עוללות אפרים ריט

בעצמיו כמו שיתבאר בתנאי הששי ובמקום השלום שם הוא הטובה האמיתית כמ"ש ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה לכך נא' לא טוב היות האדם לבדו. ה הוא בדרך שבארנו בהצעה שע"י האשה יצליח האדם בזה ובבא בדרך שנתבאר למעלה מאמר ש"י שיעשו שותפות ביניהם כזבולון ויששכר כי היא תתעסק בכל צרכי הבית והוא יקיים ובתורתו יהגה יומם ולילה נמצא הם זוכים לשתי שלחנות והם הטובות בזה ובבא כמו האור שנברא ביום א' לצורך העה"ז והע"הב לכך נא' לא טוב היות האדם לבדו שלא יזכה לשני מיני טובות אלו כשיהיה לבדו אין עוזר ואין סומך כ"א כשיהיה לו עזר וסעד לתומכו כאמור וזה"ש יבא טוב ויקבל כו' כי אמר טוב על כל מקום שהאחדות מצויה ונמשלו כולם באור זה שנ' בו כי טוב הקב"ה שנ' לכו ונלכה באור ה' התורה שנ' ותורה אור. משה שנ' ותרא אותו כי טוב הוא וארז"ל שנתמלא כל הבית אורה. וישראל שנאמר אור צדיקים ישמח וכתיב והיה אור ישראל לאש וכבר אמרנו שהאור הוא קנין כל המעלות אשר האדם זוכה להם ע"י זיווג האשה או יאמר יבא טוב כו' לפי שיסודי הדת אשר הניחו מניחי העקרים הם מציאת האל ית' ואמונת תורה מן השמים. ואמונה בנבואת משה ע"ה. וישראל נקראו טובים בזמן שהיו גוי אחד בארץ כמ"ש הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב שאינן מבלבלין זרע ישראל באומות כי אם איש באשתו ידבק ומתוך כך יושלם בג' עקרים אלו. א מציאות האל ית' זה"ש מטוב זה הקב"ה כו'. ב נבואת משה זה"ש יבא טוב זה משה כו'. ג תורה מן השמים זה"ש ויקבל טוב זה תורה כו' וכל זה דווקא לטובים דהיינו כשישראל כל אחד דבק באשתו ואינו מתערבים בגויי הארצות והן עם לבדד ישכון לאפוקי כשאינו נשוי אז יש לחוש שידבק בארמית כנודע והמה יסורו לבבו מעם ה' כמו שנא' במלך ישראל ולא ירבה לו נשים וכן נצטווה שלא להרבות כסף וסוסים שכה כשבתו על כסא ר"ת כסף סוס אשה כמ"ש והיה כשבתו על כסא וארז"ל בזכות שלש אלה יזכה לישב על כסא וכן כסא ר"ת כסף סוס אשה שבזכות שלא ירבה שלש אלו יזכה לישב על כסא ממלכתו לאורך ימים כי אין לחוש שאלו יסורו לבבו מעם ה' ומכלל הן אתה שומע לאו שבריבוי הנשים יסור לבבו ולא יאריך ימים לישב על כסא ממלכתו. גם נוכל לפרש שהזכיר לשון טוב בכולם לפי שהזיווג קרוי טוב ע"ד שרוי בלא טובה וכל זיווג נשלם ע"י ארבע דברים. א האיש. ב האשה. ג הסרסור והשדכן. ד ע"י כסף הקידושין כמו כן הדיבוק של ישראל לשכינה הוא בדמיון זיווג איש ואשה כמ"ש כי בועליך עושיך ה' צבאות לכך הזכיר לשון טוב אצל הבעל והאשה והסרסור והכסף זה"ש יבא טוב כו' זה הסרסור דהיינו משה ויקבל טוב זה הכסף של קידושין דהיינו התורה שנמשלה לכסף צרוף וכמ"ש וארשתיך לי באמונה וגו' מטוב זה הקב"ה הבעל שנאמר כי בועליך עושיך לטובים אלו ישראל שנמשלו לכלה בכמה מקומות הזכיר בכלה לשון טוב השייך אצל הזיווג כי אין טוב כ"א במקום האחדות כמבואר למענה ואחר הזיווג נתאחדו כולם והיו לאחדים ארבעתן וזהו בעצם הטובה המצויה לאדם בזיווג זה. נמצא שהדבק באשתו לבד ויסור מנגד עיניו חמדת הנשים וישמח במתת גורלו וחלקו הוא יתד שכל הצלחת האדם תלויה בו כי כל זמן שאינו נשוי הוא מלא הרהורי עבירה כנודע והם קשים מעבירה עצמה לפי שהרהור הוא בתמידות ועוד שהוא בחלק החשוב שבו דהיינו בשכלו וחכמתו כנודע מגדר ההרהור לאפוקי החטא עצמו נעשה בחלקי החומר ואין לשכל חלק בחטא הנעשה בשוגג או מהתגברות הטבע וההרהור הוא בחלק הנבחר כאמור והוא מלא מהרהורי עבירה כשהוא בלא אשה ומצד ההרהורים ההם אי אפשר לו שישיג שום טובה לכך אמרו השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה כו'. שכו מצא או מוצא אך שיש לדקדק במאמר זה הרי אמרו במערבא מצא או מוצא דהיינו מצא אשה מצא טוב או ומוצא אני מר ממות את האשה ואם כן איך אמרו שרוי בלא טובה בהחלט בלתי שום חלוקה ובאמת שיש פנים לכאן ולכאן כדאיתא במסכת קידושין ללמוד תורה ולישא אשה ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה כו' ובמסכת יומא פרק בא לו אמר רבי יוחנן יראת ה' טהורה זה הלומד תורה בטהרה מאי היא נושא אשה ואח"כ לומד תורה. ובמסכת קידושין א"ר יוחנן בהפך זה ממש וז"ל רחיים בצוארו ויעסוק בתורה ולא פליגי הא לן והא להו כו' נמצא שכפי חילוק המקומות הזיווג מתחלף כי יש מקום שהזיווג מועיל לת"ת ויש מקום שהזיווג מעכב על ידו וא"כ יפה אמרו במערבא מצא או מוצא וכן אמרו במדרש תהילים כתיב מצא אשה מצא טוב וכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה הא כיצד אלא אם טובה היא אין קץ לטובתה ואם רעה היא אין קץ לרעתה כי בוודאי אם טובה היא להביאו לידי ת"ת בטהרה אין קץ לטובתה כמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד כי אין קץ לכל עמלו ואם רעה היא שמטרידתו מלעסוק בתורה הרי הוא נופל לגיהנם ואם כן אין קץ לרעתה כמ"ש הנני מביא עליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת מתוכה וארז"ל זו אשה רעה כו' ואם כן איך אמרו כאן שרוי בלא טובה בהחלט. ע"כ נראה לפרש מאמר זה שהוא נדרש לשני פנים אם באשה טובה ידבר והיה המאמר כפשוטו ממש ואם באשה רעה ידבר והיה ביאור דבריו ע"ד שנא' וראיתי יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך ורצה בזה שיתרון החכמה ניכר מתוך הסכלות וכמו כן יתרון האור ניכר מן החושך כנודע שזולת ההעדר אין ניכר שום יתרון רק ממה שרואים בפחיתות החושך והסכלות ניכר לעומת זה מעלת החכמה והאור כמו כן כל זמן שאינו נשוי אף אם יזמין הקב"ה טובה לידו אינו מכיר בה לפי שעדיין לא ראה שום העדר אמנם כשישא אשה רעה הוא מכיר ההעדר ואז הוא מכיר במעלת הטובה