עוללות אפרים רטז

אותה הפועל בשמחה ולא בעצבות כמו שכתב בעל העקרים מאמר שלישי פרק ל"ג שהשמחה היא קיום הדבר והנפש ונותנת גמר ושלימות אל המעשה כו' וכן כתב בעל העקידה פרשת אמור שהשמחה היא הוראה על שלימות הפועל כו' ובזה נשתבחו השלימים אשר יש בהם מדעת קונם שנאמר ישמח ה' במעשיו וגם אצלם נאמר שמחה לצדיק. עשות משפט וכתיב וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלהים וכן התפאר על עצמו המשורר לומר וראה אם דרך עוצב בי ונחני בדרך עולם וכל זמן שהאדם שרוי בלא אשה הוא שרוי בלא שמחה ואם כן נתקלקלו כל המעשים הן הפעולות הגופניות הן הרוחניות בכולם אין צד שלמות בהעדר האשה כי בפעולות הגוף אין בהם שמחה ברדיפתם מאחר שאינו בטוח שמא ימות ויעזוב לאחרים חילו וכן מפורש ע"י שלמה כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים ביאר בדבריו אלה שמי שהוא בלא אשה אין שמחה במעשה ידיו ועוד שנקרא חוטא לפי שהוא מלא הרהורים רעים כארז"ל עד כ' שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהורי עבירה ומצד ההרהור אינו פועל בשמחה שום מעשה טוב כי עיקר השמחה בהרהור וכמ"ש ובעצבת לב רוח נכאה ורוח היינו ההרהור זה"ש כי אדם שטוב לפניו היינו הנשוי ע"ד מצא אשה מצא טוב ואמר כי לאדם הזכיר תואר אדם ע"ד שא"ר אלעזר כל מי שהוא בלא אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם ואמר לאדם שטוב לפניו זה הנשוי שתמיד טובתו לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה חכמה ע"ד שרוי בלא תורה ושמחה ע"ד שרוי בלא שמחה כמ"ש מרמה בלב חורשי רע וליועצי שלום שמחה מרמה בלב היינו היותו מלא הרהורים רעים חורשי רע היינו שהוא שרוי בלא טובה וליועצי שלום היינו הנשוי ע"ד בלא שלום. זה"ש ליועצי שלום שמחה לאפוקי מי שאין שלום בעצמיו אין בו שמחה זה"ש ולחוטא היינו מצד הרהורי עבירה שבו נתן ענין לאסוף ולכנוס לתת לטוב לפני האלהים ביאר שאין שמחה במעשה ידיו כי יעזוב לאחרים חיל וחומה אשר בנה ואשר נטע ולא לו יהיה הזרע וא"כ התנאי השני הוא שצריך שיהיו כל מעשיו בשמחה והוא שלימות כל המעשים כאמור. בלא ברכה השלישי הוא מהידוע שכל פועל שיש קץ וגבול למעשה ידיו אינו שמח בפעולתו כי שלמות כל פעולה הוא כשתהיה נצחית ולא תקבל שום העדר בשום זמן והעדר זה כרוך במי שאינו נשוי אע"פ שכל אדם מוליד שני מיני תולדות א' תולדות הגוף דהיינו תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים ואם כן אף אם לא יוליד תולדות הגוף הרי על כל פנים יוליד תולדות הנפש ואם כן ישאר קיים באיש מ"מ אחר שהוא נעדר מתולדות הגוף אם כן מציאות הגוף ופעולותיו אין בהם שום צד שלימות א"כ הוא שרוי בלא ברכה כי אין הברכה מצויה כ"א בדבר שהוא נצחי ותמידי ולא יפסק לעולם וזה שאינו נשוי אינו מוליד וא"כ למי ישאיר אחריו ברכה זה"ש להניח ברכה אל ביתך וע"ד שנאמר ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם. וכמ"ש ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה' וברכת ה' היינו זאת האשה שהשרוי זולתה שרוי בלא ברכה וקראה ברכת ה' כמ"ש רז"ל מה' אשה לאיש כו' והיא תעשיר ואל יוסיף עצב עמה להיות בלא שמחה ולעזוב לאחרים חילו בדרך שנתבאר בתנאי שני. וא"כ עיקר הברכה היא הדבר נצחיי והשרוי בלא אשה אין מציאותו נצחי כי ישאיר הגוף אחריו ברכה שכא אין הברכ' מצוי' אלא בסמוי מן העין זה האשה וזה"ש אין הברכה מצויה לא בדבר המדוד והמנוי כ"א בדבר הסמוי מן העין רמז לאשה זו שהיא דבר הסמוי מן העין שנאמר ויפל אלהים תרדימה על האדם פרש"י שלא יראה לקיחת הצלע כו' ואמר שאין הברכה מצויה בדבר שיש לו גבול וקצבה במדידה או במנין כי אם בדבר הסמוי דהיינו האשה כי על ידה אין גבול וקץ למעשה ידיו לעולם כי ישאר קיים במין לדור ודור ומעשה ידיו בניו ינחלוהו זה"ש כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם יאמר שאין ברכה כי אם בדבר נצחי שהוא עד העולם זה"ש חיים עד העולם וכתיב ראה חיים עם האשה כי במציאתה ימצא חיים עולמית הן מצד תולדות הגוף שישאר קיים באיש ודומה כאילו לא מת וטעם החליצה והיבום יוכיח וכן ארז"ל יעקב אבינו לא מת כו' ומסיק שם מה זרעו בחיים אף הוא בחיים ר"ל כשהוא נשאר קיים באיש אז כאילו גם הוא בחיים הן מצד תולדות הנפש שגם הם תלוים באשה זו שהרי זולתה הוא בלא תורה. או יאמר שאין הברכה מצויה כ"א בדבר הסמוי מעין זולתו מצד עין הרע השולט בכל ולפי שהתשועה היא ברוב יועץ וצריך כל אדם לגלות סודו לזולתו בלקיחת עצה וא"כ שוב לא יהיה הדבר סמוי מן העין. אך בנשיאת האשה אז יגלה סודו לאשתו כמ"ש בגמרא איתתך גוצה גחין ולחיש לה וכן כתוב בספר בן סירא גלה סודך לאחד מני אלף וזה"ש אדם אחד מאלף מצאתי לגלות לו סודי לפי שאשה בכל אלה לא מצאתי הא אם ימצא אשה אז נכון לגלות סודו לה לפי ששניהם גוף אחד והרי כאילו לא גלה הדבר כלל כ"א לעצמו וא"כ ישאר הדבר לעולם סמוי מן העין ולכך הברכה מצוייה בו שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך וגומר וא"כ התנאי השלישי הוא שפעולתו תהיה נצחית באופן שישאר ברכה אחריו כאמור. בלא תורה הרביעי הוא כי מן הידוע וכבר כתבה הבעל נוה שלום מאמר ט' פרק ח' שהחומר והצורה הם בדמיון שני מיני אש הא' נקרא אש רוחני והאחד נקרא אש זרה ומציאותם תלוי בשם יה המשותף בין איש לאשה ובהעדרו נקראו אש ואש והאריך שם הרב בדבריו ונראה עין בעין שהשלמת מציאותם תלוי בזאת התורה שיש בה שני מיני אש כמ"ש סמכוני באשישות שני מיני אש דהיינו אש שחורה ואש לבנה והוא הנגלה והנסתר