עוללות אפרים קצג

רפד ביאור כל מזמור שיר ליום השבת שיר זה יורה על השכר של ימות המשיח כמ"ש אלמלא שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלים כו' ושתי שבתות היינו שתי מיני אזהרות שהנחנו דהיינו לעזוב מלאכת הגוף ולעסוק בחפצי שמים אזי גם את זה לעומת זה יעזוב הקב"ה נחלת הרשעים ובחר בצדיקי עמו ע"ד אמלאה החרבה זהו מזמור איר כי מזמור הוא לשון כריתה רמז למפלת הרשעים ושמעתי אומרים שזהו סוד ארז"ל המספר בין ישתבח ליוצר אור חוזרין עליו ממערכי המלחמה כי בשערי אורה פירש שלכך נקראו פסוקי דזמרא כי הוא לשון כריתה כמו תזמור וכריתה זו כי הפסוקים ההם כורתים כל המקטרגים שיש לכל אדם בתפילתו ודוחים את גזירת מערכי המלחמה ההם אמנם המספר בין ישתבח ליוצר אור הוי הפסק וחוזרין עליו מאותן מערכי המלחמ' שנדחו כבר. א"כ לשון מזמור הוא מורה על כריתות הרשעים ושיר מורה על השיר חדש שלעתיד שיהיה בלשון זכר כי לא יהיה עוד שם מות ומשכלת זה"ש מזמור שיר ליום השבת ומפשוטו של מזמור יובן שמדבר בהצלת הצדיקים ומפלת הרשעים כמו בפרוח רשעים כמו עשב וגומר וצדיק כתמר יפרח וגומר. ונרמזו במזמור כל הג' עקרים יסודי הדת התלויים ביום קודש זה. א שהוא אות ומופת על חידוש העולם זה"ש במזמור מה גדלו מעשיך ה' וגו' דוגמת אומרו מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית וגו'. ב שהוא אות ומופת על התורה מן השמים זה"ש כי שמחתני ה' בפעליך במעשי ידך ארנן המה לוחות הבדים שנאמר והלוחות מעשה אלהים המה כתובים באצבע אלהים הם פקודי ה' ישרים משמחי לב לכך נאמר כי שמחתני ה' בפעלך. ג שהוא אות ומופת על השגחתו ית' לשכר ועונש זה"ש בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד ואמר שגדולת הרשעים היא להם כדי להגדיל מפלתם רפה משגיא לגוים ויאבדם משל למלך כו' כמ"ש משגיא לגוים ויאבדם וגומר אמשול לך משל למלך אחד שמרד בו איש מאנשי הכפרים וחשב לשלוח יד במלך מיד קטרגו עליו עבדי המלך לומר שהוא חייב כמה מיתות מה עשה המלך הלך ונתן לו במתנה עיר גדול' עד שנעשה שר חשוב ושמעו הולך בכל המדינו' כי האיש הולך וגדל ותמהו כל הרואים על זה ויהי מקץ י' שנים לקח המלך האיש ההוא ואת כל בני ביתו וכל מסעיו ויהרוג אותו ואת כל אשר לו טף ונשים ביום אחד ואת העיר החריב ויעשה אותה תל עולם ושאלו את המלך מעיקרא מאי סבר והשיב שבהיותו שפל אנשים לא היתה ניכרת הנקמה כי יאמרו אחר מי רודף המלך אחר פרעוש אחד וכלב המת אך כאשר נעשה שר וחשוב גדלה הנקמה וכן הוא בנוהג שבעולם שהמפיל את חבירו ממקום גבוה יותר כל עוד שיגביהו ויפילו מכביד עליו הנפילה כנודע וכן בלשון רז"ל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא כו' זהו ממש פירש הכתוב משגיא לגוים ויאבדם וכן מה שנאמר כאן בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם שפריחתם היא כדי להשמידם זה"ש איש בער לא ידע וגומר כי בזה עמקו מחשבותיו אמנם ותרם כראם קרני ששפלותי היא להגדיל שכרי שאפילו מאשפות ירים אביון עד שיתמהו הרואים ויאמרו צדיק כתמר יפרח וגו' גם נוכל לומר שמזמור זה מאמת השכר הרוחני כי יש תקוה ואחרית כמ"ש רז"ל שאדם הראשון אמרו כשראה השמש שוקעת חשב שיחזור העולם לתוהו ובוהו ולמחר ביום השבת כשראה השמש אל מקומו שואף אמר מזמור שיר ליום השבת והוא ע"ד שנאמר והיה מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות וגו' כי כמו שהירח מורה על השכר הרוחני שהצדיקים עתידים להתחדש כמותה כו' כמבואר בנוסח ברכת הלבנה שהוא לימוד והערה כמו שהלבנה אחר ירידתה וחסרון אורה חוזרת היא לאיתנה כך נשמת הצדיקים בשעת העדר שלהם דומה לשקיעת השמש והירח כמ"ש עד אשר לא תחשך השמש והירח וחזרתה לאיתנה ותוקפה למקום חוצבה דומה לחזרת הירח בראשי חדשים ולהחזרת זריחת השמש ביום השבת שראה אדם הראשון וחזר להיות מאמין שיש אחרית ותקוה ומטעם זה נעשה יום השבת אות ומופת ליום שכולו שבת ומנוחה לחי עולמים כך אמר אדם הראשון מזמור שיר ליום השבת אחרי שראה שיש שכר טוב בעמלו לעתיד א"כ טוב להודות לה' ולעמוד לשרת לפניו כי זולת זה היה חושב שהוא שוא עבוד אלהים חלילה זה"ש מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות כי לפנים לא האמין שחשכת הלילה תחזור להיות בוקר וכאשר ראה עליית השחר אז ראה ויספרה שראוי להגיד בבוקר חסדו ואמונתו בלילות. ואם מזמור זה דוד אמרו אז רמז בו הגאולה שתהיה בזכות שמירת השבת כאמור זה"ש להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות ראה בנבואה שהגאולה תהיה אף בדור שכולו חייב וא"כ ראוי להגיד חסדך בבוקר דהיינו כשיעלה בוקרו ושמשו של משיח שנאמר בו כסאו כשמש נגדי אז ראוי להגיד חסדך אחרי שמצד החסד יהיו נגאלים אמנם אמונתך בלילות בגלות זה שנמשל ללילה יצדיקו הדין לאמר כי באמונה הם שרוים בו אחרי שיהיו דור שכולו חייב כמ"ש ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה כי כפי שורת הדין יפדה ה' את ציון ולא ימירנו במקום אחר כי אף אם ישראל חטאו המקום מה חטא אמנם ושביה דהיינו ישראל יהיו נגאלים בצדקה בדור שכולו חייב זה"ש להגיד בבוקר חסדך וגומר. ואמר כי הנה אויבך ה' וגומר יתפרדו כל פועלי און ואמר שיום שבת לפי שהוא יום פנוי ממלאכה והרשעים נרפים הם נרפים על כן הם מציתים אש המחלוקת בכל פינה כמבואר למעלה במאמר רס"ח ע"ש זה"ש יתפרדו כל פועלי און מצד פירוד הלבבות אמנם הצדיקים אדרבה כל יום ההוא הם שתולים בבית ה' לשמוע דברי אלהים חיים מזה דור דורשיו וחכמיו