עוללות אפרים קצט

את הרוח ואין שלטון ביום המות יאמר שאף אם לפעמים שליט האדם באדם היינו דווקא או בגופו או בממונו אך ברוח אלהים אשר בקרבו אין כל בריה שולטת בה זה"ש ואין שלטון ביום המות שאפילו יום המות השליט בכל הנמצאים וידו בכל מ"מ אין בו כדי השלטון שישלוט ברוחו ונשמתו ק"ו יד זולתו זהו סוד הפך שמן שהנשמה נמשלה בשמן זה העולה על כל המשקין כך הנשמה היא העולה ביתר שאת למקום חוצבה והיא מונחת בחותמו של הקב"ה שנקרא כ"ג כמו שאמר תתהפך כחומר חותם וכמ"ש שהאדם נברא בחותם ובוודאי שעל יתרון הנפש המשכלת שבו דברו רז"ל ולפי שבעתים הללו בא עליהם אנטיוכוס הרשע והיה שליט בגופם אך לא בנשמתם על כן נעשה להם נס זה בפך של שמן שלא היה בו כי אם להדליק בו יום אחד ונעשה בו נס והדליקו בו שמונת ימים והוא רמז גדול למה שהוקשה לחכמי המחקר והגדול שבהם אמר אני יודע התחברות הנשמה עם הגוף שהם שני דברים הפכיים האחד רוחני והשני גשמי והיאך הם מתקשרים ומתחברים ואין ספק שיש ביניהם איזו שייכות ודבר המשתף אותם שאם לא כן לא יוכלו כלל להתחבר אבל איני יודע הסיבה עכ"ל ואם הם לא ידעו ולא יבינו אנחנו עם ה' אלה מאמינים שזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל משתפת אותם וכבר דברו בזה כל הצורך חכמי האמת כבעל העקידה והמורה והעקרים כולם מוכיחים שהוא רצון אלהי ולא בטבע וא"כ כפי הטבע שנר ה' נשמת אדם אין בו להדליק אלא יום אחד ר"ל ששני הפכים לא יתמידו להיות בנושא אחד זמן ארוך והם עומדים בנס על פי הרצון האלהי כל שמונת ימי המילואים ע"ד אם בגבורות שמונים שנה וגו' גם הגוף אין מטבעו להיות נרו דולק אצלו כי אם יום או יומים לא יקום מצד התייבשות הליחה השרשית ואעפ"כ הם עומדים בנס כל ימי חלדם מצד המאכל המחזיר תמורת מה שיותך ממנו עד אשר יעמד חי לפני ה' וידלק אצלו נר ה' נשמת אדם או מספר שבעה ע"ד ימי שנותינו בהם שבעים שנה או מספר שמונה ע"ד ואם בגבורות שמונים שנה וכמו שנר הנפש מוסיף והולך כך נרות של חנוכה מוסיפין והולכין לדברי ב"ה וטעמייהו של ב"ה שהאדם צריך לדבר המזכירו לנגד עיניו תמיד מעלת תהילת הנפש כי לפחיתות החומר והפסדו אינו צריך שום דבר המזכירו כי יראה בכל יום חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם וא"כ הוא דבר המוחש והוא לנגד עיניו תמיד וזה"ש טעמייהו דב"ה משום מעלין בקודש ואין מורידין והוא לטעת בלב השלימים כי הנשמה הזכה אשר בקודש דרכה היא העולה ואינה יורדת ויתאוו השלימים להעלות נר תמיד אל מקום חוצבה בהיות שהוא דבר נעלם והשכל מכחישו כפי הטבע ועין לא ראתה על כן צריך האדם לדבר המזכיר. אי נמי טעמא דב"ה כנגד הימים היוצאים כי כל עוד שיוצאין ימי חלדו הוא הולך וקרב אל החיים אמתיים הנצחים אשר אליהם נתאוו השלימים כמאמר המשורר הודיעני ה קיצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני ר"ל אדעה מספר הימים שאנכי נחדל בהם מן הטובות האמתיות. וא"כ נתבאר טעמייהו דב"ש כנגד פרי החג וזהו חינוך המזבח שעליו היו מקריבים הפרים הפוחתים והולכים וטעמייהו דב"ה כנגד חינוך מקום ישיבת הסנהדרין שאצל המזבח והוא חינוך הנרות נר ה' נשמת אדם והבט ימין וראה איך נרמז סוד גדול זה באומרו ולא תעלה במעלות על מזבחי ואצל הנרות נאמר בהעלותך את הנרות לפי שלזה יש עלייה ולזה ירידה וק"ל גם נוכל לומר שעיקר הפלוגתא שלהם היא אם החינוך היה למזבח או לנרות וק"ל ולפי שדעת ב"ה מסתבר טפי ב"כ אנו נוהגין כב"ה כי לדעת ב"ש פרי החג ונרות של חנוכה מורים על ענין אחד אך לדברי בית הילל נוכל לומר אחרי שכבר נרמז בפרי החג פחיתות חלקי הגוף על כרחך אתה צריך לומר שנרות הללו מורים על התרוממות הנפש כי זולת זה תרתי למה לי אך שניהם כאחד טובים כדברי עקביה ובדרך שנתבאר וע"ד המאמר האומר שיתן עיניו למטה ולבו למעלה והיינו שיתן עין השגחתו בשני בחינות אלו כאחד שבעין הגשמי יראה בהעדר זה הכרוך בחלקי הגוף שמטבעם לרדת מטה מטה ובלבו יראה הסתכלות שכלי בחלקי הנפש שמטבעם לעלות מעלה מעלה כנרות של חנוכה ומטעם זה אמרו שנר חנוכה צריך להיות משמאל כנגד הלב שהוא בשמאל והוא הרואה במעלת תהילת חלקי הנפש כאמור. רצג הרגיל בנר חנוכ' הוויין לו בנים ת"ח ומטעם זה ארז"ל שהרגיל בנר חנוכה הווין לו בנים ת"ח כי כמו שהנרות הללו מוסיפין והולכים כך יהיה לו בנים ת"ח שמוסיפין והולכים כמ"ש זקני ת"ח כל זמן שמזקינין חכמה ניתוספת בהם כו'. ונתבאר לנו על פי הצעה זו שעיקר חינוך הבית היו בשני מקומות אלו דהיינו המזבח שעליו קרבו ע' פרים הפוחתין והולכים ואצל המזבח נתחנך מקום ישיבת שבעים סנהדרין המוסיפין והולכין והם כנגד הנרות שנאמר בהם בהעלותך את הנרות והוא סוד אומרו ותרב משאת בנימין חמש ידות כדרך שנתבאר למעלה כי המקדש היה בחלקו ומטעם זה מצינו כשראה יוסף את בנימן אמר הזה אחיכם הקטן וגומר אמר בלשון תמיה וכי זה הוא הקטן שאמרתם והלא גדול הוא שהרי היו לו י' בנים באותו פרק אלא בוודאי שספרתם במעלתו לומר שהגיע למדריגת השלימים שנקראו בשם קטנות ע"ד ארז"ל צדיקים יקראו על שמך דוד הקטן שמואל הקטן וא"כ ראוי הוא לגדולה ביתר שאת על זולתו ע"ד כל המקטין עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו על כן אמר מיד אלהים יחנך בני ברכו שיהיה המקדש בנוי בחלקו שבו נאמר תשואות חן חן לה ושני חנות אלו כנגד חינוך הסנהדרין וחינוך המזבח זה"ש מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא אבן הראשה תשואות חן חן לה יאמר מתחילה על חינוך הצדיקים מי אתה