עוללות אפרים רכב

הקב"ה לישראל ע"י הודיה וכבוד שנותנים לשמו יתברך כמ"ש נקדמה פניו בתודה זובח תודה יכבדנני וכן רבים ודעת רבי חלבו לומר שזוכה לזיווג התורה בזכות שמחת זיווג זה בין כך ובין כך יצא לנו הערה ולימוד גודל הזכות שיש למשמח החתן ביום חתונתו וביום שמחת לבו כי מן היום ההוא והלאה ישבע שובע שמחות ושתהיה עבודתו רצויה ושלימה בשמחה ובטוב לבב. ומזה הטעם נוהגין להרבות בשמחה בזיווג ראשון וזיווג שני זיווג ראשון היינו זיווג החומר והצורה ביום המילה כאמור זיווג שני היינו זיווג סתם אשה זו ולפי שיש פנים לכאן ולכאן איזו שמחה תהיה גדולה אם ביום חתונתו ממש לפי שאין בו צער כלל אך ביום היותו חתן דמים למולות יש בו צער המילה אין השמחה גדולה כל כך או אדרבה ביום היותו חתן דמים השמחה גדולה לפי שקבלו אבותינו מצוה זו בשמחה כמשרז"ל שכל מצוה שקבלו ישראל בשמחה כמו מילה שנאמר שש אנכי על אמרתיך עדיין הם שמחים בה וכל מצוה שלא קבלו בשמחה כמו עריות כו' עדיין אינם שמחים בה כל כך דליכא כתובה דלא רמא בה תיגרא. שלא הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה ולפי שיש פנים לכאן ולכאן על כן מצינו לרז"ל מאמר תמוה ומבהיל וזר וקשה להבינו כפשוטו בפרק לולב וערבה הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה אמר ליה ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך שנאמר ששון ושמחה ישיגו אמר ליה שמחה לששון אנא עדיפנא מינך דכתיב שמחה וששון ליהודים כו' ולהנחתינו נרמז במאמר זה ויכוח שבין חתן דמים למולות לבין יום חתונתו ושמחת לבו ממש. חד שמיה ששון זו המילה שנאמר בה שש אנכי על אמרתיך וחד שמיה שמחה זה יום חתונתו כמ"ש שרוי בלא שמחה סו' א"ל ששון אנא עדיפנא לפי שמצינו ישראל קבלו מצוה זו בשמחה כאמור ולפיכך מצינו הפסוק שמקדים ששון לשמחה א"ל שמחה אנא עדיפנא לפי שאין שם שום צער לאפוקי במילה אית בה צער דינוקא שהרי מטעם זה אין מברכים במילה שהשמחה במעונו כנודע א"ל ששון לשמחה יומא חד שבקוך ושויוך פרוונקא דכתיב כי בשמחה תצאו פי' רש"י לרוץ לפניו ויראה הדרכים ויעבור מעבורות המים. רצו בזה שמצות המילה מתפארת לאמר אני גדולה ממך לפי שמצות המילה כל בני אדם שוין בה לאפוקי יום נשיאת האשה מצינו מקצתם שפטרו עצמם בתורה כבן עזאי כדאיתא בפ' הבא על יבמתו וזה"ש יומא חד שבקוך פירש"י יפקירוך ואמר יומא חד לרמוז על העתיד שנאמר והיה ביום ההוא יודע יום אחד לה' וגומר כי בזמן ההוא רבים יהיו נקיי הדעת כבן עזאי שיהיה נפשם חשקה בתורה ויהיו פטורים ממצוה זו ויעשוה ע"י שליח כי לא מצינו בכל המצות התלוים בגוף האדם כמילה ותפילין וציצית וזולתם שיוכל האדם לקיים המצוה ע"י שליח כי אם בעצמו הוא המחוייב לעשותה משא"כ במצוה זו כדאמר בן עזאי אפשר לעולם להתקיים ע"י אחרים וזהו יפקירוך וישווך