עוללות אפרים ריד

כן תשאר האהבה קצת ביניהם ת"ל חלקיהם כי אף חלקה אינו פלט כדי שלא יאכל הבעל מפירותיהם ובהדא הוצא לקיא כרבא וש"ת לזמן מרובה יהיה הממון כלה ובתוך הזמן טרם ידע כי אבדה ממונו תשאר האהבה ביניהם ויולידו בנים הגונים ת"ל חודש ר"ל חודש נכנס וחודש יוצא כגלגל הירח הזה שעולה לפעמים ויורד לפעמים כך טבע העושר גלגל החוזר בעולם שזה ישפיל וזה ירים לפיכך ממונם אינו פלט לפי שעושין כבני גד וראובן שהקדימו הטפל לעיקר דהיינו שחבבו ממונם יותר מן הבנים שאמרו נבנה גדרות צאן למקננו וערים לטפינו ראה מה כתיב בהם נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך כך הנושא אשה לשום ממון הרי שממונו חביב עליו מן הבנים לכך נאמר ואחריתו לא תבורך ר"ל לא זו שהנחלה המבוהלת להיות בעצם וראשונה במחשבתו אין בה ברכה שהרי ממונו אינו פלט אלא אחריתה דהיינו הבנים המאוחרים אצלו במחשבה לא תבורך שהרי לסוף הוויין לו בנים בלתי הגונים כאמור ועוד אנו למדין ההעדר הכרוך בעקביו ממה שמצינו בגמרא. שיז הנושא אשה שאינה הוגנ' לו הקב"ה רוצעו כולי וטעם רציעת העבד באזניו דווקא אמר רב המנונא כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו ועל כולם הקב"ה חותם אוי לו למי שפוגם את זרעו כו'. אע"פ שרש"י פירש רוצעו מלקהו ברצועה מ"מ נראה לי יותר נכון לומר רוצעו הוא רציעה באוזן כמ"ש ורצע אדוניו את אזנו וגו' ויש לו ממש דין העבד שנאמר בו אם אדוניו יתן לו אשה וגומר פירש"י שהרשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים וזה בודאי זיווג שאינו הגון אמנם התורה חסה עליו שלא יהיה קשור בזיווג זה לעולם ויעדה לו החירות שנאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו אך אם אמר יאמר העבד אהבתי את אשתי ואת בני לא אצא חפשי נמצא שמעכשיו מרצון נפשו הוא בוחר בזיווג בלתי הגון זה לפיכך ורצע אדוניו את אזנו וגומר וטעם רציעת האוזן יותר מכל האברים הוא רמז נפלא שכל האברים אינן מרגישים שום צער בזיווג שאינו הגון זולת האוזן שלו נכווה תחילה בשמעו דיבת רבים מסביב ממחרפיו וממגדפיו לכך אמרו והקב"ה רוצעו כו' אמנם מה שאמר אליהו כופתו כי הוא הגבר אשר הוקם לקרב ולרחק לעתיד כמ"ש וישב מצרף ומטהר וגו'. וכפיתה זו היא מסתמא בידים ורגלים והוא רמז לגודל רעתו שלא יוכל לצאת ממנה ככפות זה כמ"ש רז"ל בפ' הבא על יבמתו הנני מביא אליהם רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה זו אשה רעה וכתובתה מרובה כו' וכבר אמרנו שממונו אינו פלט נמצא שאין לו במה לסלק כתובתה וכן אמרו שם נתנני ה' בידי לא אוכל קום זו אשה רעה כו'. ומה שאמר הקב"ה חותם כו' לפי שהקב"ה חותם שם יה על המיוחסים כמ"ש שבטי יה עדות לישראל וגו' ועליו הוא חותם בהפך זה לאמר אוי לו כו' כמו שמסיק שם א"ר אבין בר אדא הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשהקב"ה מעיד על השבטים אינו מעיד עליו שנאמר שבטי יה עדות לישראל כו' לפי ששם יה משותף בין איש לאשה ובזמן שאין הזיווג הגון הקב"ה מסלק שם יה מביניהם. שיח ד' משפחו' היו בירוש' ובמסכת תענית ארז"ל ארבע משפחות היו בירושלים יפיפיות שבהם אמרו תנו עיניכם ביופי שאין אשה אלא ליופי מיוחסות שבהם אמרו תנו עיניכם במשפחה שאין אשה אלא לבנים. עשירות שבהם אומרות תנו עיניכם בממון. בינונית שבהם אומרות קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרונו בכספים וזהבים. ע"כ. ובמדרש אמרו בפסוק עזה עזובה תהיה זה הנושא אשה לפי שקרוביה עזין כו'. ואשקלון לשממה תהיה זה הנושא אשה לשם ממון ואשקלון מלשון שקלים. אשדוד בצהרים יגרשוה זה הנושא אשה לשם חשק מל' אשדודים. ועקרון תעקר זה הנושא אשה עקרה זרעו יעקר ע"כ. ומדרש זה מצאתי בספר מנורת המאור ויש לדקדק בסוף המאמר מאי האי דקאמר שהנושא עקרה זרעו יעקר פשיטא מאי קמ"ל אלא הנכון לומר בזה שעקרון תעקר הוא שדברה תורה כלשון בני אדם כמו הענק תעניק וכן רבים ירצה בזה שכל השלשה שהזכיר לפנים דהיינו הנושא אשה לשם ממון או יופי או לשם הקרובים בכלם עקרון יעקר זרעו והם הג' כיתות הפסולים שנזכרו בגמרא האומרות תנו עיניכם ביופי או במשפחה או בממון שיט לעת מצוא זו אשה ועליהם רמז בקבלה על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא וארז"ל לעת מצוא זו אשה שנא' מצא אשה מצא טוב וראייה לדבר שפסוק זה מדבר בנשיאת אשה לפי שנאמר ואתה נשאת עון חטאתי סלה על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא וגומר וארז"ל שהנושא אשה מוחלין לו כל עונותיו וע"ד שבית המקדש נקרא לבנון שמלבין עונות של ישראל וכן ישראל וכן הכלה כאמור לכך נאמר על זאת יתפלל כל חסיד המקדש אשה שישא הקב"ה עונו לעת מצוא זו אשה וזהו שמסיים ואומר רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו מים ר"ת ממון יופי משפחה שלא יבקש אשה בשלשה דרכים אלו כ"א יתפלל אליך דהיינו לשם שמים כאמור ועל ג' אלו אמר במאמר שהתחלנו בו אוי לו למי שפוסל את זרעו ופוגם את משפחתו ונושא אשה שאינה הוגנת לו. א הנושא אשה לשם משפחה דהיינו בשביל שקרוביה עזים וחזקים אשר עליהם נאמר עזה עזובה תהיה זהו שאמר ופוגם את משפחתו שחושב משפחתו בזויה ופגומה עד שיצטרך לישא משך הזרע והייחש מקרובי אשתו. או פגימה זו לפי שאלו הנשים צווחין תנו עיניכם במשפחה לאמר זה דודי וזה רעי האדם הגדול בענקים הרודה מתפסח ועד עזה ומפחדו יחילו וירגזו ההרים ועמודיה יתפלצון ויחוס כזה הוא בעצם הפגם לבני משפחתו חרפה הוא להם להזדווג לענקים אלו המעניקים חמה בזאת קומתם אשר דמתה לתמר לפי דמיונם אך לא באלה תפארת ישראל כ"א בזאת יתהלל המתהלל בזמן שקרוביו הנרדפים וענוי