עוללות אפרים יח

ולסטים כיון שעלה עמוד השחר ניצול מחיות רעות ומן הליסטים ועדיין אינו יודע באיזו דרך הוא מהלך כיון שהגיע לפרשת דרכים ניצול מכולם. מאי פרשת דרכים זה ת"ח ויום המיתה הה"ד בהתהלכך תנחה אותך בעה"ז. בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעה"ב (סוטה כ"א)

הן הנה הדבר אשר דברנו שהעדר זה כרוך בטובות הזמניות שיד זולתו שולטת בהם כחיות רעות וליסטים וזולתם וטוב לפני האלהים ימלט מפח יוקשים כשלבו נוהג בחכמה כי טובה חכמה מגבורה וראה זה אמרה קהלת והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר הורה שאין היד שולטת בה כלל ואדרבה ידה שולטת בכל כמו שיבא

הקדמת ענין זה מבואר מעצמו שטובות העה"ז אין בהם שום צד שלימות אמיתי מצד היות תמיד יד זולתו שולטת בו וקנאים פוגעים בו לפנות אוצרו לא יאצר ולא יחסן וכל מי אשר חלק לו אלהים בבינה יראה בהעדר זה הכרוך בו שיד הצדיק והרשע שוין בו ואדרבה על הרוב מצינו רשע מכתיר את הצדיק ושולט בו כמאמר המשורר ואני כמעט נטוי רגלי וגו' שלום רשעים אראה וגו' וכל המזמור ההוא מיוסד על תלונת רשע וטוב לו צדיק ורע לו וכן ירמיה אמר מדוע דרך רשעים צלחה וגו' וכן חבקוק אמר שע מכתיר את הצדיק ע"כ יצא משפט מעוקל כי בסיבה זו ישפטו הפתאים שלית דין ולית דיין חלילה כמ"ש בגאות רשע ידלק עני יתפשו במזימות זו חשבו ויש לדקדק שמתחילה הזכיר הרשע והעני בלשון יחיד ואח"כ הזכיר שניהם בלשון רבים שנ' יתפשו היינו העניים במזימות זו חשבו היינו הרשעים ושמעתי אומרים שדליקה זו היא ל' שריפה ויאמר שבסיבת גאות רשע שהוא מושל על הצדיק העני ידלק העני כי חם לבו בקרבו מן השריפה אשר שרף בקרבו הספק העצום הזה לאמר מדוע דרך רשעים צלחה ובסיבה זו יבא לחשוב שהכל במקרה ולית דין כו' כן הרשע הילל על תאות נפשו לאמר לא יראה יה וא"כ שניהם כופרים בהשגחה לפיכך שניהם יתפשו במזימות זו אשר חשבו לאמר מקרה אחד לכל. ועם היות שידיעה זו נעלמה מעיני כל חי ובא הרמז לאדם הראשון לאמר מכל עץ הגן תאכל ר"ל אכילה זו היא כינוי אל ההשגה שימלא כריסו מהשגות כל דבר נעלם ומצינו לשון אכילה נאמר על ההשגה בן זומא הציץ ונפגע עליו הכתוב אומר דבש מצאת אכול דיך וגו' זולת מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל היינו מידיעת טובות הרשע ורעות הצדיק לא תאכל כי לא תבא עד תכליתו וכשרז"ל אין בידינו לא משלות הרשעי' כו' מ"מ נראה להביא ראייה מן המושכל בפרט להשיב לטועים מבני עמנו אשר בידם כל טוב ההצלחות הזמניות שלא יהיה תפארתם לאמר ידינו רמה ושבתי אני ואראה לסתור דעתם ולהרוס בינתם שהרי בכל דור ודור עינינו הרואות שמסר הקב"ה כל טוב ההצלחות הזמניות לשאינן ראויים והוא מעצתו ית' העמוקה והנפלאה כדי שלא יתפאר הגרזן על החוצב ושלא יאמרו