עוללות אפרים רכ

שהקב"ה מזמין לידו כי כבר ניסה גם הרעה זה"ש שרוי בלא טובה רצו בזה שאינו מכיר בטובה כאמור לכך נא' עזר כנגדו או שתהיה לו לעזר או שתהיה כנגדו ומטרידתו מהשגת שלימתו. ונראה לפרש ההפרש שבין מצא למוצא כי מצא הוא לשון עבר ומוצא הוא לשון הווה וזה שאצל המשכילים האשה היא כמציאה ואינה מבקשת לשום תאוה כ"א להשלים הדבר שנאבד ממנו כבר והוא הצלע שכז בעל האבידה מחזר אחר אבידתו כמ"ש רז"ל מי מחזר אחר מי בעל האבידה מחזר על אבידתו או התורה שכבר למד במעי אמו והיא אבודה ממנו ע"י המלאך שסטרו על פיו ומשכחה ממנו וע"י זאת האשה יחזור אחר אבידה זו וימצא על ידה כמ"ש אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין דעת ויראת ה' וזה"ש בעל האבידה מחזר אחר אבידתו כו' וכמו שארז"ל ואל תאמר שהיא תבא אחריך כו' הרי שהוא צריך לחזור אחר התורה ולא שהיא תבא לחזור אחריו ואחר אבידה זו יחזר הנושא אשה ואז יאמר עליו מצא אשה מצא טוב שהוא מחזר אחר דבר האבוד כאמור אמנם מוצא לשון הווה יורה על המחזר אחר האשה למלאות התאוה בהווה תמיד ועל זה אמר מר ממות כנודע א"כ עיקר מציאת האשה הוא שעל ידה ישיג הטובות בזה ובבא בדרך שנתבאר וכמאמר שלמה גמלתהו טוב ולא רע וכתיב טעמה כי טוב סחרה ובהצעה זו ופירוש זה נכנס בכי טוב ויצא בכי טוב כצאת השמש בגבורתו וכמ"ש והוא כחתן יוצא מחופתו: ומעתה נבוא לביאור השמחה האמיתית בעזר אלהי ית': ב' שרוי בלא שמחה עמוד ה מאמר שכח מי שאינו משמח החתן עובר בה' קולות

תניא אמר ר' חלבו כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולות שנאמר קול ששון וקול שמחה כו' ואם משמחו מה שכרו זוכה לתורה שנתנה בה' קולות ר' אבהו אמר כאילו הקריב תודה בו' רב נחמן בר יצחק אמר כאילו בנה חורבות ירושלים כו'

אם כל מה שברא הקב"ה זכר ונקיבה בראו א"כ יפול תואר הזיווג בחמשה קנינים אשר קנה הקב"ה בעולמו ויתבאר שהשמחה היא יסוד לכלם כמו שיבא

הקדמת ענין זה מבואר בחיבורי הגדול רבבות אפרים שתואר זכר ונקבה נופל על כל הנמצאים כי בכלם נמצא משפיע דוגמת הזכר ומקבל השפע דוגמת הנקבה כיצד שהעולם העליון מקבל, השפע מהסיבה ראשונה ית' ומשפיע לתחתון אך העולם התחתון מקבל ואינו משפיע לפיכך אין בו כי אם תואר הנקיבה כמ"ש כ"א הרוה את הארץ והולידה וגומר והקב"ה עילת העילות הוא הנותן ואינו מקבל אין בו כ"א תואר האיש שכט אין איש אלא הקדוש ברוך הוא וחמשה מיני זיווג זהו שמצינו בכמה מדרשים שדרשו אין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה והוא מבואר על פי הנחה זו. אך שזולת זה מצינו שם זיווג בדמיון זכר ונקיבה בחמשה דברים עד שאמת נכון הדבר שכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו זכר ונקיבה בראו וחמשה זיווגים אלו כולם אגודים ואחודים זה בזה וכלם נקבצו באו לאיש חי רב פעלים בזה אחר זה. הזיווג הראשון הוא זיווג החומר והצורה שבא בדמיון זכר ונקיבה כמבואר בנוה שלום מאמר ט' פרק א' וכן פי' רבינו בחיי בפרשת בראשית ארז"ל ואף לויתן זכר ונקיבה בראם כו' שהוא רמז לזיווג חומר וצורה ולויתן לשון חיבור כמו הפעם ילוה אישי אלי וכן הוא בעקידה פרשת בראשית ובפרשת שמיני ובפרשת חיי שרה על מאמר הא בזיווג ראשון כו' וזיווג זה תלוי ועומד עד בא בזיווג השני והוא זיווג התורה לאיש חי רב פעלים כמ"ש תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורשה. וכן ארז"ל ככלתו חסר כתיב שנמסרה התורה למשה ככלה. וכן אמרו במסכת תענית ביום חתונתו זה מתן תורה: וזיווג זה משלים הזיווג הראשון בסוד אש שחורה על גבי אש לבנה כנגד שני אשות שבו בדרך שנתבאר למעלה במאמר שכ"א ע"ש. אך שגם זיווג זה תלוי ועומד עד יום בא הזיווג השלישי בהיותו בן י"ח לחופה כי השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה כו'. ובהשלמת ג' זיווגים אלו יזכה לזיווג הרביעי והוא דביקות השי"ת לישראל כמ"ש וארשתיך לי באמונה וכה"א כי בועליך עושיך וגומר וכתיב והיה ביום ההוא תקראי אישי וגומר וכן אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו כו' קדושים גמורים דאסר לן אכל עבודות זרות כהקדש ובהפך זה נאמר לכן זונה שמעי דבר ה' היתה לזונה וכן רבים וכן פירש בעקידה פרשת תרומה ובפרשת צו שהזיווג הלזה הוא בכתובה ותנאים וז' דברים המשלימים הזיווג ע"ש וכשארבע זיווגים אלו נמצאו יחד אז על ידיהם ישראל זוכים לזיווג החמישי דהיינו זיווג ישראל לירושלים המקום הנבחר להשגת האדם כמ"ש למען ציון לא אחשה וגומר כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך וגומר או זיווג השכינה לירושלים כמ"ש בשעת הכעס היתה כאלמנה ודרשו רז"ל כאלמנה שהלך בעלה ודעתו לחזור כו' וחמשה זיווגים אלו כולם קשורים יחד ומציאת האחד תלוי בזולתו וזהו סוד ה' קשרים של ציצית שנאמר בה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם במצוה זו מנע מהם הזנות כ"א להיות שלם בכל ה' מיני זיווגים אלו שהאדם צריך להשלמת מציאותו לפיכך באו ה' קשרים במצוה זו וכמ"ש כי כלם כעדי תלבשי ותקשרם ככלה באומרו תלבשי רמז להערה זו שנרמזה במלבוש של האדם מצד מצות