עוללות אפרים קצ

הוי עלמא כי אלף שנה כיום אתמול בעיני השי"ת והם ימי המעשה לפיכך הוא מזהיר על עשיית המעשים הנרצים בששת ימי השבוע המתייחסים לשיתא אלפי לומר שלא למחר לעשותם כי חד חריב הוא יום השבת שאין בו שוה מלאכה כך לא למחר לעשותם כי אם בששת ימי המעשה כאמור זהו שדרש רבא בר מחסיא אמר הקדוש ב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה והוא שכר העולם הבא הגנוז ומונח בבית גנזיו של הקדוש ב"ה ואותו שכר שבת שמו כי עיקר תענוג העולם הבא ההשקט והמנוחה כמו שאמר יבא שלום ינוחו על משכבותם וכמו שאמרו וצדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה ואני מבקש ליתן מתנה זו לישראל לך והודיעם ששמירת השבת ירמוז על המתן שכר של כל המצות כדי שיבואו לדקדק בשמירת השבת כי אף על פי שהשבת מורה גם על חידוש העולם ותורה מן השמים מכל מקום אין זה מתנה ביחוד לצורך ישראל כי אם לצורך עבודתו יתברך אך ההשגחה לשכר בעולם הבא הוא לישראל לבד לפיכך לך והודיעם שיש להם שכר בכל עמלם לעול' הבא וכן כתיב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו הוא במילת' דעבידא לגלויי היינו השכר הניתן לאדם בע"הז בקירון פנים של משה אין צורך בהודעה זו כי עינינו הראות שטוב לא יהיה לרשע ומקולליו יכרתו ומבורכיו ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. אך שכר העולם הבא שהוא מילתא דלא עבידא לגלויי הוצרך להודיעם שיום השבת הוא אות ומופת ליום שכולו שבת וזהו שאמר מתן שכרה לא עבידא לגלויי היינו מתן שכר של כל המצות עין לא ראתה לפיכך הוצרך להודיעם שיום השבת מורה עליו ומטעם זה השבת נקרא אות ומופת על היום שכולו שבת שעיקר העונג הוא לשם הצדיקים יהנו מזיו השכינה כמ"ש ועטרותיהם בראשם ונהנין מזיו השכינה כו' זה"ש לדעת כי אני ה' מקדשכם אני ה' היינו שיהיו נהנין מזיו שכינתו ומתנה זו צוה להודיעם שהשבת מופת חותך על מתנה זו כמ"ש במדר' משל למטרוניתא שמסר לה המלך מפתחות בית גנזיו בידוע שחפץ בה המלך להשליטה על כל העושר הצפון תחתיהם. זהו שכתוב שמור את יום השבת לקדשו ושמירה זו היא לשון המתנה כמו ואביו שמר את הדבר ובלשון רז"ל שמר לו על הפתח והוא דוגמת סמיכות מורא וכיבוד אב ואם לשמירת השבת כמו הדברות ראשונות ושניות שנסמך כיבוד אב ואם לשמירת שבת וכה"א איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו רצה בזה לפי ששכר הכיבוד והמורא הוא למען יאריכון ימיך והרי אמר לו אביו עלה לבירה כו' ונפל ומת היכן אריכות ימיו של זה אלא לעולם שכולו ארוך כו' זהו שאמר את שבתותי תשמרו שימתין בקיבול שכר ליום שכולו שבת ודוגמא לזה פירשתי בחיבורי הקטן עיר גבורים פרשת קדושים על שכר העולם הבא ועל עונת הצדיקים משבת לשבת ע"ש נמצא להצעות אלו מבואר ביאור רחב ששמירת השבת הוא יסוד לג' עיקרים אלו בעבר ועתיד והווה חידוש העולם הוא בעבר וע"הב הוא בעתיד ותלמוד תורה בהווה תמיד. רעז שינוי מלבוש דיבור והילוך בשבת כנגד שלש אלה ארז"ל פרק ואלו קשרים וכבדתו מעשות דרכיך שלא יהא מלבושך ש"ש כמלבושך של חול כי הא דר"י קרי למאניה מכבדותא. מעשו' דרכיך שלא יהא הילוכ' של שב' כהלוכך של חול ממצוא חפצך חפציך אסורים חפצי שמים מותרים ודבר דבר שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול ומסיק שם בגמרא שהילוכך היינו שלא יפסיע פסיעה גסה בשבת ולפום ריהטא שג' מצות אלו באו לאמת שלשה עקרים אלו שהנחנו עיקר א מציאות השי"ת זה"ש שלא יהא הילוכך של שבת כשל חול והוא שלא יפסיע פסיעה גסה רצה בזה פסיעה כדרך גסי רוח עקב בצד גודל לפי שהוא דומה כאלו דוחק רגלי השכינה והרי הוא ככופר במציאותו יתברך כדאיתא במסכת ברכות פרק כצד מברכין ואל יהלך בקומה זקופה דאמר מר ההולך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי השכינה שנאמר מלא כל הארץ כבודו ירצה בזה שהקב"ה לו לבד יאתה גאוה וגדולה שנאמר ה' מלך גאות לבש וההולך בקומה זקופה דרך גסות דומה כאלו דוחק רגלי השכינה. רעח פסיעה גסה נוטלת א' מת"ק ממאור עיניו ויכול להיות כוונת רז"ל פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו ומהדר ליה בקדושא דבי שמשא. כי כבר ידוע ארז"ל כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו נמצא מאור עין השכלי כהה אצלו זה"ש פסיעה שהיא דרך גסות נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו רמז לנר ה' נשמת אדם ונר מצוה ותורה אור ב' פעמים נר עולה ח"ק ואחד מהם עין שכלו כהה או אור השכלי ואז ההעדר כרוך בו מקוצר דעת המשיג הן אור התורה ואז ההעדר כרוך בו מתוך עומק המושג והעדר זה כרוך בו מצר היותו פוסע פסיעות דרך גסות הרוח שחכמתו מסתלקת כאמור ומהדר ליה בקידושא דבי שמשא כי כאשר יכנס היום הקדוש הזה לקבלו עליו על הכום ואז מתוך יום השבת יבא להכריח מציאותו יתברך מתוך אמונת חידוש העולם ויכיר וידע כי ראוי להכנע מפניו ית' שלא לפסוע עוד פסיעות דרך גסות ושב ורפא צו ויחזור אור עין שכלו לאיתנו וא"כ בוודאי אין הילוכו של שבת דומה לשל חול אע"פ שפסיעה דרך גסות אף בחול אסור מ"מ עיקר ההתעוררות בא לאדם מתוך שמירת השבת והוא כנגד העיקר הראשון כאמור. עיקר ב תורה מן השמים זה"ש ודבר דבר שלא יהא דבורך של שבת כשל חול כי דיבורו של שבת לא יהיה בדברים בטילים כי אם ביראת ה' כל היום ובתורתו יהגה יומם ולילה ובחבורינו רבבות אפרים הזכרנו שמטעם זה לא נאמר אצל יום השבת ויהי ערב ויהי בוקר יום שביעי כמו בשאר הימים לפי שמציאות כל ששת ימי המעשה יש הפרש בין ערב לבוקר כי היום זמן הפעולה והלילה זמן המנוחה כמ"ש תזרח השמש יאספון וגו' יצא אדם לפעלו וגו' אך יום השבת אשר הונף ואשר הורם לתלמוד תורה בזה אין הפרש בין יום ללילה כי כבר נאמר ובתורתו יהגה יומם ולילה