם לקללם בדוגמת הברכות שברכם לבסוף וזה שבלעם ראה משפט המערכיי מורה על הקללות ההם והקב"ה הפכם באופן שיתקיים גם המשפט המערכיי עם השגחתו ית' ומה שנראה מסכים לשיתוף זה והסכמת ההשגחה עם המערכה שלה תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע הוא שמצינו לרז"ל בפרק המוכר את הספינה מאמר תמוה ומבהיל יוצא מהיקש השכלי וז"ל אמר רבה בר בר חנה אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי אזלי וחזאי דעביד כוי כוי כו' ועל מאמר זה ישתומם כל משכיל איך הגיע לאותו מקום הלא הוא מהלך ת"ק שנה ועוד איך לא נשרף מהבלא. על כן לבי אומר שבמאמר זה בא הרמז בדרך נפלא איך שהאדם עיקר המציאות ועל ידו יתקשרו עליונים ותחתונים והנהגתו על פי ההשגחה והמערכה כאמור. וזה בשכבר ידוע שהעליונים והתחתונים הם שני הפכים אלו שכל פשוט ואלו חומר פשוט ולפי שכל הנמצאים היו צריכין לאיזו נמצא אמצעי המשותף משניהם ויש בו חלק משני קצוות אלו כדי לאחוז בכנפות שני קצוות אלו ולחברם ולצרפם ולקשרם על כן חייבה חכמתו ית' לברוא את האדם ונתן בו חלק מן העליונים דהיינו הנשמה וחלק מן התחתונים דהיינו החומר ובדרך זה הוא מקשר העליונים עם התחתונים והיה המשכן אחד וכבר ידוע ששיתוף זה מחייב שני דברים. האחד הוא שמצד היות האדם מורכב מחומר וצורה הוא נעשה בעל בחירה לבחור בטוב ולמאוס ברע או בהפך זה כי העליונים הם שכל פשוט אינן יודעין לעשות רע והתחתונים בהפך זה ומצד הבחירה ראוי האדם לשכר ועונש כי העליונים או התחתונים מצד היותם מוכרחים במעשיהם אינן ראוין לשכר ועונש כלל נמצא שמצד ההרכבה ההיא והבחירה פתח ה' למין האדם שני חלונות האחד לשכר ואחד לעונש. א לשכר שנאמר אם לא אפתח לכם ארבות השמים והריקותי לכם ברכה ער בלי די. ב לעונש שנאמר במבול וארבות השמים נפתחו. הדבר השני שהשיתוף מחייב זהו שאמר שיש בי חלק מן העליונים א"כ מן הראוי שלא יהיה למשפט המערכיי שום חלק לפעול בו כנודע מגדר העליונים שהם למעלה מן המערכה ואין המערכה שולטת בהם כלל ולא יהיו כל מעשיו מסורים כי אם לה' אלהינו כאחד מצבא המרום במרום ומאחר שיש בו חלק מן התחתונים אם כן מן הראוי שיהיו כל מעשיו מסורים תחת ממשלת המערכה כנודע מגדר התחתונים כבהמות וחיתו ארץ אך מאחר שנמצאו באדם שני חלקים אלו כאחד על כן בהכרח גם הנהגתו משותפת על פי שניהם דהיינו על פי ההשגחה ועל פי המשפט אשר יאמרו מערכת הגלגלים. וכל הענין הלזה נרמז באר היטב במאמר זה אמר ליה ההוא טייעא תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע הראה לו מקום חיבור ארץ לשמים ורצה בזה ליתן לו סיבה לדביקתם אעפ"י שנראו הפכים רצה להודיע לו הדבר המצרפם ומקשרם. וחזאי דעבד כוי כוי הראה לו מין האדם בכללו כי הוא המקום המקשרם ומצד הקישור ההוא הראה לו כוי כוי דהיינו שני חלונות אלו השקפה לטובה והשקפה לרעה המחוייבת מצד השיתוף כאמור והוא הדבר הראשון המחוייב מתוך הקישור ההוא לפתוח שני ארבות אלו כאמור. שקלתא לסילתאי ואנחתא בכוותא דרקיע רצה בזה שחשבתי שכל עניני האדם תלוין בהשגחתו יתברך לבד ואין למערכה שום חלק בו זה שאמר שקלתא לסילתאי היינו מזונותי ואנחתא בכוותא כמ"ש משגיח מן החלונות וגומר כי מאחר שאני מושגת מסיבה ראשונה יתברך אם כן אניח כל מזונותי בחלון ההשגחה אשר בתפלה ותחנונים ואלו מזונותי אסמוך על הנס מכל וכל ואמר אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחתיה ר"ל עודני מדבר בתפלה ותפלה לעני כי יבקש על טרפו ולא אשכחתיה כי לא נתקבלה תפלתי על זה האופן כלל ומה שבקשתי לא מצאתי. אמרי ליה איכא גנבי הכא שאם אני מושגח מסיבה ראשונה יתברך מי הוא זה אשר קיפח פרנסתי שמא איכא גנבי אמר דרך תימה. אמר לי גלגלא דרקיע הוא הורה לו הסיבה שאין הדבר תלוי בתפלה ותחנונים לבד כ"א גם בגלגלא דרקיע במשפט המערכת כמו שמצינו במעשה דרבי אלעזר בן פדת שאמר קמא דשכינה עד מתי אידבר ואיזל בהאי דוחקא אמרה ליה ניחא לך דאחרביה לעלמא והדר אברייה אפשר דמתילד בשעתא דמזוני כו' הרי בבירור שלא הועילה לו תפלתו נגד משפט המערכת זה"ש גלגלא דרקיע הוא דהדר נטר עד למחר כי השתא ומשכחת ליה ר"ל שגלגל הוא שחוזר בעולם היום ליתנהו ומחר איתנהו כי בחזרת