עוללות אפרים רב

בשמאלו התורה והצדקה בימינו התורה שנאמר מימינו אש דת למו כו' המשפט והנפש בשמאלו הנפש שנאמר אשר בידו נפש כל חי כו' והוא ממש דוגמת ארז"ל נרי בידך ונרך בידי כו' עיין בחבורינו עיר גיבורים פרשת שופטים ותמצא כל הענין מבואר נמצא שנר התורה מימין ונר ה' נשמת אדם משמאל זה"ש אחד מימין וגו' ושניהם חיבור אחד והם רמוזים במנורה זו כמו שכתב בעקידה פרשת יתרו על מליצת הבדרש"י שראה המליץ להמשיל הגוף והנפש והתורה לנר זה שיש בו השמן והפתילה והלהב וכתב הבדרש"י שהגוף דומה לפתילה ונשמתו שמן זית זך והתורה להב מתפרד ובעל העקידה חולק עליו לומר שהגוף דומה לנר וכלי המקבל השמן ונשמתו דומה לפתילה הדולקת כי הוא חוט של חסד הנמשך עליו ממרום והשמן אשר ישאב ממנו היא התורה המלהבת הגוף והנפש ע"כ ונראה לי ליתן סמך לדבריו כי נפש ר"ת נר פתילה שמן והוא בעצם הסדר שהניח הרב. ובנרות של חנוכה נרמזו שלשתן נר מצוה ותורה כמו שבארנו בפנים הראשונים ונר הגופני הוא כדברי ב"ש ונר הנפשי הוא כדברי ב"ה והיו שלשתם תואמים יחד לשם ולתהלה ולתפארת זה"ש והנה מנורת זהב כלה וגלה על ראשה פי' הרד"ק שהוא כלי עגול כו' והוא רמז לגוף זה כדברי העקידה ושני זתים הם התורה והנפש כאמור וזהו שמסיים על שניהם תשואות חן חן לה שעל ידיהם ימצאו ישראל חן בעיני ה' ויזכו לגאולה כמו שכתוב ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים וגו' ובזה נשלמה הכונה רצויה ומקובלת בס"ד: בימי הפורים

עמוד מה עמוד זה מדבר שימי הפורים נזכרים ונעשים כיום מתן תורה ויש להם סוד גדול ויתבאר מאמר המן מן התורה מנין כו' ויתבאר ענין ביטול המודעא בימים אלו

עמוד מו יתבאר מחשבותיו של המן הרשע שבקש לבטל מישראל ד' ראשי מצות ע"ד המאמר ליהודים היתה אורה זו תורה כו' ויתר מנהגי יום זה. ועמודיו שנים כנגד שני מצות שבו מקרא מגילה ומשתה ושמחה: עמוד מה מאמר רצט המן ואסת' ומרדכי מן התורה מנין

גרסינן במסכת חולין פ' שילו' הקן. משה מן התורה מנין שנאמר בשגם הוא בשרי המן מן התורה מנין שנאמר המן העץ. אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר. מרדכי מן התורה מנין שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא ע"כ

אם הונח שבמקום היראה אין אהבה ובמקום אהבה אין יראה זולת בעבודת השם צדקו יחדיו האהבה והיראה בזה יודע לנו מעלת תהלת ימי הפורים האלו ומה הוא זה שאמרו שהמן ואסתר ומרדכי נרמזו בתורה

הקדמת ענין זה הרחיב ממנו הספור בעל העקרים מאמר ג' פ' ל"א ל"ב ובפ' ל"ד שבעבודת השי"ת הוא מצד האפשר שתהיה השמחה עם היראה יחד וכן בעקידה פרשת והיה עקב בפסוק מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכן ברבינו בחיי כלם מפרשים מהות היראה בעבודת השי"ת שיש עמה אהבה וזה כי שני מיני יראה הם היראה הא' היא היראה אשר בעבורה קבלו ישראל את התורה כמשרז"ל שכפה עליהם הר כגיגית ואמר אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם אע"פ שיובן מזה לומר שאם לא תקבלו אזי תהיו מכלל הרשעים אשר בחייהם נחשבו לפגרים מתים כאלו הם קבורים וכמ"ש והתבוננת על מקומו ואיננו ר"ל כאלו אינו בעולם מ"מ פשוטו יובן על יראת העונש ומיראה זו קבלו התורה והיא יראה בלתי שלימה כי זה אינו נקרא ירא אלהים באמת כ"א את עצמו הוא ירא כי ירך לבבו והוא חס על עצמו שלא יהיה נפגע באיזו עונש רע לגופו וכן כל העובד מיראה על זה האופן שאינו עובד כ"א מיראת העונש ש ענין שתוף האהבה עם היראה בעבודת השי"ת אמנם היראה שהיא משותפת עם האהבה היא היראה והחרדה אשר חרדו עליה ישראל בימי אחשורוש שבא המן עליהם בטענה ודתיהם שונות מכל עם הא אם יתרצו לקבל עליהם דתי העמים ולהניח דתם בודאי היה מניחם וכאשר קבלו ישראל עליהם ועל זרעם שלא להמיר דתם ולקבל עליהם כל התלאה הרג ואבדון בוודאי לא עשו זה כי אם מאהבת ה' ולא מיראת העונש הגופני שהרי הערו את נפשם למות מאהבת ה' ותורתו ואף על פי שגם בימים ההם שבו אל ה' מיראה כמ"ש רז"ל גדולה הסרת טבעת של אחשורוש יותר ממ"ח נביאים שעמדו לישראל ולא החזירום למוטב כו' כי אם כאשר הסיר טבעתו וכתב וחתם להשמיד ולהרוג והאלהים עשה שיראו מלפניו כדי שתפול עליהם אימתה ופחד ויחרדו האנשים אל ה' לקבל עליהם עול מלכות שמים בלב שלם. מ"מ יראה זו משותפת עם האהבה לפי שלא יראו מעונש הגופות שהרי אם היו מרוצים להמיר דתם היה מניחם והולך לו בדרך שיתבאר ולא נכנסו בסכנה גדולה כזו כי אם מאהבת ה' ותורתו והיא היראה השלימה אשר עליה נאמר מי יתן והיה לבבם זה כל הימים ליראה את ה' ולשמור את כל מצותיו ביאר מצות היראה שתהיה כדי לשמור את מצותיו ולא יראת עונש הגופות וכמ"ש מה ה' אלהיך שואל מעמך אם ליראה וגומר ולאהבה את ה' וגומר הרי בבירור שעיקר היראה היא כשהיא משותפת עם האהבה והוא ירא וחרד על האהבה ההיא שלא תופר בינו לבין אלהיו אמנם יראת העונש אינה יראה משובחת וכבר הארכנו לדבר ממנה בחג הפסח במאמר ל"ד וכן אמר דוד ע"ה חונה מלאך ה' סביב ליראיו היינו מלאך אחד ולהלן נאמר כי מלאכיו יצוה לך שנים במשמע אלא לפי שהוא מדבר בעובד מאהבה שכן מסיים דבריו