עוללות אפרים קצו

אמת לפיכך נעשה להם נס זה בהפך של שמן כי זה הוראה על ביטול מחשבה של השונאים שבקשו לבטל חודש שבת ומילה זה"ש שמן וקטורת ישמח לב שמן ר"ת "שבת "מילה "נר היינו נר הלבנה ישמח לב. שמח ר"ת "שבת "מילה "חודש וכן אור צדיקים ישמח והם מונחים בחותם כי המילה נקראת חותם כמ"ש וצאצאיו חתם באות ברית קודש והשבת נקרא חותם כדאיתא במדרש רבות ורבנן אמרי משל למלך שעשה לו טבעת מה חסרה חותם כך מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה כו' הירח היא אחת משבעה כוכבי לכת וכתיב ובעד כוכבים יחתום שלש אלה המונחים בחותמו של הקב"ה וכן חתם ר"ת "חודש "תענוג "מילה ותענוג זה היינו שבת שנאמר וקראת לשבת עונג ומטעם זה אמרו נרות של חנוכה מוסיפין והולכין דוגמת נר מצוה ותורה אור שמוסיפין והולכין תמיד כמו שיבא ביאור ענין זה בסמוך ביאור רחב. ולהנחה זו יתבאר לנו המדרש שהתחלנו בו שהשיב הקב"ה לאהרן לגדולה מזו אתה מוכן כו' ויש להקשות אף לדברי הרמב"ן שפי' שקאי על נרות של חנוכה מ"מ הדרה קושיא לדוכתא שהרי בזמן שנעשה הנס ההוא היה גם הקרבנות קרבים ואם הוא מדבר בכל הנרות שאנו מדליקין אף בזמן החורבן הרי גם לקרבנות אנו עושין זכרון בכל דור ודור כמ"ש ונשלמה פרים שפתינו אלא שבודאי מאמר זה ידבר בקיום התורה נצח שיתפרסם על ידי חשמונאי ובניו שלא יוכלו לה האויבים כלל זה"ש שאתה עומד ומטיב בבוקר ובערב וע"ד שנאמר ובתורתו יהגה יומם ולילה. או ירמזו הן על שעת הגלות והגאולה שנרמז בבוקר ובערב כנודע ובסמוך במאמר רצ"ד יתבאר מאמר זה בדרך אחר וזה"ש במדרש אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו רמז לנר מצוה ותורה אור שלא תכבה נרם לעולם ועד ולעולם יאירו אל מול פני המנורה הטהורה. רפט מזמור שיר חנוכת הבית ונוסח התפלה ועל חנוך זה אמר המשורר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי וגו' וכל המזמור ההוא קשה להבינו על החינוך שהיה בימי שלמה כי לא היו ישראל בזמנים ההם בצרה כמו שייעד במזמור ההוא אדרבה ישב כל איש מישראל תחת גפנו ותאינתו ואך שלום ואמת היה בימיו ואם דוד אמרו על צרת עצמו מ"מ מה ראה על ככה לספר את כל אשר קרהו במזמור זה המדבר בחנוכת הבית אך אמנה בוודאי ראה המשורר וניבא וידע מה ניבא שבאחרית הימים יקום מלך עריץ וישליך משמים ארץ תפארת ישראל ובימים ההם שק ואפר יצע לרבים ואחר כל הצרות ההם יקום איש מזרע אהרן וירפא את מזבח ה' ההרוס והיכל יוסד ויתחנך ועל החינוך ההוא אמר ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי הם צרי ישראל שהיו שמחים לאידם בעת ההיא ואח"כ אמר העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור זמרו לה' חסידיו כנודע שבשעת הצלתם צעקו כלם הודו לה' כי טוב זה"ש והודו לזכר קדשו ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם שכל הצרה ההיא באה