ידינו רמה שהרי גם המה מודים שנמצאו בהם רשעים שאינן ראויים לשום הצלחה ועם כל זאת הם רואין בתיהם מליאים כל טוב וכפי רוע דרכם אינם כדאי שישפיע הקב"ה עליהם מטובו השופע על ראש יראי ה' וחושבי שמו והרי עינינו הרואות שבכל דור ודור שלו כל בוגדי בגד ואם שהוא כמו שחשבו שנתכבדו בחתיכה הראויה להתכבד א"כ גלה כבוד מישראל כי האיש הבלתי טהור ובדרך טוב לא היה וחדל מעשות משפט וצדקה בארץ ויצליח הצלחה גדולה וכמה צדיקים שלמים וכן רבים ובאזנינו שמענו כי היו בערום וחוסר כל כר' חנינא בן דוסא והלל הזקן ודורו של ר' יהודא בן בבא ורבים זולתם וכן בדור זה מיום עמדי על דעתי לא ראיתי איש מופלג בחסידות שיהיה שרוי בשלוה ואדרבה כל ימיהם מכאובים בעוני ועינוי ועלבון ומיתת בנים וטלטול ממקום למקום וכמה וכמה הרפתקי עדו עלייהו ואיה הבטחת האומר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו אלא בעל כרחך אתה צריך לומר מקבלי הצלחה זו עדיין לא הגיעו לרועי בקר ולא נפקדו בדבר ישועה ורחמים כמו שחשבו כי טובות העולם הזה הם מלא כף נחת מושג ממלוא חפנים עמל ורעות רוח וזה כי שלימות האדם והצלחתו תלוים או בגופו או בממונו או בנשמתו ובשלשתן הוא נפגע והקב"ה מג"ן הוא לכל החוסים בו בשלש אלה ר"ת ממון גוף נשמה ופגיעתן רעה הוא שהגוף לפעמים יקבל איזו העדר מפאת המערכה הטומנת פחים לרגליו כמקרי הזמן ופגעיו וחלאים רעים ונאמנים. והממון יקבל העדר מצד הקנאים הפוגעים בו דהיינו היד שולטת בו והנשמה מקבלת העדר מצד מעשיו המקולקלים בהיות דרכו באפילה לא ידע במה יכשל. לתקנתם העמידו רז"ל שלשה עמודים אשר עליהם נכון הבית הכללי והפרטי והם תורה ועבודה וג"ח. כי מצד התורה יהיה נצול מן הרעות הבאות מפאת המערכה כי אין מזל לישראל ואדרבה המזל מסור להם ואף אם תגזור עליו המערכה איזו מקרה בגופו לעומת זה התורה לכל בשרו מרפא כנודע מצד הג"ח דהיינו הצדקה יהיה ניצול מן בני אדם שנמשלו לחיות רעות ולסטים לקחת את אשר לו ומזה אין המלט כי אם כשיעשה צדקה מממונו ואותו ממון אין שום בריה שולטת עליו כמו שסופר מעשיר א' ששאלו המלך על סך דמיו ולא הודיעו כ"א חלק שליש או רביעית וכפי אשר סופר לו היה לו כפלי כפלים כעס עליו המלך לסוף אמר לו שמה שהגיד לפניו סך זה נתן צדקה מממונו והוא שלו בהחלט ואין יד זולתו שולטת עליו כלל אך מה שתחת ידו אינו שלו בהחלט כי יכול להיות ששרף ישרף או נהרות ישטפוהו או המלך יקחהו בזרוע וכששמע המלך דבריו הודה לדבריו ופטרו לשלום. מצד העבודה דהיינו המעשה אשר יעשה האדם על פי התורה יתוקן קלקול הנפש הבא מצד המעשים כאמור וזהו שאמרו בדרשתם הנ"ל משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה. הזכיר ג' מיני חושך כנגד מה שהוא נפגע מזולתו מבני האדם שנמשלו לחיות רעות וליסטים זהו