עוללות אפרים רג

כי בי חשק וגו' וחשק היינו אהבה וזה דומה ממש למ"ש עין ה' אל יראיו עין אחת במשמע וכתיב עיני ה' אל צדיקים וכבר הארכנו בחג הפסח הענין במאמר הנזכר והוא על דרך שארז"ל גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא אלהים כו' וזהו בעצם ההבדל שבין העובד מיראה לעובד מאהבה המשותפת עם היראה כי העבד הירא את המלך הוא מתרחק ממנו בכל היכולת שלא יקבל איזו עונש ממנו אמנם האוהב את המלך הוא משתדל בכל עת לדבקה בו כך הירא את ה' מצד עונש הגופות לבד אינו דבק בה' אלהיו בכל לבבו אך האוהבים הדבקים בה' אלהיהם כנודע מגדר האהבה שיש לו הנאה בעצם הדביקות ההוא והוא יגע ומשתדל בכל היכולת לדבקה בו זהו שאמר גדול הנהנה מיגיע כפיו כו' ופסוק זה בודאי גם הוא בירא אלהים ידבר שהרי נאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך וגו' כי כן יבורך גבר ירא ה' וגו' א"כ כל היעודים ההם נאמרו לירא אלהים ואיך יאמר שהנהנה גדול מירא אלהים הרי הנהנה עצמו שהזכיר הוא בעצם הירא אלא שבשני מיני יראה הוא מדבר כי הנהנה מיגיע כפיו הוא היראה מאהבה כי הוא הנהנה מעצם הדביקות ותמיד הוא יגע וטורח לבא לידי הדבקות ההוא ועליו אמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שהוא נוחל שני עולמות אמנם בירא אלהים לבד לא נא' כי אם אשרי איש ירא ה' דהיינו בעולם הזה לבד הוא ניצול מן העונש כאמור או כפשוטו שהנהנה מיגיע כפיו אינו עובד על מנת לקבל פרס ואינו מבקש לאכול בעולם הזה כי אם מיגיע כפיו הוא האיש שאינו עובד מיראת העונש של הגוף שהרי עינינו הרואות שאינו חס על גופו כלל כי יראה פחותה כזה דומה ממש לעובד מחמת קיבול פרס נמצא שהנהנה מיגיע כפיו הוא הירא את ה' באמת יראה משותפת עם האהבה זהו שמסיים במזמור כי כן יבורך גבר ירא ה' הרי בבירור שבירא ה' הוא מדבר עד הנה ומיראה כזו חזרו ישראל בימי אחשורוש וקבלו עליהם ועל זרעם לקיים התורה מאהבת ה' והבחינה זו ימי הפורים האלו הם קבלת התורה ויש להם יתרון על מעמד הר סיני כדאיתא במסכת שבת ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם ההר כגיגית כו' אמר רב אחא מכאן מודעא רבה לאורייתא פירש"י שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה שקבלוהו באונס. שא ענין ביטול המודעא בימי אחשורוש אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש שנאמר קימו וקבלו היהודים קימו מה שקבלו כבר הנך רואה בעיניך ממאמר זה שתוכל להבין מעלת ימי הפורים האלו על יום מעמד הר סיני כי בהר סיני קבלו התורה מיראת העונש לבד עד שיכלו לפטור את עצמם בטענת אונס והעבודה כזו היא בלתי שלימה לפי שהוא כמוכרח במעשיו ובסור המכריח ישוב לסורו. אמנם בימי אחשורוש שהערו נפשם למות על ה' ועל תורתו הנה בזה קבלו עליהם לעבוד את ה' מאהבה לא מיראת העונש ועבודה כזו היא המובחרת שלא תסור ולא תמוט לעולם בשום סיבה בהיות שהאהבה אינה תלויה בשום דבר חיצוני שבביטול אותו דבר תבטל האהבה כמו הירא שיראתו תלויה בדבר דהיינו ביראת העונש ובסור המכריח ההוא ישוב לדרכו הרעה וא"כ ימי הפורים הם הם יום מתן תורה שבטלו המודעא כי ראו לתקן במה שחטאו באין אונס על כן שבו אל ה' באין אונס כיצד הרי נאמר והשתייה כדת אין אונס ובודאי שפסוק זה באשמת ישראל ידבר שאם היו אנוסים בשתיית יין נסך לא היו ראוים לעונש על שנהנו מסעודות אחשורוש. אך לפי שהשתיה היתה כדת וכרצון כל איש ואיש ואין שום אונס ומכריח א"כ בודאי גדלה אשמתם וחטאו באין אונס מדה כנגד מדה תקנו החטא באין אונס וזה שקבלו עליהם התורה לעבוד את ה' מאהבה ובטלו המודעא שלא לטעון עוד טענת אונס כאשר לפנים. ומהצעה זו יראה לנו ליתן טעם לשבח לקביעות ימי פורים האלו לימי משתה ושמחה בא וראה כמה גדלה מעלת הימים האלו בעיני רז"ל שאמרו שכל המועדות יהיו בטלים לעתיד וימי הפורים לא נבטלים וסמכו מדרש זה לפסוק וזכרם לא יסוף מתוך זרעם ומי יתן איפה ואדע מה יום מיומים ומה נשתנו משאר המועדות וכי לא היה כן לעולמים בימי אנטיוכס שחשב למחות שם ישראל ולא עלתה בידו וכן במצרים היתה עקה גדולה יותר מבשושן שלא היתה שם רק מחשבה בעלמא ונתבטלה אלא הטעם הנכון הוא לפי שכבר ידוע שהתורה נצחית לא תשתנה או תתבטל בשום זמן כמו שבאו מופתים רבים על זה בספר העקרים ובספר נוה שלום וכמ"ש ועתה כתבו לכם את השירה הזאת כי לא תשכח מפי זרעו הרי שברית כרותה היא שלא תשכח וכמו שכתוב ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך וגו' והנה כמו שהתורה אינה בטילה עולמית כך היום שנתנה בו התורה לא יתבטל לעולם כדי שיהיה רושם יום קבלת התורה קבוע לעולם לא ימוש וזהו שמצינו מאמרים נפלאים מאמתים דרוש זה שימי הפורים נמשלו ליום מתן תורה כדרך שביאר הרשב"א בירושלמי דמגילה ויליף שם בג"ש שימי הפורים אינן בטלים כתיב וזכרם לא יסוף וכתיב במתן תורה קול גדול ולא יסף. וכל משכיל ישוב יתפלא במדרש זה מה היה צריך ג"ש זו אחרי אשר בהדיא כתיב וזכרם לא יסוף וגומר אלא שבא לדרוש וליתן טעם לשבח למה ימי הפורים אינן בטלין לפי שהוא דוגמת יום מתן תורה ובתורה כתיב קול גדול ולא יסף הרי שקול ה' על המים התורניים לא יסף ולא יפסק לעולם כך ימי הפורים האלו שבהם ביטלו ישראל המודעא וקבלו עליהם התורה מאהבה אינן בטלין ומה יפה מבואר להנחה זו מה שפירש רבינו בחיי פרשת וילך שפסוק כי לא תשכח מפי זרעו נאמר על ימי הפורים ע"ש ומה ענין זה לזה. ולהנחתינו הכל מבואר בדרך אחד וזה כי קודם פסוק זה נאמר ואנכי הסתר אסתיר וגומר ומפסוק זה