עוללות אפרים קצח

בהם ע' פרים שהיו פוחתים והולכים יום יום ובח' ימי חנוכה שהנרות שמדליקין בהם תמיד מוסיפין והולכין כל יום ויום רצא סוד מיעוט פרי החג והוספ' נרות חנוכ' ולפום ריהטא יראה שיש איזה דמיון וייחס ביניהם כי שניהם באו במספר שמונה ויש ביניהם ע' יום כשתמנה חשון מלא וזה החלי לומר בהם כנגד ימי חלדו של אדם שבאו במספר ז' או ח' כמ"ש ימי שנותינו בהם ע' שנה ואם בגבורות שמונים שנה וגו' לפי שבשבעים או בשמונים אלו החומר פוחת והולך על כן היו הפרים פוחתים והולכים לפי שהם כנגד הנפש הבהמית כמותם ונרות של חנוכה הם כנגד נר ה' נשמת אדם המוספת והולכת כאמור כי על כזה התפאר מונבז על עצמו לאמר אבותי גנזו למטה היינו קניני הגוף שמטבעם לרדת מטה מטה ואני גנזתי למעלה היינו קניני הנפש שמטבעם לעלות מעלה מעלה ובחג הסוכות מאמר קע"ד בארנו שם שזהו כוונת רז"ל בשמחת בית השואבה שאמרו אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנתינו כו' ע"ד שנאמר אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה לפי שבשלימי הדעת המוציאים כל ימיהם בתורה וחכמה בודאי ימי הזקנה טובים מימי הילדות לפי שתמיד מוסיפים חכמה וא"כ בודאי אין כח ביד ימי הילדות לבייש את ימי הזקנה לומר שהם טובים מהם שהרי אדרבה ימי הזקנה טובים וא"כ איך ירהב הנקלה בנכבד אמנם בחסרי הדעת כך היא המדה שמבלים בהבל ימיהם בבקשת תענוגי בני האדם וא"כ אצלם בודאי ימי הילדות טובים ויש לאל ידם לבייש זקנם וא"כ האומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה לא מחכמה שאלת על זה לא מצד קנין החכמה כי אם מצד קניני הגוף. זה"ש המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה שבעין הגשמי יסתכל בהעדר הכרוך בעקבי קניני הגוף שמטבעם לרדת מטה מטה ובלבבו יבין ויראה ראייה שכלית במעלת תהלת קניני הנפש שמטבעם לעלות מעלה מעלה וכשיתבונן ביתרון שיש לזה על זה אז בלי ספק ירומם חלקי הנפש וישעבד להם חלקי הגוף וע"ד זה אמר עקביה הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה מאין באת כו' ומשמע מפשוטו שכשיזכור פחיתותו לא יבא לידי עבירה ובעקידה פרשת אחרי מות כתב שזאת אינה עצה כי אדרבה בזכרו התחלותיו הפחותיות יתיר לעצמו דברים פחותים וגרועים ולא ישים אשם בנפשו עליהם וכן איוב לא פטר עצמו רק בטענות כאלו כו' והאריך שם הרב בדבריו ועשה פשרה ובספר חדש נקרא תפלה למשה ראיתי שבא לתרץ הכפל שנמצא בדברי עקביה שמתחילה אמר דע מאין באת כו', ואח"כ חוזר לפרש דבריו מאין באת מטפה סרוחה היה ליה למימר בתחלת דבריו דע שבאת מטיפה סרוחה כו' וביאר הרב שמתחילה אמר עקביה שיסתכל במעלת חלקי הנפש זה"ש דע מאין באת כלומר ממקום קדוש היא מתהלכת ולאן אתה הולך כי תשובתה הרמתה אל מקום חוצבה ואח"כ ביאר שיסתכל לעומת זה בפחיתות חלקי החומר מאין באת מטיפה סרוחה כו' רצב אם הנרות כנגד הגוף הפוחת או כנגד הנשמה המוספות ובסיבה זו ירומם חלקי הנפש כאמור וא"כ להצעה זו יש פנים לכאן ולכאן בנרות של חנוכה כי מצד אחד ראוי לומר שהאדם צריך לדבר המזכיר שקניני הגוף פוחתים והולכים אך מה שקניני הנפש מוסיפים והולכים זה אינו צריך לימוד וזירוז כי הוא ענין טבעי לנפש לעלות כי מטעם זה אמרו הקדמונים שזה טעם העלם השכר הרוחני בתורה שעליית הנפש למקום חוצבה הוא ענין טבעי לה ואינו צריך לפרש זה בתורה אך ירידת הנפש הבהמית צריך כל אדם ליקח לימוד וזירוז על זה בילדותו שאינו מרגיש עדיין שום העדר וירידה בנפשו אך מצד אחר ראוי לומר אדרבה על זה אין האדם צריך שום דבר המזכירו כי בעין הגשמי יראה תמיד בכל יום בגופות זולתו שהם פוחתים והולכים עד אשר יגיעו לשערי מות אך לעליית הנפש צריך האדם זירוז לדבר המזכירו כי לא רבים יחכמו להיות זכירה זו נגד עיניהם תמיד ונראה שבדבר זה נחלקו ב"ש וב"ה כי הנס שנעשה לישראל בנרות הוא כנגד הצלת הגופות לדברי ב"ש כי הגוף גם הוא נמשל לגר כמ"ש עד אשר לא תחשך השמש והירח פירש"י השמש זו פדחתו והאור זה החוטם כו' והירח זו הנשמה כו' וכמו שהגוף פוחת והולך כך הנרות הללו פוחתין והולכין לדברי בית שמאי וטעמייהו דבית שמאי שעיקר ההתעוררות הוא לאדם כשיזכור בפחיתות הגוף כי לזה הוא צריך דבר המזכירו כאשר בארנו וכמובן מפשוטו של דברי עקביה בן מהללאל זהו שאמרו טעמייהו דב"ש כנגד פרי החג. וכל איש משכיל יתבונן בטעם זה הנותן לפגם אם הוא כפשוטו כי מה ענין פרי החג לנרות של חנוכה ולהנחתינו הכל ענין אחד הוא כי כמו שפרי החג הם כנגד מיעוט בעסקים הזמניים כמבואר בעקידה פרשת אמור וכאשר בארנו למעלה שהם כנגד ירידת הנפש הבהמית יום יום והיותה פוחתת והולכת כפרים אלו כך נרות של חנוכה פוחתים והולכים לזכירה זו דהיינו להזכירו שזקני עמי הארץ פוחתים והולכים כאמור אי נמי כנגד הימים הנכנסים היינו ימי חלדו שמתמעטים והולכים כאמור. וזהו טעם נר חנוכה משמאל כי כן טבע החומר לרדוף ולהשיג עושר וכבוד בשמאלה והוקבעו ח' ימים להודות ולהלל לא למשתה ושמחה לפי ששמונת ימי מילואים מתייחסים לימי חלדו של אדם על כן ממעטין בשמחה בהם כמ"ש לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה ולב כסילים בבית משתה ולא הוקבעו כי אם להודות ולהלל בהם לבוראו אך דעת ב"ה הוא כהנחה שנייה שהנחנו והיא מסתברא טפי שנרות של חנוכה הללו הם כנגד נר ה' נשמת אדם וזהו סוד פך השמן המונח בחותמו של כהן גדול שלא שלטו בו יד האויבים רמז לנשמתו של אדם שאין יד זולתו שולטת בה כלל כמ"ש אין אדם שליט ברוח לכלוא