עוללות אפרים קפט

כשתבא לידו ואל ידחה אותה ליום המחרת זה שאמרו כדי שיכנס למצוה מיד ולא יאחר לעשותה דוגמא לזה פירשנו הפסוק לא תשחט על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי עד בקר עיין במאמר ק"ה. רעב סוד אמרו רז"ל ב"ו שאינו יודע עתיו ורגעיו צרי' שיוסיף מחול על הקודש ובחיבורי הגדול רבבות אפרים פרשתי שזהו כוונת רז"ל במה שדרשו ויכל אלהים ביום השביעי אמר רבי שמעון בן יוסי ב"ו שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו צריך שיוסיף מחול על הקודש אבל הקדוש ברוך הוא שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ויש לדקדק בדבריו שאמר ב"ו אינו יודע עתיו ורגעיו מה ראה על ככה לייחס העתים אל האדם והוה ליה למימר שאינו יודע עתים ורגעים ובלי ספק שלשון זה ידבר בעתים ורגעי' המיוחדים אל האדם והוא על הדרך שהזכרנו שבין השמשות שבין ע"ש ליום השבת הוא דומה להערב שמשו של אדם כמ"ש עד אשר לא תחשך השמש וגו' והוא הזמן שהאדם נעתק מן העה"ז שנמשל לע"ש אל העולם הבא יום שכולו שבת אך לפי שבשר ודם אינו יודע עתיו כמ"ש כי לא ידע האדם את עתו וגו' וא"כ בכל יום ויום יש לו לספק בו שמא קרבה שנת השמיטה ושמא הוא בין השמשות שלו וא"כ איפה הירא את דבר ה' וחרד על דבריו יוסיף מן החול על הקודש ויהיו כל ימיו חולין שנעשו על טהרת הקודש ויתנהג כל ימיו בקדושה כאלו הוא מוכן ומזומן לבא בכל עת אל הקודש ותמיד יהיה מתניו חגורים בצדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו לשום פעמיו לדרך העה"ב כמו שבארנו בחג הפסח על פסוק וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים שכל הפרשה ההיא בנויה על יסוד זה שאכילת האדם בעה"ז תהיה על זה האופן כאלו הוא מוכן בכל עת ובכל שעה לשום לדרך פעמיו כשיתבקש לפני ה' אחר שאינו יודע עתיו ורגעיו מתי יבא ויראה פני ה' אלהים לכן צריך להוסיף מן החול על הקודש בע"ש ויקח משל מכאן על המשך ימי חלדו שיעשה מכל חול קודש כאלו הוא מסופק בכל יום של חול פן תוקדש כי זה היום אשר אמר ה' קום ולך לפני רעג מחד בשבתך לשבתך וזה"ש מחד בשבתיך לשבתך והוא רמז נפלא שגם בימי הבחרות יזכור עג ימי החשך וזהו מחד בשבתך היינו בהתחלת ימי חלדו זהו שאמרו ב"ו שאינו יודע עתיו כו' אע"פ שפשוטו בסתם הוספה מדבר מכל מקום הזכיר לשון עתיו לרמוז לכל איש משכיל שילמוד מהוספה זו עוד הוספה שניה והוא שיעשה כל ימיו קודש אחרי שאינו יודע עתיו ורגעיו כאמור רעד שמאי הזקן היה אוכל כל ימיו לכבוד שבת וע"ד זה מצינו בגמרא תניא אמרו עליו על שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת כו' אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה בו שכל מעשיו היה לשם שמים שנא' ברוך ה' יום יום. ומאמר זה מסכים מכל צד למה שהזכרנו ששמאי הזקן הוסיף תמיד מן החול על הקודש והיה אוכל בכל ימות השבוע לכבוד השבת הגדול יום שכולו שבת ומנוחה לחי עולמים דהיינו להשיג התכלית האמיתי. לעולם הבא ולא נתכוין לשום תענוג בעולם הזה ולפי שזה דומה קצת כאלו היה עובד מחמת קיבול פרס על כן משך הילל ידיו מזה ועשה כל מעשיו לשם שמים לבד לא לשם קבלת השכר ליום שכולו שבת. או ירמוז על כל העקרים שנרמזים במצות השבת ותינח ביום השבת אך שאר הימים מה תהא עליהם ובמה יוודע סוד ג' עקרים אלו על כן עשה ב"ש תחבולה זו לאכול בכל יום ויום לכבוד השבת כדי שתהיה מצוה זו לזכרון בין עיניו תמיד א"כ בכל יום ויום יזכור ג' עקרים אלו אך הלל הזקן להיות לבו שלם עם ה' תמיד לא הוצרך לעשות לעצמו תחבולה זו אחרי שכל מעשיו היו לשם שמים א"כ בכל מעשה שעשה לכבוד המקום ולכבוד התורה נרשם רושם זה בלבו לדעת סוד ג' עקרים והנתלים בהם. רעה שלשה דברים נבראו בע"ש בין השמשות ולפי שבארנו שבין השמשות של יום זה הוא דומה מכל צד להערב שמשו של כל אדם ע"כ מצינו ג' דברי' שנבראו בע"ש ביהש"מ פי הארץ ופי האתון ופי הבאר כי בעצ' הזמן ההוא נפתח פי הארץ לחומר גוף האדם אשר כל זמן היותו בחיי' חייתו מסובך בתאות החומריות לא היה יכול להסתכל בשכינה כמ"ש כי לא יראני האדם וחי אך קרוב לשערי מות גם החומר רואה פני השכינה ובעצם הזמן ההו' יפתח גם האתון את פיהו ופי הבאר כי בעצם הזמן ההוא יהיה מקור מים חיים נפתח לנשמתו שנמשלה לבאר מים חיים שמדרכו לנבוע מלמטה למעלה כך רוח בני האדם העולה היא למעלה בטבע ויבא ביאור ענין זה בחיבור זה במאמר תקנ"ח ע"ש והערה זו תועלת לטעת בלבנו זכירת האחרית ועשיית כל מצות תכף ומיד בדרך שנתבאר כי כמו שהשבת אינו זמן פעולה כך היום שכולו שבת אין בו זמן לקיום התורה והמצות כי היום לעשותם ולא למחר לעשותם רעו אין מלאכ' המשכן דוחה שבת וזה"ש שסמך מלאכת המשכן לצווי השבת לומר לך שאין מלאכת המשכן דוחה שבת דומה למה שפרשנו בחג השבועות על שתי הלחם שאין אפייתן דוחה שבת ויו"ט רמז לשתי תורות שבכתב ושבע"פ שאין זמן תיקונם ביום שכולו שבת וכולו טוב כך מלאכת המשכן שהוא כנגד השלמת גופו של אדם הבנוי דוגמת בנין המשכן כמבואר ברבינו בחיי ובעקידה פרשת תרומה כי על כזה אמר הקדוש ברוך הוא למשה הלא כל אדם יכול לעשותו כו' כי באמת כבר נתון הבחירה ביד כל אדם להשלים ציור אבריו ותכונת גופו על הרצון האלהי באופן שיעשה כל אחד היכל ומקדש מלך בנפשו ועשייה זו בודאי אינה דוחה את יום שכולו שבת כי לא למחר לעשותם ומזה הטעם מצינו שבכ"מ שהוא מזהיר על שמירת השבת הוא מצווה לאמר ו' ימי' תעשה מלאכה כאילו היתה המלאכה שבששת ימי המעשה מצוה מיוחדת בתורה אלא לפי שו' ימי המעשה הם כנגד שיתא אלפא