עוללות אפרים קצז

אמתחותיכם דהיינו כסף הבא בכיסנין שגם זה תשיבו בידכם למי אשר לו הכסף והזהב ע"ד מלוה ה' חונן דל ור"ל שלחונן דלים יקבצנה וכי יש לחוש אולי משגה הוא ר"ל שע"י הקיבוץ יכול לבוא בכמה מיני שגיאות ולא ירגיש בהם מרוב חמדת הקיבוץ ואת אחיכם קחו בדברים ע"ד קח את אהרן ויקח את האדם וכן רבים. ור"ל שיפייס כל אחד בדברים את מי שחטא כנגדו ומי שחטא להקב"ה עליו אמר וקומו שובו בתשובה אל ה' איש מלחמה ואם עשיתם כל האמור בענין אז אל שדי יתן לכם רחמים ויגמול אתכם כנזכר במדרש וענין זה הוא בעצם ענין המזמור של חנוכת הבית לדוד המדבר בעניין הגלות והגאולה כאמור ובסמוך נבאר כל המזמור על דרך אחר ונראה שרמזו רז"ל בנוסח התפלה של יום כל השלשה יסודות שביקש אנטיוכס להרוס חודש מילה ושבת זהו שאומרים מסרת גיבורים ביד חלשים רמז לקיום המילה ע"ד שהשיב רבי ראובן בן אצטרובל לקיסר שביקש לבטל המילה. אדוני מי שיש לו שונאים רוצה שיהיו חלשים או גבורים א"ל חלשים א"ל היהודים האלו הם חלשים בסיבת המילה כו' ורבים ביד מעטים רמז לקידוש החודש שישראל מונין ללבנה שנאמר לה לכי ומעטי את עצמך כו' וכן נאמר בישראל לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם כי אתם המעט רצה בזה בזכות שאתם ממעטים עצמיכם חשק ה' בכם וטמאים ביד טהורים שמיעוט הירח הוא הוראה על מיעוט החומר המתייחס לאמר הקטן אני ובסיבה זו יטהר מזוהמת חלאת טומאת החומר וישאר השכל לבדו בטהרה כמ"ש מה הקב"ה טהור אף הנשמה טהורה ורשעים ביד צדיקים שמצד המיעוט ההוא נאמר לירח צדיקים יקראו על שמך כו'. וזדים ביד עוסקי תורתיך רמז ליום השבת שהוא יום פנוי לעסוק בו בתורה כמבואר בענין השבת במאמר רס"ז ע"ש זה"ש ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך כי השבת מפרסם מציאותו ית' בעולם וזהו תבשיל של שבת שריחו נודף בעולם כי מתוכו נבוא לידי הכרה בחידוש העולם ובזה יתקדש שם שמים בעולם ולהצעה זו יבא על נכון מה שנחמו הקב"ה בנרות יותר מן הקרבנות כי בוודאי התורה גדולה מן הקרבנות שנאמר עשות משפט וצדקה נבחר לה' מזבח שהקרבנות אינן כי אם בזמן שבית המקדש קיים ונר מצוה ותורה אור הם אש תמיד לא תכבה לעולם ובזה נשלמו הפנים הראשונים של נרות אלו ומעתה נבא לזכרון הפנים השניים כיד ה' הטובה עלי: הפנים השניים הם כנגד נר ה' נשמת אדם: עמוד מד מאמר רצ פלוגתא דב"ש וב"ה אם הנרו' מוסיפין או פוחתין

בפרק במה מדליקין ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין גר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים ליל א' מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים ליל א' מדליק א' מכאן ואילך מוסיף והולך טעמייהו דב"ש כנגד פרי החג אי נמי כנגד הימים הנכנסים טעמייהו דב"ה כנגד הימים היוצאים אי נמי משום מעלין בקודש ואין מורידין ע"כ

אם הגוף והנפש שני הפכים בנושא אחד כשאחד עולה השני יורד אזי בזה יודע לנו טעם מחלוקת ב"ש וב"ה אם נרות של חנוכה פוחתין או מוסיפין והולכין

הקדמת ענין זה בארנו בחג הסוכות מאמר קע"ד שההבדל העצמי שבין כחות הגוף לכחות הנפש שכחות הגוף מיום הלידה הם פוחתים והולכים מצד התכת הליחה השרשית הממיר כחו יום יום עד אשר יהפך כולו לליחה נכרית אשר אין בה כח להעמיד הגוף בחיים ולפיהן ירדו גם הפעולות ותאות הגוף כי כל עוד שיזקין בארץ יתמעטו תאוותיו עד אשר יגיעו הימים אשר יאמר אין לי בהם חפץ בכל תאוה ותשוקה וע"ד זה ארז"ל זקני עם הארץ כל זמן שמזקינין מיטפשים כו' ובהפך זה המדה אצל כחות הנפש שביום הולדו אין מציאותם ניכר כלל והרי הוא כשאר בהמה וחיתו ארץ עד אשר יבא בשנים ויפקח עין שכלו בתורה וחכמה אז תתעצם בו הצורה השכלית ויוסיף שלימות על שלימותו יום יום בסוד נפש רוח נשמה הם ג' כחות הנקנים לאדם בזה אחר זה והאחרון חביב משלפניו כמבואר בעקידה פרשת בראשית נמצא אתה אומר שכוחות הנפש עולים ממדריגה למדריגה תמיד ולפיהן יתעלו הפעולות כמ"ש זקני ה"ח כל זמן שמזקינין חכמה נתוספת בהם כו' וכמ"ש מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה כי בוודאי זה עולה תמיד וזה יורד כאמור ומטעם זה נברא אדם הראשון ממקום שנאמר בו מזבח אדמה תעשה לי כי שם נרמז שתי הענינים כאחד כי על המזבח היו נקרבים שבעים פרי החג שהיו פוחתים והולכים כנגד החומר הפוחת והולך ולכך נאמר ולא תעלה במעלות על מזבחי וגומר מאחר שהמזבח מורה על קניני הגוף הפוחתים והולכים א"כ לא תעלה במעלות עליו כי זה מורה על ההפך ואם תעשה כן אז הגלה ערותך עליו שהרי פחיתות החומר וירידתו נראה עין בעין וק"ל ואצל המזבח היה מקום ישיבת הסנהדרין הסמוכים וזקני ת"ח המוסיפים והולכים כנרות חנוכה והצדיקים נקראו ג"כ אורו של עולם כנודע ולפי שהמקדש היה בחלקו של בנימין ובו היה המזבח וישיבת סנהדרין על כן נאמר ותרב משאת בנימין ממשאת אחיו ה' ידות ותרב מעצמה וה' ידות היינו המזבח שהיה ה' אמות רחבו וה' אמות ארכו והסנהדרין לומדי חמשה חומשי תורה. וזהו ה' ידות ה' פעמים יד עולה ע' כמספר ע' פרים של מזבח וע' סנהדרין סמוכים זה"ש כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון שבבנין ב"ה יראו ישראל מתוך ע' פרי החג פחיתות החומר ומתוך ע' סנהדרין וראו מעלת הנשמה כמו שיתבאר והערה זו אנו למדין ממה שמצינו שמונת ימי החג שהיו מקריבים