עוללות אפרים רטו

ארץ כי בזה ולא בזולתו נתייחס אדון הנביאים. ב הנושא לשם ממון זהו שאמר אוי לו למי שפיסל את זרעו לפי שממונו אינו פלט ונמצא בניו בני שנואה כאמור. ג הנושא לשם יופי עליו אמר ונושא אשה שאינה הוגנת לו ר"ל שלסוף אפילו לו אינה הגונה שלסוף שלבו קץ בה בצהרים יגרשה היינו בהנצץ בו אור השכל כצאת השמש בגבורתו אז יבין וידע כי היופי החיצוני שבעורה הבל הוא ועל זה נאמר שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל וידוע שעל החן לא יפול תואר השקר ומה הוא זה שאמר שקר החן אלא שמדבר במי שנושא אשה או לשם ממון או לשם משפחה וקרוביה שכל עיקר כוונתו למצוא חן בעיני זולתו שיוכל להתפאר או בעשרו או במחותניו שהם יעמדו לו לעזר ולמגן ובמאמר ששקר בימינו כמ"ש שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט הזכיר העדר הכרוך בשניהם דהיינו הבוטח בגבורת זולתו או ברוב חילו כי שניהם שקר לתשועה ועליהם אמר שקר החן ואח"כ אמר שגם היופי הבל הוא כ"א אשה יראת ה' היא תתהלל והם האומרות קחו מקחכם לשם שמים כתיב כאן אשה יראת ה' וכתיב התם יראת ה' תוסיף ימים וזה"ש ראה חיים עם האשה וגומר וזהו שאמר רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו וכבר אמרנו מים ר"ת ממון יופי משפחה כי שלשתן נקראו שטף מים רבים. א הממון נמשל למים רבים כי במים רבים כתיב כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא וכן נאמר בממון אוהב כסף לא ישבע כסף וכן היופי שתכליתו המשגל נמשל ג"כ בדרך זה למים רבים ע"ד ארז"ל אבר קטן באדם משביעו רעב כו' וכן הים אינו מלא כאדם. והמשפחה הוא מי שחושב להעזר במשפחתה לפי שקרוביה עזים וחזקים וגבורים זה"ש לשטף מים רבים ע"ד שנאמר מקולות מים רבים אדירים משברי ים ורמז שלא יגיע אליו כוונה אחת משלשתן כ"א לשם שמים והוא שהאשה מגין בעדו מן היצר הרע הצר הצורר הפנימי וזהו שסמך מיד לפסוק זה אמרו אתה סתר לי מצר תצריני וגומר אתה סתר לי היינו תכליתי שהוא בך יתברך הוא יהיה לסתר לי ומחסה ומסתור מן הצר הפנימי כי זה הוא הנרצה מן הזיווג האמתי הנעשה לשם שמים כאמור: לא טוב היות האדם לבדו עמוד ג מאמר שכ מי שהוא בלא אשה שרוי בלא טובה ברכה שמח' תורה חומה שלום וביאור שמונה ובשר במסורה

בפרק הבא על יבמתו א"ר תנחום בר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה שנא' לא טוב היות האדם לבדו בלא שמחה שנ' ושמחת אתה וביתך. בלא ברכה שנא' להניח ברכה אל ביתך במערבא אמרי אף בלא תורה ובלא חומה בלא חומה שנאמר נקבה תסובב גבר בלא תורה שנאמר האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני רבא אמר אף כלא שלום שנאמר וידעת כי שלום אהליך. עוד מצינו בגמרא ר"א אומר כל מי שאין לו אשה אינו נקרא אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם וברבה פרשת בראשית הוסיף עוד ג' תוארים בלא עזר בלא כפרה בלא חיים ויתבארו כל העשרה תוארים כאחד במאמר שפ"ג

אם אמת נכון הדבר שאין טוב אלא אחד וכל שינוי הוא רע ולכן לא נאמר כי טוב בשני לכן יזכור כל אדם מהות יצירתו וימלא חסרון הצלע והיה משכן הגוף א' ואז יהיה טוב בהחלט וימלא ששה חסרונות בזיווג זה שבהעדרו הוא נעדר מכולם

הקדמת ענין זה הוא בשכבר ידוע והאמת יורה דרכו שהאדם צריך להשלמת מציאותו ואופן הצלחתו ימצא בששה פנים הכרחיים אליו וזולתם לא יקרא איש מצליח והוא נעדר מכל שלימות הן גופני הן נפשני ובמציאות זאת האשה כולם נקבצו באו לו אשר עליהם אמרו שהשרוי בלא אשה שרוי בלא טובה שמחה ברכה תורה חומה שלום. בלא טובה הראשון הוא לקוח מתחילת היצירה שהקדים הקב"ה מציאת האור שנקרא בלשון חכמים קנין והחושך העדר כי על ידי האור יקנה האדם הטובה האמיתית הן בהצלחת העה"ז הן בהצלחה הנצחית לעה"ב וכתי' וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל לפי פשוטו הוא הוראה על טובות העה"ז שתגלה ותראה מציאת הטובה שבהם ע"י אור זה המוחש לעין הגשמי ולפי מדרשו הוא הוראה על הטובה הנצחית כמ"ש ויבדל הבדילו לצדיקים כו' ועתה הבט ימין וראה מאמר רז"ל כל מי שמתה אשתו ראשונה העולם חושך בעדו שנאמר אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך ומכאן אתה למד שבמציאת האשה אור נגה באהלו כמ"ש אצל שרה כל זמן שהיתה קיימת היה נר דלוק באהל כו' וזה לפי שבמציאת האשה ימצא האדם שני מיני טובות אלו כא' טובות העה"ז וטובות העולם הבא לכך נאמר מצא אשה מצא טוב אך לפי שמציאות האור היה ביום ראשון ונאמר בו כי טוב וביום שני לא נאמר בו כי טוב מפני שבו נברא המחלוקת אם כן מכאן הוראה עצומה שאין טוב כ"א במקום האחדות כמו שיבא ביאורו בסמוך בהנחת מציאת הטובה וא"כ בוודאי לא טוב היות האדם לבדו בלא אשה שאז הוא גוף אחד נחלק לשנים וכל שינוי רע אך כשישא אשה והיה המשכן אחד אז שייך לומר בו כי טוב לפי שעל ידה ירדוף וישיג הטובות בזה ובבא והם תכלית מציאות האדם כדי שישיג הטובות האמתיות מפאת מעשיו וזה לא תקום ולא תהיה כ"א באמצעות האשה כמו שיבא לכך אמרו שרוי בלא טובה זהו תנאי ראשון והכרחי לכל אדם שיהיו כל מעשיו שלמים באופן שעל ידם ישיג הטובות כאמור. בלא שמחה השני הוא כי מהידוע שכל פעולה אינה בתכלית השלימות כ"א בשיפעל