עוללות אפרים רה

בקש להעבירם על דת מבואר בדרך זה הדרך הרביעי הוא לפי שחטאו בעין דהיינו בעין הרע שנתן הנחש באדם על חוה אשתו וכן המן חטא בעין הרע שבקש להכניס בישראל כמו שיתבאר בסמוך באר היטב במאמר ש"ו ע"ש לפיכך לקו סוף עין פסוקים דהיינו עין תחת עין וסוד אמרו כי עין בעין יראו בשוב ה' את ציון כי לעתיד בשוב ה' שבות עמו יסתלק מן ישראל המעיקים והצוררים המבטלים אותם מתורה ומצות מן האויב הפנימי דהיינו היצר הרע אשר בקרבו שם ארבו ומושך כח מן הנחש הקדמוני אשר מפלתו נרמזה בסוף ע' כאמור ומן האויב החיצוני העושים מעשה המן וחושבים לבטל מישראל תורה ומצוה ולעתיד יראו ישראל במפלתם כי לעתיד יתבטל היצ"ר כנרמז מפלתו סוף ע' ואויבי השם יכרתון כמפלת המן סוף ע' או ירמוז על גאולת בבל שהיתה סוף ע' שנה ומטעם זה בא בתורה ברמז מעשה המן אצל מעשה הנחש מצד היות שניהם ענין אחד וכן באומרו ואנכי הסתר אסתיר נרמזה המודעא ותיקונה וז"ש ועזבני והפר את בריתי ואיך יוכלו להפר הברית אם לא שיתלו עיניהם במודעא זו לטעון טענת אונס אף על פי שטענתם טענה באופן שלא אוכל להענישם מ"מ גם אנכי לא אביא עליהם הרעה זולת שהסתר אסתיר פני מהם ולא אעשה להם לא טובה ולא רעה אך שממילא יהיו לאכול בהסתרת פני לכך אמר מיד וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו ורמז על ימי הפורים כפירש רבינו בחיי ובדרך שבארנו למעלה ורצה בזה שלעתיד לא יתלו עוד עיניהם במודעא זו ויבטלוה מרצונם בימי אסתר כאמור וכן באמרו קח לך בשמים ראש מר דרור שנרמז בו מרדכי לפי שפרשה זו סמוכה לפרשת שקלים שיש להם יחס משני פנים לימי הפורים האלה האחת הוא ששקלים אלו באו לכפר עון העגל לדעת רז"ל וע"י העגל נשתברו הלוחות ונתקנו ביום כפור אך שעדיין היה שלימות הלוחות תלוי ועומד עד ביאת מרדכי לכך ראה הפסוק ליתן רמז למרדכי בפסוקים אלו הפנים השניים הוא ע"ד שארז"ל במסכת מגילה

אמר ר' שמעון בן פזי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים הקב"ה שקליהם לשקליו היינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים מפשוטו של מאמר זה נראה מבואר שמפרשת שקלים שבפרשת כי תשא בא הרמז על שקלי המן לכך הסמיך לשקלים אלו פסוק מר דרור שמתרגמינן מירא דכיא כמו שיבא ביאור ענין זה במאמר הסמוך מבואר בדרך נפלא ומקובל ומתישב על הלב וה' ינחנו בדרך אמת ויראנו נפלאות מתורתו אכי"ר: עמוד מו מאמר שה ליהודים היתה אורה זו תורה כו'

ליהודים היתה אורה וגומר אמר רב זו אורה זו תורה וכה"א כי נר מצוה ותורה אור. שמחה זה יו"ט שנאמר ושמחת בחגך. ששון זה מילה שנאמר שש אנכי על אמרתך. ויקר אלו תפלין שבראש כו'

אם בנוהג שבעולם שהשונא מכסה פני הטובות ומגלה פני הרעות שבאותו ענין אף על פי שאין דעתו מסכמת לדבריו הנה מכאן ראה המן לדבר באזני המלך שמצד ד' ענינים אין שוה להניחם אף כי שנראה שהיתה לו כוונה אחרת

הקדמת ענין זה מבואר שהמן בא על ישראל משני צדדים לומר שאין שוה להניחם הן מצד שאינן שומרים כראוי דת המלך ה' צבאות הן מצד שאינן ראויים אפילו לעבודת המלך נמצא שהם נעדרים מכל עסק טוב הן מעסק הנפש הן מעסקי הגוף וביאור כל אלה באומרו ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים ודתיהם שונות מכל עם ודתי המלך אינם עושים ולמלך אין שוה להניחם הרי שהזכיר שני מיני דתות א' ודתיהם היינו הדת המיוחד להם מצד תורתם. ב' ודתי המלך היינו עבודת המלך. א' הדת המיוחד להם מצד תורתם יאמר שיש בו מן השינוי מב' צדדים הא' הוא שבנוהג שבעולם שכל בעלי דת אחד מתחברים יחד והם אוהבים זה את זה והוא יתד שכל עיקר שמירה הדת תלוי בו ע"ד ארז"ל שישראל אפילו בזמן שעובדים ע"ג ושלום ביניהם הקב"ה מאריך להם אפו כו' מאמר זה תמצא מבואר בדרך מתוקן ומקובל וטוב ויפה בחיבור זה במאמר כ"ג לשכנו תדרשו ובאת שמה ותמצא ביאור רחב איך שהשלום הוא יסוד גדול לשמירת הדת בכללו ושהוא סיבה גדולה שהאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי זה שאמר שישראל שונות מכל עם בהעדר השלום כי לעולם אינן בהסכמה אחת זה שאמר ישנו עם אחד אף על פי שנקראו ישראל גוי אחד בארץ וכ"ש בהיותם בארצות העמים שמדרך הגולים לקרב זה את זה ולנחמו והמה מפוזרים ומפורדים ביניהם אף בהיותם בין העמים אינן באגודה אחת ואדרבה איש את רעהו חיים בלעו ונראה שזהו שמצינו שהמן הפיל פור הוא הגורל ונפל בחודש אדר דווקא ונראה ליתן טעם בשני דרכים. שו גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתי' המן לשקו' כו' וביאור פרשת שקלים הדרך הראשון הוא ע"ד שארז"ל גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים הקב"ה שקליהם לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים רצו בזה שהמן בקש להכניס בישראל עין הרע כי כל קנאי הוא בעל עין הרע והמן היה מקנא במרדכי וימלא עליו חמה כמבואר למעלה במאמר ש"ד ע"ש והפיל גורל באיזו חודש יכשר להכניס בהם עין הרע ונפל על חודש אדר שמזלו מזל דגים וישראל נמשלו לדגים מצד ריבויים שנאמר וידגו לרוב בקרב הארץ וידוע שאין העין הרע שולט כי אם ברוב עם ומצד זה חשב המן להכניס בהם עין הרע לפיכך נרמזה מפלתו סוף ע' כאמור ומטעם זה צוה הקב"ה להקדים רפואה למכה בהקדמת השקלים שבאו להגין על עין