עוללות אפרים קצד

כאשר היו מנהגי החכמים הקדמונים לא כמנהגינו המקולקל זהו שמסיים ואמר להגיד כי ישר ה' צורי שכל עיקר סיפור דורשי ה' בשבתות כי יבא העם לדרוש את ה' הוא להגיד להם כי ישר ה' ולא עולתה בו וא"כ להצעה זו כל המכבד את השבת כראוי יזכה לכל היעודים הטובים הגנוזים לשומרי שבת לגאולה כאמור זה"ש ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך ע"ד ארז"ל כנסת ישראל יהיה בן זוגך כו' כי באמת ישראל הוא בן זוג לשבת הכלה ובזמן שהחתן משמח שבת הכלה כראוי לה אזי גם לעומת זה ישיש עליך אלהיך ויושלם הזיווג שבין ישראל להקב"ה כמ"ש כי בועליך עושיך וגו': בימי החנוכה

עמוד מג מדבר בסוד הנרות ופך השמן כנגד הנר הגופני ויביא מדרש רז"ל למה נסמכה פרשת המנורה לחנוכת המזבח כו'

עמוד מד יניח דרך שני לנרות הללו שהם כנגד נר ה' נשמת אדם ויבאר בפרטות כל תוכן המצוה ההיא כי רבה היא ויש בזה שני עמודים כנגד שני מצות שנצטוינו בו. א הדלקת נרות. ב להלל ולהודות: עמוד מג מאמר רפו למה נסמכה פר' המנורה לחנוכת הנשיאים

במדרש למה נסמכה פר' המנורה לחנוכת הנשיאי' אלא כשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלש דעתו שלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו א"ל הקב"ה חייך שלך גדולה משלהם שאתה מטיב ומדליק נרות בבוקר בערב ובתנחומא ובמדבר סיני רבה כתוב מדרש זה בסגנון אחר וז"ל א"ל הקב"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו לגדולה מזאת אתה מוכן הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הם נוהגין אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו והברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטלין עולמות ע"כ

וכתב הרמב"ן על שני מדרשים אלו שאם הם כפשוטם אם כן למה לא נחמו הקב"ה בקטורת בוקר וערב שכן הכתוב משבחו ישימו קטורה באפך ובעבודת י"כ בקרבנות אחרים ועוד הרי כשהקרבנות בטלים בזמן החורבן אף הנרות בטלים אלא שלא רמז כאן אלא לנרות של חנוכת חשמונאי ובניו בבית שני ע"כ

צא ולמד ממערכי המלחמה החושבים להפיל החומה שמשתדלים לעקור יסודותיה תחילה ואח"כ תפול החומ' בכללה כך היו משתדלים להפיל יסודי דת תורתינו תחילה במזימות זו אשר חשבו לכבות נר מצוה ותורה אור מכל וכל לולי ה' שהותיר לנו שריד בימי אנטיוכס שחשב לבטל חודש מילה ושבת ולעומתם נעשה הנס בנרות דווקא ע"י אהרן ובניו

ברוך ה' אשר לא עזב חסדו ואמתו מבית ישראל ואשר עד הנה לא עזבונו ועוד ידו נטויה לפסוח ולהגן בעד שארית הנמצאה אשר רבים הקמים עליו לכלות שם ושארית ויאמרו לכבות נר ישראל עד כלה ונחרצה הנה ה' משמים על הארץ השקיף בעין החמלה לתת לנו חנינה ורחמים לפני כל שובינו ולשום לנו שארית בארץ לפליטה גדולה וזה כי באזנינו שמענו פועל בימי קדם בקום עליהם גוי נבל זה העם לא היה כמוה משחית ומחבל והוא הצפיר והשעיר מלך יון עז פנים עשה והצליח כנבואת דניאל והשחית עם קדוש בגאוה ובגודל לבב אין אלהים לנגד עיניו לא יחמול ולא יכסה וחשב מחשבות לבטל המצות היושבים ראשונה במעלה במלכות שמים והם חודש מילה ושבת בחשבו כי על ידם יכבה מכל וכל נר מצוה ותורה אור כמעט נר אלהים טרם יכבה העיר ה' רוח כהני ה' משרתיו עושי רצונו להורות נתן בלבם לאמר חזקו ידים רפות נקום נקמת ה' אחר תאסף וחזק ואמץ ידי חשמונאי ובניו להיות אמיץ לבו בגבורים הוא ובניו אתו יעבירו קול במחנה לאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל זקני יהודה כל איש חיל רב פעלים אשר נגע ה' בלבו לנקום נקמת ה' קנאת ה' צבאות תעשה זאת וילחמו בו ויגרשוהו וילך ויכו אותו ואת עמו עד בלתי השאיר לו שריד ובשובם נתנו שבח והודיה לאל וחזקו את בדק הבית והיה אור ישראל לאש והארץ האירה מכבודו כימי עולם ובחינה זו לבד תספיק לעשות זכרון לבני ישראל לנס ההוא בנרות אך שנתוספה בחינה למצוה זו הנס שנעשה בפך של שמן שמצאו בחותמו של כ"ג כנודע ולא לחנם נעשה הנס בנרות דווקא והצעת הענין נראה לפרש בשני פנים: רפז צריך לשרש אחרי עבודת גילולים וארז"ל תבא האם ותקנח צואת בנה הפנים הראשונים זה בשכבר ידוע שכל הרוצה לבטל איזו ענין צריך הוא לבטל המקור שמשם מוצאו כמו שאמרו העוקר עבודת גילולים צריך לשרש אחריה לפי שאם ישאר השורש אף על פי שיכרות הענפים מ"מ יחזור אותו גידול לצמוח מן השורש הנשאר. בדרך זה ארז"ל בסוד הפרה אדומה שבאה לכפרה על עון העגל ומשלו משל בזה לתינוק שטינף פלטין של מלך תבא האם ותקנח כו' ויש לשאול למה לא נצטוו להביא עגל לכפרה על מעשה העגל אלא שבכאן בא ללמד שצריך לבטל הדבר המוליד התולדה ההיא ואז ממילא תתבטל גם התולדה לפיכך צוה להביא פרה אם העגל לידע ולהודיע שכל גידול רע לא יתבטל כי אם בהסירו השורש המוליד ומצמיח כאמור וכן הוא בדרך הלוחמים שאם יפילו החומה וישאר השורש בארץ אזי החומה נוחה לתקנה כנודע מדרכי המלחמה אך אם יעקרוה מן השורש אזי היא קשה התיקון. ובדרך זה הלכו צוררי ישראל שחשבו לבטל מישראל תורה ומצוה בראותם שהתורה היא סבת קיומם ומעמדם וחשבו שבהעדר הדבר המעמיד יפול הנשען עליהם