עוללות אפרים רו

הרע כמבואר מפשוטו שהשקלים שהיו ישראל נותנים הוא כדי שלא ימנה אותם להדיא וישלוט בהם העין כמו שקרה להם בימי דוד ששלטה בהם עין הרע לכך צוה הקב"ה שיתן כל אחד מחצית השקל וימנו השקלים ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם לפיכך העשיר לא ירבה וגו' שא"כ איך יוכל לידע מניינם על פי השקלים וכחשבון הזה צוה הקב"ה לישראל שיתן כל אחד מישראל מיד באחד באדר שמשמיעין על השקלים כי מיד כשנכנס אדר שמזלו דגים אשר ישראל נמשלו בהם מצד ריבויים ויש לחוש לעין הרע מיד יתנו השקלים דוגמת השקלים שבפרשת כי תשא ואז נהפך המזל דגים להורות אדרבה שישראל נמשלו לדגים אלו שאין הרע שולט בהם כי פסוק וידגו לרוב נאמר לבני יוסף שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וארז"ל אל תקרי עלי עין אלא עולה עין שאין עין הרע שולט בהם מצד שהם מכוסים כך ישראל מכוסים מצד השקלים שמונין השקלים ולא הגברים לכך נסמכה לפרשת שקלים פרשת ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור מחציתו חמשים ומאתים רמז למרדכי כתרגומו מירא דכיא והוא יבטל שקלי המן שבאו לכבות מישראל שני מיני נר דהיינו נר מצוה ותורה אור ונר ה' נשמת אדם לכך באו במר דרור שני מיני שקלים בין שניהם ת"ק ומחציתה חמשים ומאתים דהיינו ב' פעמים נר כי ע"י שקלי ישראל נאמר ליהודים היתה אורה זו תורה כו' וחזרה נר ישראל לאיתנו. זהו שאמר ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם כי המן בקנאתו בקש להכניס בהם עין הרע ולסוף נהפך הגורל עליו כדאמר ר' אלעזר המודעי שאסתר קנאתו בשרים כו' והשרים הכניסו בו עין הרע וזה היתה סיבת נפילתו. או נוכל לומר ששקלים אלו מהידוע שהיו לכפרה על מעשה העגל כארז"ל למה מחצית השקל לפי שחטאו בחצי היום שנאמר בושש בא שש כו' וידוע שלוחות הראשונות נשתברו מצד שהיה העין הרע שולט בהם לפי שנתנו בקולות כנודע או ששקלים אלו באו לכפר עון העגל לפי שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם את חטאתם רצה בזה שמחילת העון הגדול ההוא היה בעבור זכות הרבים כדאיתא בגמרא א"ר יוחנן לא היה דוד ראוי לאותו מעשה ולא היו ישראל ראויין לאותו מעשה כו' אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה כו' ומסיק שם וצריכי דאי אשמעינן רבים ה"א משום דנפישי רחמים כו' וא"כ אין החטא נפקד כל זמן שישראל אינן נזכרים לפניו ית' כי אם דרך כלל וע"ד בתוך עמי אנכי יושבת אמנם ביום פקדי היינו ביום שיהיו נספרים ונפקדים לפניו ית' כל אחד לבדו ופקדתי עליהם את חטאתם כי אז ידקדקו בעון כל יחיד ויחיד והוא סיבה לזכור גם עון העגל ע"ד בתוך עמי אנכי יושבת לכך צוה ליתן השקלים ולא למנותם לגולגלותם כי אם השקלי' ובסיבה זו לא יבא לעולם זכרון כל אחד לבדו במספר ההוא לכך נאמר העשיר לא ירבה ליתן שקל שלם כדי שלא יבא לידי זכרון פרטי לומר שקל זה הוא של עשיר זה וכן להפך אצל העני זה"ש שהשקלים באו לכפר עון העגל שנא' לכפר על נפשותיכם. שז פירוש נאה על היפוך הגורל של המן הדרך השני הוא מהידוע שאין בכל הנמצאים בריה בולעת חברתה חיים כי אם בדגים הוא בנמצא שהאחד בולע את חבירו חי והוא הדבר אשר דברנו שהמן אמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד. ומצד פירוד הלבבות שביניהם איש את רעהו חיים בלעו ומטעם זה נפל הגורל על חודש אדר שמזלו דגים כך ישראל נמשלו לדגים שהאחד בולע את חבירו ע"ד שנאמר נבלעם כשאול חיים וכתיב כבלע רשע צדיק ממנו ולסוף נהפך הגורל שישלטו המה בשונאיהם ר"ל שנמשלו לדגים שהמה יבלעו חיים את שונאיהם כדאיתא בילקוט הפיל פור וגו' עלתה בידו מזל דגים אמר תפושים הם בידי כהדין נונא א"ל רשע הם אינם בידך כ"א אתה בידיהם מה הדג הזה פעם הוא בולע פעם נבלע כך אתה נבלע בידיהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ע"כ במדרש ומפשוטו יראה שהוא מסכים מכל צד לדברינו שהמן אמר תפושים הם בידי כהדין נונא ר"ל לפי שנמשלו ישראל כהדין נונא שהאחד בולע את חבירו ובא התשובה אדרבה אתה בידיהם וזה ממש כדברינו וזהו סוד השקלים שקדמו לשקלי המן כי המן חשב שמצד עין הרע שיש לכל אחד מישראל על חבירו יבלע האחד את חבירו וזה יהיה סיבת נפילתן והקדים הקב"ה השקלים המכפר על עין הרע כאמור ומצד השקלים לא יקנא האחד בחבירו כי העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וא"כ הכל שוים ובסיבה זו יהיה שלום על ישראל שלא יהיה לאחד מקום לקנא בחבירו וז"ש ליהודים היתה אורה זו תורה כו' אחת שבהעדר השלום יהיו כגוים אין תורה כי התורה כל נתיבותיה שלום ובזמן שתזנח משלום נפשם כתיב נשיתי טובה ואין טובה אלא תורה כו' לפיכך אמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים וכניסה זו היא שיהיו באגודה אחת ובזה יפר הקב"ה עצתו של המן וכן נצטוו אח"כ במשלוח מנות איש לרעהו המרבה שלום בעולם זה"ש בסוף המגילה ודובר שלום לכל זרעו זהו מצד האחד שבארנו אשר בסבתו בא המן להשמידם. ובדרך הפשט נראה לפרש אורה זו תורה על שבטלו המודעא בימי אחשורוש. הצד השני הוא שיאמר ודתיהם שונות מכל עם מצד היותם תולים עיניהם במודעא רבה לאמר אנוסים היינו בהר סיני וא"כ אין נתפסים לעולם על שלא קיימו מה שקבלו ואם כן אינן בעלי דת כמ"ש והשתייה כדת אין אונס ר"ל שהשתייה היתה כמו איזו דת שלא יקרא בעל דת אם הוא מוכרח על דתו כי אינו בעל הדת כי אם מצד הבחירה ומצד רצונו כנודע מגדר הדת זה"ש אין אונס כמו שאינו נקרא בעל דת אם יהיה שם איזו אונס כך היתה שתייה זו בלי אונס ויכול להיות שזה כוונת רז"ל כדת היינו כדת של תורה כו' אעפ"י שדרשו זה על ריבוי השתייה מן האכילה מ"מ נוכל לומר שבא הרמז גם לדברינו אלה לכך אמר המן ודתיהם המיוחד להם נשתנה מדתות כל העמים שאינן תולין עצמם במודעא כזו לטעון טענת אונס לכך