עוללות אפרים קצב

בדים לומר שדי בשני עקרים ורבי יודא לקח בד אחד ע"ד וצדיק באמונתו יחיה וזהו ששאל לההוא סבא ותסגי לך בחד כי אצל המאמינים די באחד והשיב לו כנגד זכור ושמור שנרמז בהם מציאות השי"ת ויום שכולו שבת כמבואר למעלה במאמר רס"א ע"ש. ונרמז עוד בשניהם עיקר תורה מן השמים כמ"ש זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו ואסמכוה אקרא אחת דבר אלהים שתים זו שמענו ויש בפסוק רמז על התורה שנתנה בכ"ו אותיות עם אותיות מנצפך זה"ש אחת דיבר כי הקב"ה אמר כל הדברות בדיבור אחד בלי הבדל אותיות כאלו היה הכל אות אחד אמנם נוסף על זה אנו שתים זו שמענו היינו שני פעמים זו עולה, כ"ו בצירוף האות של הקב"ה יהיה בין הכל כ"ו כי זולת זה לא היה בידינו להבין עניניה וענין זה עמוק הוא למבינים ולמשכילים. וזהו סוד הריח של התבשיל שהשיב רבי יהושע לקיסר לומר תבלין יש לנו ושבת שמה שממנו ריחו נודף כו' והוא רמז לג' עקרים אלו שריחם נודף בעולם כאמור. ובזה נחתום חלק זה כי לא ראיתי להאריך בסודותיו כי מלאו כל הספרים דעה ובינה מסודות האלהיות הרמוזות ביום קדוש זה רפב כל עסק של שבת כפול ונחתום דברינו במדרש רז"ל המדבר בשכר שמירת השבת ושמקרב הגאולה וזהו שאמרו במדרש שוחר טוב ראו כי ה' נתן לכם את יום השבת האי מרגניתא דיהבית לכון לחם יומים כל עסקה של שבת כפול עומר כפול שני העומר לאחד וקרבנו כפול שנאמר וביום השבת שני כבשים עונשה כפול שנאמר מחלליה מות יומת. שכרה כפול שנאמר וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד. אזהרתה כפול שנאמר זכור ושמור. מזמור כפול שנאמר מזמור שיר ליום השבת ע"כ ביאור מאמר זה הוא על דרך שבארנו בחיבורנו עיר גבורים פרשת ואתחנן על ארז"ל חטאו בכפלים ולקו בכפלי' כו' השופט כל הארץ לא יעשה משפט מדה כנגד מדה ואיך יעלה על הדעת לומר שלקה ירושלים כפלים בכל חטאתיה אלא לפי שהחטא היה אחד והיה כפול כמ"ש שתים רעות עשו עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברות הרי רעה אחת כפולה כי את ה' עזבו והמירו כבודו בלא יועיל כמו כן העונש אחד הוא וכפול שהקב"ה מניח את ישראל ונותן הצלחתם לאחרים כמ"ש לא נתמלא צור אלא מחורבנה של ירושלים ושם מבואר כל הענין באר היטב. וכפי הנראה מה שאמרו חטאו בכפלים היינו שחטאו בחילול השבתות שכל עניני השבת כפולים וכמ"ש ואת שבתותי חללו וגו' זה"ש חטאו בכפלים או חטאו בביטול התורה שכל עניניה כפולים שנאמר כי כפלים לתושיה וזה הנגלה והנסתר שבתורה ע"ד שנאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמענו כך מצות יום השבת הם מצות כפולת דהיינו לשבות ממלאכת הגוף ולעסוק בו בחפצי שמים לפיכך באו כל עניניו כפולים שני העומר לאחד למזון הגוף והנפש כי ביום זה נצטוינו בשביתת הגוף ועמל הנפש בתורה וכן קרבנו כפול כנגד שניהם שנצטוו. ועונשה כפול שהוא נטרד מן העוה"ז ועולם הבא כי כבר ידעת שעיקר עונש העולם הזה לגוף ושל עוה"ב לנפש שכרה כפול שיזכה לשני שלחנות שנאמר וקראת לשבת עונג בעולם הזה לקדוש ה' מכובד זה העוה"ב. אזהרתה כפול זכור ושמור כי זכור הוא ציווי על עסק הנפש כמאמר המשורר זכרתי ימים מקדם הגיתי בכל פעליך והוא שהיה נזכר לאותן הימים שהיה שרוי במעי' אמו שנקראו ימי קדם כמ"ש מי יתנני כירחי קדם וגומר ודרשו רז"ל מקרא זה על הימים הנזכרים ובאותן הימים מלמדים אותו כל התורה כו' זה"ש הגיתי בכל פעלך וגומר אך לפי שהמלאך משכחה ממנה לכך נאמר זכרתי ימים מקדם כי לשון זכירה שייך במקום שהשכחה מצויה נמצא שציווי זכור הוא כנגד מלאכת הנפש שיזכור יום השביתה והמנוחה שעבר עליו במעי אמו כי לא יצא עדיין אל עולם התנועה והשינוי כי בכל תנועה צער כמבואר בעקידה פרשת אמור ופרשת ויקהל וכן גזרו המחקריים לומר שעיקר האושר הוא בשביתה כו' ונתן הטעם כי ששת ימים וגו' שהוא בעצם פרסום אמונת חידוש העולם הגדול והוא מופת על חידוש העולם קטן שהאדם נמשל בו והוא נתחדש על ידי הקב"ה אשר נותן בו רוח ונשמה להבין ולהשכיל בעצם הזמן ההוא ומי שכופר בזה כופר גם בזה ושמור הוא ציווי לגוף זה שישבות ממלאכה כמו שנתן טעם לזה וזכרת כי עבד היית וגומר זה"ש כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה כי בלי ספק אם לא יהיה פנוי ממלאכה יהיה מרור לעסוק בתורה רפג זכור בים כו' זכור מלפניו כו' ובמדרש אמרו זכור בים היינו לעסוק בחכמה כמ"ש ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים ושמור ביבשה היינו מלעשות כל מלאכה ביבשה ובמכילתא זכור מלפניו ושמור מלאחריו רמז לעסק הגוף והנפש שזה סדרן שהמשכיל צריך להקדים קדימה במעלה קדימה בזמן העסק הנפשי לעסק הגופני כמ"ש כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו כו' כמבואר בחבור זה מאמר ז' זה"ש זכור מלפניו היינו בדבר שיש לו קדימה ללכת לפניו ושמור מלאחריו היינו מעסקים הגופניים שלאחרונה יסעו. או יאמר זכור מלפניו כי מהידוע שעסק הנפשי מיום הולדו הוא מוסיף והולך ונעתק ממדריגה למדריגה כמו שארז"ל זקני ת"ח מוסיפין חכמה כו' והעסק הגופני פוחת והולך עד כי יזקין בארץ שאין לו בהם חפץ כלל כמו שארז"ל זקני עם הארץ מיטפשים והולכים זה"ש שמור מלאחריו השמר לך ושמור את נפשך מאוד מלעסוק ביום זה באיזו עסק גופני שמטבעה היותה נזורת אחור כאמור אך זכור את יום השבת בעסקי הנפש וחפצי שמים שיש להם מהלכים ללכת לפנים נוכח ה' דרכו להיות נעתק ממדריגה למדריגה כמו שכתוב ולא יכול דוד ללכת לפניו כי נבעת וגומר רצה בזה שמצד הפחד גברה בו כח השכחה עד שלא היה יכול ללכת כפעם כפעם לפניו ממדריגה למדריגה ואמר מזמור כפול שנאמר מזמור