עוללות אפרים יט

שהזכיר לאישון שהוא חשכת עין האדם וטעותו כי האדם לא יראה כי אם לעינים ולא יראה ללבב ומצד זה אינו מרגיש בתחבולות הקמים עליו ונלכד ברשתם והעדר זה בא מחולשת ראות אישון בת עין שלא יוכל לראות ללב וכן שם אישון נגזר מלשון איש והוא רמז להיות נרדף מאיש כמותו וכל ישעו להזיקו בממונו התלוי באישון בת עין כד"א ועיני האדם לא תשבענה: וכנגד מה שהוא נפגע מן המערכת הזכיר ל' לילה היא החושך הבא מצד תנועת מערכת הגלגלים כנודע וכנגד מה שאינו יודע באיזו דרך הוא מהלך הטובה היא אם רעה הזכיר ל' אפילה כמ"ש דרך רשעים באפילה לא ידעו במה יכשלו וזהו שביאר הנמשל ואמר ומתיירא מן הקוצים והברקנים והפחתים רמז למקרים הבאים מעצמם מפאת המערכת כמו הקוצים והפחתים שלא נעשו בכוונה לשיוזק בהם זה האיש כי אם ההיזק בא מעצמו במקרה כך המערכה אינה פועלת בהשגחה על איש מיוחד כי תבא כל רעתם רעה כוללת וחוטא ילכד בהם וטוב לפני האלהים ימלט מהם וכן הפחתים והקוצים הם טבעיים ולא נעשו בכוונת איזו פועל ובזה הם דומין ממש להיזק הבא מפאת המערכה ומתיירא מחיות רעות ולסטים היינו כנגד מה שהוא נפגע בממונו מזולתו מן הרשעים שנמשלו לחיות רעות כמ"ש דמיונו כאריה יכסוף לטרוף וגומר ולסטים הבאים ללסטם את ממונו. ואינו יודע באיזו דרך מהלך היינו על דרך אומרו דרך רשעים באפילה לא ידעו במה יכשלו ובסיבה זו הוא נפגע בנשמתו כאמור והיתה תקנת שלשתן בדרך שנתבאר ע"י התורה ועבודה וג"ח. זה"ש נזדמנה לו אבוקה של אור היינו התורה כמ"ש ותורה אור ובזכות התורה הוא ניצול מן המערכה כאמור זה"ש ניצול מן הקוצים וברקנים ופחתים כמ"ש החודש הזה לכם שהמזל מסור לכם ויש לאל יד מקבלי התורה לשדד המערכה כאמור ועדיין הוא מתירא מן החיות ולסטים כאמור. כי התורה אינה מגינה על ממונו כמו הצדקה זה"ש כיון שעלה עמוד השחר דהיינו צדקה כמ"ש בישעיה כי תראה ערום וכסיתו ומבשרך אל תתעלם אז יבקע כשחר אורך וגו' נמצא שבעלות השחר הוא ניצול מלסטים שלא יוכלו להיות שליט במה שהוציא לצדקה כאמור וראיה או רמז לדברינו שאין שום דבר שולט במה שהוציא לצדקה אלא אדרבה הצדקה שולטת על הכל זהו שארז"ל עשרה דברים קשים נבראו בעולם כו' ומונה שם י' דברים קשים שכל א' שליט על זה שלפניו ומסיק לסוף ומיתה קשה מכולם ומסיק וצדקה תציל ממות זהו שנאמר והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים וגו' הם עשרה דברים שנזכרו בזה המאמר שכל א' שליט על שלפניו אך החכמה ידה שולטת על כלם כי מצד החכמה יבא אדם לעשות אוצר במקום שאין היד שולטת כי החכם עיניו בראשו לידע מה תהא בסופו לפיכך לא יחוס על ממונו לפזרו משא"כ בכסילים שאינן רואין את הנולד וחושבים כי הפיזור הוא לתוהו וריק כנודע מדרכיהם. ועדיין אינו יודע באיזו דרך הוא מהלך עד הגיעו לפרשת דרכים דהיינו עבודת האל ית' לפרוש מדרכי הבלי העה"ז ולילך בישרים דרכי ה' והמשכיל יבין וידע ההבדל שבין שני דרכים אלו ואשרי יבחר ויקרב להיות נוכח ה' דרכו לבלתי לכת בדרך חטאים אז ישכיל ויבין באיזו דרך הוא מהלך. או יהיה אומרו ועדיין אינו יודע כו' כי מהידוע ששכר העה"ב הוא לפי רוב המעשה נמצא כל זמן שהוא בעל תורה בלא מעשה א"כ תמיד הוא מסופק באיזו דרך יוליכו אותו אם לגיהנם או לג"ע כמו שאמר ריב"ז לתלמידיו ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים א' לגיהנם וא' לג"ע ואיני יודע באיזו דרך מוליכין אותי כו' זה"ש כשיגיע לפרשת דרכים ויתן אל לבו הפרש שני דרכים אלו וישתדל בתיקון מעשיו אז יהיה ניצול מכולם. ולפי שזה אינו מצוי כ"א בת"ח אשר זכירת יום המיתה הוא נגד פניהם תמיד זה"ש מאי פרשת דרכים זה ת"ח ויום המיתה. זה"ש בהתהלכך בעה"ז תנחה אותך להציל ממקרי המערכה מנהיגי העה"ז בשכבך בקבר בין הרשעים שנאמר בהם קבר פתוח גרונם וכתיב נבלעם כשאול חיים וגו' כל הון יקר נמצא וגו' אז הצדקה תשמור עליך כאמור והקיצות משינת תרדימתך ותתן אל לבך שני דרכי העה"ב אז היא תשיחך וזהו שאמר מונבז אבותי גנזו במקום שהיד שולטת כו' שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך שהוא המקום המיוחד שאין יד האדם ולא יד המערכה שולטת שם כי הוא גבוה מן המערכה והוא שולט על המערכה וכ"ש יד האדם שלא תשלוט שם ויד רשעים אל תנידני כי ה' יהיה בעוזריו ובתומכי נפשו ומה יעשה בשר לו: ג אבותי גנזו דבר שאינו עושה פירות עמוד ד מאמר ז' כל שחכמתו מרובה ממעשיו כו'

באבות שנינו כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לאילן שענפיו מרובים ושרשיו מועטים כו' אבל כל שמעשיו מרובים כו' שנאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים כו' ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי

הוא הדבר אשר דברתי בשם מונבז המלך שפתח אוצרותיו בשנת בצורת ולא דאג על פזורו ובסיבה זו הוא עושה פרי צדיק עץ חיים כמ"ש ובשנת בצורת לא ידאג על הפיזור לפיכך לא ימיש מעשות פרי אך ורק בשהיו המעשים ההם אצלו עיקר ויתר החכמות טפל

הקדמת ענין זה ביאור ר' חנינא בן דוסא באומרו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו' וסמוך ליה הוא היה אומר כל שמעשיו מרובים מחכמתו כו' וכל המאמרים האילו דרך א' להם בשכבר ידוע שהאדם השלם נמשל לעץ עושה פרי כמ"ש והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו וגו' והרשעים דומין לאילני סרק כמ"ש פרי בל יעשון וכ' כתפוח בעצי היער כן דודי בין וגו' וכן מצינו בענין יותם בן ירובעל שאמר