לישראל לפי שחשבו שבשלוותם בל ימוטו לעולם וישמן ישורון ויבעט ולא זכרו את ידו יום אשר פדם מיד צר על כן באה להם הצרה הזאת למען אשר ידעו ויכירו שבהסתרת פניו ית' יהיו לאכלה בכל פה זה הסתרת פניך הייתי נבהל לפיכך אליך ה' אקרא וגו' מה בצע בדמי ברדתי אל שחת בין האומות הפכת מספדי למחול לי כו' למען יזמרך כבוד ולא ידום הורה שימי חנוכה לא הוקמו כי אם להלל ולהודות ולא לימי משתה ושמחה זה"ש ה' אלהי לעולם אודך לא לחול במחולות של רשות וכפי הנראה מה שמצינו ברוב השנים שבשבת של חנוכה קורין פרשת מקץ לפי שבפרשה ההיא נרמז ענין הגלות והגאולה וע"ד המדרש רז"ל ואל שדי יתן לכם רחמים ריב"ל פתר קרייה בגלות ואל שדי יתן לכם רחמים כמו דכתיב ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם לפני האיש זה הקב"ה שנקרא איש מלחמה ושילח לכם את אחיכם אלו עשרת השבטים אחר ואת בנימין זה שבט יהודה ובנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי ר"ל כאשר שכלתי בחורבן ראשון שכלתי בחורבן שני לא אשכול עוד ע"כ. מאחר שדרשו סוף הענין על הגאולה ראוי לפרש תחילת הענין על הדברים המסבבים הגאולה והם המעשים הנרצים לפני השי"ת זה"ש זאת עשו וגו' אמר יעקב לבניו מאחר שאנו מוכרחים לירד בין האומות זאת עשו ותנצלו מהם. קחו מזמרת הארץ בכליכם היא התורה שנקראת זמירות כד"א זמירות היו לי חקיך וגומר ונקראת זמרת הארץ ר"ל שבח ארץ ישראל ר"ל בדבר רוחני שנשתבח בו א"י והוא היותו אוירא דמחכים ומועיל ללימוד התורני. והורידו לאיש מנחה כי העוסק בתורת מנחה בגלות כאלו הקריב מנחה מעט צרי דב"ש ר"ל שימעטו בתענוגות העוה"ז שנמשלו לדבש שתחילתו מתוק וסופו לצבות בטן וימעט ברפואות הגוף הבאים מן הצרי והיה אומרו מעט צרי מעט דבש ע"ד אמרו מעט שנות מעט תנומות וגומר ורצה בזה שיסמוך על התורה שהיא מרפא לכל בשרו ולא על הרפואה החיצונית וכן ימעט בעידונים שנמשל לדבש כמ"ש אכול דבש הרבה לא טוב. נכאת פירש"י כנוסי בשמים רמז לקיבוץ המעשים טובים אשר ריחם נודף כמו ראשי בשמים וכן נקראו חכמים הראשונים קופת הרוכלים ולוט פירש"י שרש עשב רמז שהאדם נמשל לציץ השדה כמ"ש כציץ יצא וימל והיינו דווקא הגוף אמנם הנשמה נמשלה לשורש של העשב שיש לו השארות ואינו נפסד עם העשב ונקרא לוט שהוא לשון עיטף כמו לוטה בשמלה וילט פניו באדרתו. ור"ל שהנשמה נתעטפה במלבוש הגוף וסופו כבגד יבלה והיא תשאר נצחי לפיכך יש לו לאדם להשתדל בתיקונה יותר מבתיקון הגוף הכלה בטנים לקיים מה שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך וכתוב ותורתך בתוך מעי. ושקדים לקיים מה שנאמר לשקוד על דלתותי יום יום וגו' וכסף משנה קחו בידכם משנה לשון לימוד ורצה בזה שיקח בידו אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וגומר וזהו כסף משנה וגמרא לא סתם כסף הבא בכיסנין. חזר ואמר שגם סתם כסף המושב בפי