עוללות אפרים ר

הר הגדול וגו' כי היצר הרע שנמשל להר הגדול לצדיקים הרי הוא למישור לפני זרובבל וכל דכוותיה כי לא יוכל לעכב עליו הדרך אשר נוכח ה' דרכו ואח"כ יאמר על חינוך המזבח והוציא אבן הראשה כד"א מזבח אבנים תעשה לי ונקרא אבן הראשה ואבן שתייה שמשם הושתת העולם ונברא האדם ועל שניהם אמר חן חן לה ע"ד אלהים יחנך בני וק"ל. ונראה שהמזמור חנוכת הבית לדוד מסכים מכל צד לכוונה זו ומובן מפשוטו שבימי חלדו של אדם ידבר כמ"ש מה בצע בדמי ברדתי אל שחת וגומר הרי שעל ימי חייו בקש שלא יורידו לבאר שחת בלא תורה ומע"ט רצד ביאו' מזמו' שיר חנוכת הבית בדרך השני וזה"ש מזמור שיר חנוכת הבית בתורה ומצות יחנך הבית האנושי כי כבר המשילו שלמה לבית כמ"ש ובשפלות ידים ידלוף הבית וכתיב ביום שיזועו שומרי הבית והמצות המשיל לחינוך כמ"ש חנוך לנער ע"פ דרכו ואומר ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי ובמלת דליתני נרמז התרוממות החלק הנפשי ואמר ארוממך ה' מדה כנגד מדה כשם שדליתני ורוממתני על כל המעשים ונתת בי רוח בני האדם העולה היא כאמור כך ארוממך לאמור מאוד נעלית על כל אלהים ולא שמחת אויבי לי היינו האויב הפנימי אשר בקרבו שם ארבו והוא שמח לירידת החומר והוא יועץ בליעל בקרבו להורידו לשחת כנודע מגדרו אך במה שדליתני ורוממתני ע"י חלקי הנפש בזה ולא בזולתו לא שמחת אויבי לי ואדרבה יבושו כל אויבי כי לא יקומו מזימות לבבם ואמר ה' אלהי שועתי אליך ותרפאני בימי אנטיוכס כי ביום חבוש ה' שבר עמו ומחץ מכתו ירפא ידבר וזה היה בזמן ההצלה זה"ש ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור ועלייה זו היא לנפש ואמר שנפשו חייה לבלתי היות בכיתות יורדי בור היינו בכלל זקני עם הארץ שפוחתין והולכין ירידה אחר ירידה עד שירדו תהומות וקיצם בשטף לפיכך זמרו לה' חסידיו והודו לזכר קדשו כי רגע באפו חיים ברצונו כי שיעור אפו אינו אלא רגע אך חיים ושלום אשר יתן ברצונו הטוב הוא לזמן ארוך ויאמר זה על הצרה אשר עברה עליהם בימי אנטיוכס שעברה חיש קל מהרה והטובה התמידה בהם. או יאמר שאף חרון אפו אשר יהיה באותו רגע אין החרון תכליתו ית' כי אם חיים ברצונו דהיינו להטיב אחריתו ולפי שאיש בער לא ידע את זאת על כן אמר בערב ילין בכי ולבוקר רינה שמצד חומרו ומיעוט השגת שכלו ילין בכי אך בהציץ אור שכלו אז ירנן אל חי זה"ש ולבוקר רינה בהכירו שהכל לטובתו או יאמר בערב ילין בכי על כוחות הגוף שאורם מתמעט והולך כערב זה ולבוקר רינה הם כוחות הנפש שאורם מוסיף והולך כאור הבוקר. ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם שחשבתי שגם פעולות הגוף לא ימוטו לעולם ואח"כ ראיתי שטעות גדול טעיתי שהרי ברצונך העמדת להררי עוז וכשהסתרת פניך הייתי נבהל. ואמר אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן מה בצע בדמי ברדתי אל שחת רצה בזה שאין התכלית בחלק הגופני היורד אל שחת היודך עפר וגומר כי תהלתו ית' היא מצד החלק הנפש לפיכך הפכת מספדי למחול לי והוא שיהפוך ההספד שעל החלק הגופני לשמחת הנפשי זהו שאמר ותאזרני שמחה למען יזמרך וגומר וזה הוראה שימי החנוכה לא נקבעו כי אם להלל ולהודות זהו שאמר למען יזמרך כבוד וגו' לעולם אודך זה שיעור מה שרצינו להוסיף ביאור במצוה זו שהחמירו בה רז"ל עד שאמרו אפי' עני המתפרנס מן הצדקה מוכר כסותו ליקח נר חנוכה כי בודאי הדין נותן להחליף לבוש חיצון זה במלבוש פנימי הנפש. ומה שאמרו זמן הדלקתן כשתכלה רגל מן השוק לפי שהנרות הם כנגד נר אלהים נשמת אדם שעיקר דליקת הנר ההוא אחרי כלות ימי חלדו דהיינו כליית רגל מן השוק כי העולם הזה נמשל לשוק כמ"ש וסבבו בשוק הסופרים. רצה בדורותינו מניחין הנרות מבפנים יש בו רמז ענין נכון ומה שאמרו שבדורות הראשונים היו מניחין הנרות מבחוץ ובדורות הללו אין מניחין אותם כי אם מפנים להיכר אנשי בני ביתו יש בזה רמז נפלא לפנים הראשונים שהנחנו שנרות הללו הם כנגד נר מצוה ותורה אור וארז"ל במס' ברכות פ' הרואה אם ראית דור שהתורה חביבה עליו פזר שנ' יש מפזר ונוסף עוד ואם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס שנאמר עת לעשות לה' הפרו תורתיך לפיכך בדורות הראשונים שהיתה התורה חביבה בעיניהם לפיכך היו מניחים נר מצוה ותורה אור מבחוץ כד"א יפצו מעיינותיך חוצה אך בדורות הללו שהתורה מתמעטת ולומדיה אין דורש ואין מבקש וחכמי הדור אין להם יכולת להשיב כל איש מדרכו הרעה ואדרבה אם לא יחניף לו לאמור כשורה עשית ולא פעלת און אז אין לו תקומה מפני הקמים עליו כי יקומו בהם עדי שקר ויפיחו כזב לאמר אדרבה שהחכמה ההוא מן הבוחרים אורחות עקלקלות ויבזהו בעיני ההמון עד שכל דבריו הנכוחים אינן נשמעים לזולתו כי יאמרו לו טול קורה כו' והמשכילים בעת ההיא ימשכו ידיהם מלהאיר מתורתם בראש כל חוצות ומניח נר מצותו בביתו ודיו להשיב מעון את אנשי ביתו לבד על פיו יסעו ויחנו שהרי על כל פנים בדור תהפוכות זה הוא מן הנמנע להשיב רבים מעון בהיות שדרך כל איש ישר בעניו ואם יבא איזו מוכיח לאמור לרשע מדוע אתה עובר את מצות המלך ה' צבאות עד מהרה ירוץ דברו לאמר הלא בדרך כבושה אני מהלך כי גם אחרים ראיתי עושים כן ותולה עצמו במקולקלי' כמותו. רצו מאמר התינו' לסטים כמותך כבשוה וזה אצלי בלי ספק כוונת ר' יהושע בן חנניה במסכת עירובין פרק כיצד מעברין כשאמר מעולם לא נצחני אדם כי אם אשה תינוק ותינוקת כו' בשכבר פרשנו מאמר זה בחיבורינו