עוללות אפרים כב

דבר ההולך ורב עד כי גדל מאוד כנגד מאמר אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות זה שאמר היש בה עץ אם אין כמ"ש והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ודוגמת שליחות המרגלים ששלח משה לתור את הארץ לידע מה טיבה אם יכול האדם לקנות על ידה החיים הנצחיים יהיה ג"כ שליחות המרגלים דיהושע כמו שיתבאר במאמר פ' ע"ש זהו שסיים משה דבריו והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ וגו' הזכיר הפרי לידע ולהודיע התכלית המכוון בשליחות ההוא שיאחז צדיק דרכו במעשים הנרצים אצל השי"ת בעושים פרי צדיק עז חיים ואוהביה ואכלו מפרי דרכם בעולם הנצחי כמו שאמר והכל מתוקן לסעודה ולהנחה זו דומה האיש השלם לאילן זה שענפיו מועטים ושרשיו מרובים כי הענפים הם משל לקניני הגוף שאין להם תכלית אחר כי אם להיות הגנה והכנה אל קניני הנפש כמו הענפים והעלים המחפים על גוף הפרי וכמו שאמרו לבעי רחמי אתכליא על עליא כו' ושרשי האילן הם משל לגוף הפרי שהוא התכלית ושורש האילן לא ימוט לעולם כמו שאמר ושורש צדיקים בל ימוט ובזמן שענפיו מרובים ושרשיו מועטים נמצא שהוא מן הכיתות העושים העיקר טפל והטפל עיקר וכל מגמתם לאסוף ולכנוס וכבר הזכרנו שיד האדם שולטת בכתות אילו זהו שאמר והרוח בא ועוקרתו והופכתו על פניו ורוח זה לא ברוח ה' הוא כינוי לרשעים כמבואר בדניאל בפסוק וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא ופשוטו מדבר בד' מלכיות ודבר זה מבואר ע"י דוד שנאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וגומר לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו הרוח הרי בבירור שמדמה הצדיקים לעץ עושה פרי והרשעים למוץ אשר אין לו שורש ולא ענף על כן הרוח בא ועוקרתו כאמור אמנם כל שמעשיו מרובים והעיקר אצלו דומה לאילן ששרשיו מרובים מענפיו כי הוא העושה תורתו עיקר ומלאכתו עראי וגונז אוצרות במקום שאין היד שולטת שם זה שאומר ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו דהיינו הרשעים כאמור אין בהם כח להזיזו ממקומו כי זה הוא האיש הפותח אוצרותיו בשני בצורת כמו שעשה מונבז וגונז דבר שעושה פרי זה שאמרו ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי וכה"א אך פרי לצדיק וגומר וכתיב אמרו צדיק כי טוב וגו': ד אבותי גנזו ממון ואני גנזתי נפשות עמוד ה מאמר יב מדרש מדבר בגנות קנין הממון

במדרש ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן וגומר זהו שאמר הכתוב כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים לא ממה שהאדם יוצא ועמל בסחורה והולך ממזרח למערב נעשה עשיר ולא ממה שהוא מחזר על המדברות הוא מתרומם זהו ולא ממדבר הרים וכל הרים פי' טורים חוץ מזה שהוא לשון רוממות אלא מה הקב"ה עושה נוטל ממונו של זה ונותן לזה שנאמר כי אלהים שופט זה ישפיל זה ירים לכך נקרא שמם נכסים שנכסים מזה ונגלים לזה וכן אמרה חנה ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם באף שמביא לזה מרומם את זה זה"ש לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו אלו בני ראובן ובני גד שעשו העיקר טפל והטפל עיקר שחבבו ממונם יותר מן הנפשות חייכם אין בו ברכה שנאמר נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך לכך נאמר אל תיגע להעשיר ואיזהו עשיר השמח בחלקו שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך ע"כ (במדבר רבה פכ"ב)

עיין ברבינו בחיי פרשת מטות

אם תנועת הנפש השלם הטבעית כתנועה הטבעית של גלגל היומי שהוא ממערב למזרח אך שגלגל המקיף מכריחו לעשות תנועה הפך הטבעית אזי בזה יודע לנו טעם למה הזכיר מזרח ומערב דווקא ולא שאר הרוחות כי בזה יצא הלימוד על תנועת הנפש כמו שיבא: יג טעם לארז"ל אדם הראשון סרח בעשירי ג' דרכים בזה

הקדמת ענין זה אנו למדין ממה שארז"ל שאדם הראשון סרח בשעה עשירית בזמן שהחמה נוטה למערב ויש לדקדק מאי איכפת לנו באיזו שעה חטא וכי בזמנא תליא מילתא ולפי שמצינו שהחטא היה קרוב להערב שמש ותקון החטא היה במקום זריחת השמש כמ"ש ויגרש אותו מקדם לג"ע וארז"ל כל מי שהורג נפש גולה למזרחה של שמש כו' וראייה זה מאדם כו' מכאן אנו למידין ששקיעת החמה היה סיבת החטא וזריחתה היה סיבת התיקון ודבר זה יתבאר לנו בשלשה דרכים הדרך הראשון הוא מה שכבר ידוע שהמשיל שלמה ע"ה נר אלהים נשמת אדם לגלגל השמש כמ"ש עד אשר לא תחשך השמש וגומר וכתיב וזרח השמש ובא השמש וגומר וסמיך ליה דור הולך ודור בא. הרי שהמשיל הנפש בבואה ובצאתה לשמש זו וכמ"ש עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל כו' כי כמו שהשמש אף על פי שהיא שוקעת היום הנה ליום המחרת היא חוזרת לאיתנה כמ"ש ואל מקומו שואף זורח הוא שם כך הנפש בצאתה מן העולם שהוא זמן הערב שמשה חוזרת היא לאור באור החיים ומזה הטעם סרח אדם בעשירית דווקא כי מהידוע כי סיבת היות רוב בני תמותה נבוכים בארץ על המחיה ועל הכלכלה לעשות אוצרות ממון לצורך הגוף הכלה והנפסד ואינן דורכין מהלך השלימות האמיתי כמו שעשה מונבז שהיה גונז אוצרות למעלה ויראת ה' היא