עוללות אפרים כ

הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך וגומר והלכו אל הזית והתאנה והגפן ולא רצו לקבל עליהם עד בואם אל גורן האטד בן גילם והוא אבימלך שהמשילו אילן סרק מצד היותו נעור וריק מכל שלימות והשלמים ראוים לייחס לגפן ותאנה וזית כי הבעלי תורה רמז בגפן זה כמ"ש מזגה יינה וגו'. ואנשי מעשה רמז בתאנה זו כמ"ש נוצר תאנה יאכל פריה ואנשי מדות טובות רמז בזית שמן כמ"ש כשמן הטוב היורד על הזקן זקן אהרן שיורד על פי מדותיו ח ביאור פרשת כי תצור אל עיר וגומר כפי הנראה שענין נסתר זה נרמז בפ' כי תצור אל עיר ימים רבים וגומר בשכבר פירשה בעל העקידה על מלחמת האדם עם יצרו אענה גם אני חלקי ואומר שבעיר קטנה שהאדם נמשל בה ידבר והמשכיל לוחם בה ימים רבים עם יצרו הרע המושל בקרבה ובנית מצור על העיר עד רדתה כי בתחבולות תעשה לך מלחמה עד שתהיה נכבשת לפניך ואמר לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות והוא אזהרה שלא יכרת הנפש המשכלת להכניעה תחת יד החומר לפי שממנו תאכל לעה"ב על כל פנים כמ"ש כי פרי מעלליהם יאכלו לפיכך לא תעשה ממנה קורדום לאכול ממנה בעה"ז זה"ש לנדוח עליו גרזן דהיינו קרדום לפי שממנו תאכל לעה"ב ואותו לא תכרות ונתן טעם לדבר כי האדם עץ השדה הוא לבא מפניך במצור כי כמו שאילני סרק מצויין בעולם יותר מעץ פרי כך כחות הגוף רבו על כחות הנפש וא"כ בנקל יבא במצור אך עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא דהיינו כוחות הגוף שנמשלו לאילן סרק שאינו עושה פרי אותו תשחית ותכרת להכניעו אל השכל ומכאן יצא הלימוד להמשיל הפחותים לאילני סרק והשלמים לעץ עושה פרי וכן פעולות כל אדם הם על שני דרכים אלו פעולות החומר ראוי להדמות לענפי האילן שאין בעצמותם שום טעם פרי ופעולות הנפש ראוי להדמות לשורש האילן אשר הוא סיבה גדולה לאשר פריו יתן בעתו וצריך המשכיל לידע אופני שני מיני שימושים אילו בהיותם שניהם צורך אל כל אדם אך ורק כשיעשה העיקר עיקר והטפל טפל והוא שיתן קדימה בזמן ובמעלה ליראת חטאו דהיינו למעשיו על חכמתו בעניני הגוף ט דורות הראשונים עשו תורתן עיקר כמ"ש רז"ל דורות הראשונים עשו תורתם עיקר ומלאכתם עראי זה וזה נתקיימה בידם ודורות האחרונים עשו בהפך זה לפיכך זה וזה לא נתקיימה בידם זה"ש נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך הרצון בזה בשסתם נחלה דהיינו חכמתו בקניני הגוף מבוהלת להיות בראשונה קודם ליראת חטאו אזי גם אחריתו דהיינו תורתו לא תבורך ע"ד זה וזה לא נתקיימה בידם לפי שעשו העיקר טפל והטפל עיקר כתנאי בני גד ובני ראובן שתפס עליהם משה כשאחזו בדרך עקלתון זה כי מן הראוי להקדים הדבר אשר פריו האמיתי יתן בעתו לדבר שאינו עושה פרי צדיק עץ חיים זהו שאמר ר"ח כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת ע"ד ארז"ל זה וזה נתקיימה בידם וכן מה שאמר כל שמעשיו מרובים מחכמתו מבואר על זה האופן וחכמה זו שהזכיר בשני מאמריו אינה מדברת בחכמת התורה כ"א בהתחכמות בצרכי הגוף אשר על חכמה כזו אמר שלמה אל תתחכם יותר ולשון יותר הוא קושי ההבנה אם לא בשנאמר שהוא מדבר בחכמות ההמון בעסקי הגוף והזהיר שההתחכמות ההוא לא יהיה יותר בכמות ואיכות ממעשיו ע"ד כל שחכמתו מרובה ממעשיו כו' ואחר זה הזהיר רבי חנינא מלבד שיראת חטאו צריך להיות רב באיכות וכמות כאמור צריך הוא להקדים העיקר כאמור באופן שתהיה היראה אצלו יסוד ועיקר והחכמה טפילה וזהו שמצינו במדרש רז"ל ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה מנא הוה משה ידע אימתי יום ואימתי לילה אלא כששמע ברקיע שמקדימין ק"ש לתפילה ידע שהוא יום וכשהיו מקדימין תפילה לק"ש ידע שהוא לילה כו' ופי' בעקידה שהק"ש אין בו כ"א קבלת עול מלכות שמים לבד והתפילה כוללת בקשת צרכי בני האדם לפיכך בהאיר אור השכלי באדם ויכיר וידע שיראת חטאו דהיינו קבלת עול מלכות שמים קודם במעלה ובזמן אז הוא מקדים ק"ש לתפלה ובהעריב בו אור השכלי הוא מקדים התפילה והוא דומה ממש למאמרו של רבי חנינא וכן ארז"ל מסני מה קדמה אות הפ"א לעי"ן במגילת איכה לפי שמרגלים אמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם ונראה ליתן עוד טעם בדבר לפי שהפ"א כוללת כל עמל האדם בעניני הגוף כמ"ש כל עמל האדם לפיהו והעי"ן כולל הראיה השכלית הלבבית כמ"ש החכם עיניו בראשו שהוא מקדים בראש עיני בחינתו וההסתכלות השכלי והסכל מקדים הפ"א לעין להיותו עיקר אצלו וכן המרגלים לא חפצו בארץ מצד היותה אוירא דמחכים כ"א מצד היותה זבת חלב ודבש ומטעם זה הקדימו הפ"א לעין. י ביאור פרשת שליחות המרגלים ע"ד משל וע"ד המדרש יהיה ענין שליחות המרגלים דומה לשליחות האדם אשר למחיה שלחו ה' הנה לקנות בעה"ז סמא דחיי לחיות את נפשו ולהשיבה אל מקום חוצבה והפתאים מועלים בשליחותם ועוסקים בדברים בטלים לאסוף ולכנוס ושוכחים עיקר השליחות ובעקידה פ' אחרי הביא משל מפואר על זה לבני המדינה ששלחו שליח לארץ רחוקה ונתנו לו צרור כספו בידו צידה לדרך די מחסורו כל ימי עיכובו בארץ ההיא והשליח הסכל ההוא בבואו שמה ראה את הארץ והנה היא רחבת ידים ומקום סחורה מה עשה הלך וקנה סחורה בזה הממון אשר נתנו לו צידה לדרך והרויח וחזר לקנות והרויח עד אשר היה טרוד בקניית הסחורה ושכח עיקר השליחות אשר בעבורו נשתלח שמה לסוף אסף ממון לרוב ופירש בספינה לימים נטבעה ספינתו בים ושב בבושת פנים לארצו והעלה חרס בידו וזה וזה לא נתקיימה בידו כי עיקר השליחות שכח והממון שקיבץ אבד בענין רע ולא היה בידו דבר