פרוונקא שיעשו מצותך ע"י שליח או אם הוא כפרש"י יאמר שאין תועלת זיווג זה כי אם לעסוק בתורה בשמחה כי לקיים המין אין אני חובה כ"כ שהרי אפשר לעולם להתקיים ע"י אחרים וא"כ מצוה זו אין לה כ"כ תכלית גדול מצד עצמה ואינה כי אם כמו תכלית המראה הדרכים ומעבורת המים כי שמחת זיווג זה הוא כשליח לרוץ לפניו להורות את הדרך אשר ילך בה על פי התורה והמצוה ולהראות מעברות המיים התורניים. אמנם מי שלבו שלם כבן עזאי שיודע הדרך הישר ומעברות מי החכמה זולת זיווג זה בודאי הוא פטור ממנו וא"כ אין שמחה זו שוה בכל אדם א"ל שמחה לששון יומא חד שבקוך ומלו בך מיא דכתיב ושאבתם מים בששון ואמר שגם תועלת המילה אינו כי אם להיות מקור נפתח לכלי החכמה שהם האוזן והפה והלב ותכלית מילה זו הוא שעל ידם יהיה ניצול מערלת האוזן והפה והלב כדאיתא בחיבורי עיר גבורים פרשת וירא ובחיבור זה בענין המילה מאמר שפ"ו ע"ש זהו שאמר יומא חד שבקוך כי להנחה זו ביום אחד שלעתיד גם כן יפקירוך כי לעתיד יתאוו כולם השגת החכמה וזהו ומלו בך מיא היינו מיים התוריים כד"א כל צמא לכו למים. וזהו שמסיק שם אמר ההוא מינא דשמיה ששון לר' אבהו עתידיתו דתמלו לי מיא כו' ר"ל שלעתיד תתחדש ההשגה והידיעה עד שידרשו בדעת וחכמה אחר סודות האלהיות הרמוזות במצות המילה אמר ליה אי כתיב ושאבתם מים לששון כדקאמרת השתא דכתיב בששון משכיה דההוא גברא משוינן ליה גודא ומלינן ביה מיא. יאמר דרך משל משכיה על עור הערלה שעל ידו ימלו מי החכמה בדרך שנתבאר וכד"א ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים או יאמר יומא חד שבקוך ושויוך פרוונקא שבעולם הזה תועלת שמחת זיווג זה הוא תועלת רוחני או להצילו מהרהורי עבירה או להיות לו לעזר לתורה ולתעודה כאמור אמנם יומא חד דהיינו לעתיד כמו שאמר יודע יום אחד לה' וביום ההוא יהיה מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים ויוסר לב האבן מקרבינו ואם כן לא נצטרך לזיווג זה להצילנו מהרהורי עבירה או להיות לו לעזר לתלמוד תורה בטהרה ולא ישאר בו כ"א תועלת גופני דהיינו או לקיום המין או שהאשה תהיה לו לעזר בצרכי הבית. זהו שאמר וישווך פרוונקא כשליח זה העושה כל צרכי הבית בזה המשיל לפי שצרכי הגוף נעשים על ידי שליח משא"כ בצרכי הנפש שאינן על ידי שליח כנודע י אמר ליה שמחה לששון יומא חד שבקוך וימלו בך מיא יאמר שלהנחה זו אין צורך גם במילה שבאה לפתוח מקורות החכמה או למעט כחות החומר ולעתיד לא יצטרכו לכל זה כאמור וא"כ יראה גם מציאתה חלוש וחסור ואין בה שום תועלת רוחני כי אם לתקן חלקי החומר כמ"ש בעקידה פרשת לך לך וז"ל שהתיקון הנעשה בשורש הגוף יועיל לתקן כל כחות הגוף כי מן הבאר ההוא ישקו כלם כו' וזהו שאמר ומלו בך מיא לשאוב ממך לכל הכחות כאמור זהו שאמר לעתיד ושאבתם מים בששון שבמילה זו ישאבו השפע לכל כחות הגוף