עוללות אפרים רכא

ציצית ובאומרו תקשרם ככלה רמז שכולם באו בדמיון זיווג חתן וכלה שהוא קשר קיימא ובדרך קנין כלקיחת סתם אשה שנאמר כי יקח איש אשה וארז"ל אין קיחה אלא קנין בכסף. של ה' קנינים קנה הקב"ה וזה"ש רז"ל ה' קנינים קנה לו הקב"ה בעולמו תורה קנין אחד כו' נראה שבחמשה קנינים אלו רמז לחמשה זיווגים שהנחנו. א זיווג התורה זהו שאמרו תורה קנין אחד שנאמר ה' קנני ראשית דרכו ר"ל שהקנה לישראל שנקראו ראשית דרכו כמ"ש קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. ב זיווג ישראל להקב"ה זה"ש ישראל קנין אחד. ג זיווג ירושלים זה"ש בית המקדש קנין אחד. ד זיווג חומר וצורה זה"ש שמים וארץ קנין אחד וע"ד ארז"ל יקרא אל השמים מעל זו הנשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף כו'. ה זיווג סתם אשה שנקרא קנין בכסף וזה אנו למידין מאברהם בקנין שדה עפרון זה"ש אברהם קנין אחד ויכול להיות שפסוק ברוך אברם לאל עליון שמביא הוא שמלכי צדק ברכו ברכת נישואין כי היה דומה כאלו עשה ליקוחין שניים בשרה אחרי אשר נמלט מעצת הפליט זה עוג שביקש שיהרג אברם והוא ישא את שרה ומצינו בכולם סעודה ושמחה. א זיווג החומר והצורה הוא מהידוע שהתחלת זיווג זה הוא ביום המילה כי אז נשלמה צורתו כמו שיבא ביאורו בהלכות מילה יבוקש ממקומו ויש בה סעודה ושמחה וכמ"ש שש אנכי על אמרתיך שנדרש על המילה. ב בזיווג התורה כתיב לכו לחמו בלחמי וכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב. ג בזיווג הקב"ה לישראל כתיב ואכלתם לפני ה' אלהיכם ושמחתם וגומר. ד בזיווג ירושלים כתיב כי מאספיו יאכלוהו וגומר וכתיב שמחו את ירושלים וגו' וכבר אמרנו שדרך השתלשלות המדריגות כל הזיווגים תלוים בסתם זיווג זה על כן עושין בו סעודה ושמחה לזכר שכל הזיווגים אגודים ואחודים בזה וכבר אמרנו בהצעה שהשמחה היא הוראה על שלימות הפועל וכל פעולה שאין בה שמחה אין בה שום צד שלימות לכך אמרו כל הנהנה מסעודת חתן שאינו מכוין כי אם להנאתו שזה יורה שכל עיקר כוונתו לצבות בטן ולהשביע תאותו בזמן שאינו משמחו כי השמחה ההיא הוראה על שלימות המעשה ושכוונתו לשמים. עובר בה' קולות כנגד ה' זיווגים אלו שהנחנו. קול ששון זה זיווג חומר וצורה שנשלם ביום המילה כאמור וכתיב בו לשון ששון שנאמר שש אנכי על אמרתיך. ומטעם זה נקרא הנמול חתן דמים כי מצד המילה נשלמה צורתו ונעשה הזיווג שלם. קול שמחה היינו זיווג סתם אשה שהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה קול חתן זה זיווג הקב"ה שנאמר כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ולפי שהוא ית' נמשל לאיש כמבואר למעלה על כן נקרא קול חתן. קול כלה זה זיווג התורה שנתקשטה בכ"ד ספרים ככלה בכ"ד קישוטין על כן נקט קול כלה וק"ל. קול אומר הודו זה זיווג ירושלים ובית המקדש הוא המקום שמביאים בו תודות בית ה' כמ"ש ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי וגומר וכדא"ר אבהו כאלו הביא תודה כו' ואם משמחו מה שכרו זוכה לתורה כו' ור' אבהו אמר כאלו הקריב תודה כו' ורב נחמן אמר כאלו בנה חורבת ירושלים כו' נראה לפרש לפי שארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל הג"ח. ושלימות שלשתן תלוי בשמחה כי התורה כבר אמרנו שבזמן שאינו שמח וטוב לב אינו יכול לעיין במושכלות כי צריכה שמעתא צילותא וכתיב ובעצבת לב רוח נכאה. זה"ש תוחלת צדיקים שמחה שעיקר תוחלתם ותקותם שיהיו שמחים תמיד לעסוק בתורה ובעבודה כתיב עבדו את ה' בשמחה. ובג"ח כתיב ולא ירע לבבך בתתך לו וגומר והנושא אשה זוכה לתורה כדאמרן וזוכה לעבודה שבלב דהיינו תפלה כי כל זמן שהוא בלא אשה הוא מלא הרהורי עבירה ואז אסור לו להתפלל ועוד שהוא אחד משמונה שמנו רז"ל שהם כמנודים לשמים ואז בודאי אין תפלתו נשמעת לכך נאמר על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא וארז"ל זו אשה כו' שלעת מציאת האשה יתפלל בעדה וזוכה לג"ח כי הצדקה שהנשים עושות היא מקובלת יותר כדאיתא במסכת תענית במעשה דאבא חלקיה ויכול להיות שלזה אמרו השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה שמחה ברכה טובה היינו תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם שמחה היינו תפלה כמ"ש אין עומדין להתפלל כ"א מתוך שמחה כו' ברכה היינו ג"כ כמו שנאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל ומלחמו היינו דמקרבה הנייתה לאפוקי הנותן מעות כנודע ממעשה דאבא חלקיה. ומצינו רמז לשלשתן במשלי באלפא בית המדבר כולו בשבח אשה טובה. א הצדקה זה"ש שם כפה פרשה לעני וגו'. ב התורה זה"ש שם פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. ג התפלה זה"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף וגו' כד"א קומי רוני בלילה וגו' ובזכות התפלה נמשך שפע ממקור הברכות ובזה תתן טרף לביתה. ובדבר זה נחלקו ג' חכמים אלו שר' חלבו אמר ואם משמחו מה שכרו זוכה לתורה היינו לפי שע"י הזיווג זה הוא בא לידי תורה וזה המשמחו מסייע לו בדבר וא"כ מדה כנגד מדה זוכה גם הוא לתורה שנתנה בה' קולות ורבי אבהו אמר כאלו הקריב תודה לפי שע"י הזיווג הוא בא לכלל עבודה וכבר נודע בשערים שהתפלה והקרבנות עומד האחד במקום חבירו ושניהם קרוין עבודה ורב נחמן אמר כאלו בנה חורבות ירושלים כו' לפי שע"י הזיווג הוא בא לכלל ג"ח שזהו בעצם בנין חורבות בתי עניים ומרודים ובזכות הצדקה יקרב הגאולה שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וכתיב שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא. גם נוכל לומר שדעת רב נחמן לומר לפי שמי ששימח חתן וכלה כראוי לקיים מה שנאמר מושב יחידים ביתה וגו' כ"כ הוא דומה כאלו בנה חורבות ירושלים שנמשלו לאשה עקרה לא ילדה כמ"ש לכן יתנם עד עת ילדה וגומר וכאשה שהלך בעלה למדה"י לכן אנו מזכירין בברכת חתנים שוש תשיש ותגל העקרה וכו' משמח ציון בבניה לפי שבנינה דומה ממש לבנין האשה מן הצלע ודעת רבי אבהו כאלו מקריב תודה רמז לזיווג