עוללות אפרים קפח

להקב"ה בתחתונים כשהם עוסקים בתורה ששכינה ביניהם וכששאלו במה זכית כו' השיב לו ממש על כוונה זו שהיה קוצב כל כתף נתח טוב וירך לכבוד השבת ולא היה אוכל כל ימות השבוע למילוי רסן בטן התאוה כי אם לכבוד השבת ולכבוד התורה שעיקר זמנה בעצם היום ההוא וכמ"ש ה' נגדך כל תאותי זהו שנא' בדברות שניות שמור את יום השבת לקדשו ושמירה זו היא בתלמוד תורה כמ"ש השמר לך ושמור נפשך פן תשכח את הדברים וגו' ולהנחה זו מצות זכור נאמר על העבר והוא שיזכור העיקר הראשון דהיינו חידוש העולם לכך נתן טעם לדברות ראשונות כי ששת ימים וגו' וינח ביום השביעי שזהו בעצם אמונת החידוש אמנם שמור נאמר על ההוה והוא שישמור יום השבת בתלמוד תורה לכך נתן הטעם וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' והוא דומה ממש למה שנאמר וידעו את עבודתי ועבודת העמים וגו' ורצה בזה כי מטעם זה הביא הקב"ה את ישראל תחילה בכור עוני תחת סבלות יד מצרים ואח"כ הוציאם ממסגר אסיר ומסר להם עבודתו הטהורה והקדושה כדי שיכירו וידעו ההבדל שבין שני מיני עבודות אלו ואשרי יבחר ויקרב למלאכת ה' שכל עובדיה נקראו בני חורין כמ"ש חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות כו' וכל המלאכה נמבזה ונמס כעבודת המצריים ישליך מנגד פניו מצד היותה מכבדת עול על עובדיה לא כן עבודת השי"ת קלה ונוחה כמ"ש כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. זה"ש תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ועבדת את הגוים וגו' לכך נאמר כאן בדברות שניות וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן צוך ה' לעשות את יום השבת לזכר עבודת העמים ולראות בו לעומת זה יתרון עבודת ה' לשמור מצותיו ובזה הותר הספק שנפל בדברות אלו מצד שינוי הלשון ונתחבטו בו הקדמונים כי הרב המורה כתב בפרק ל"א חלק ב' שבמאמר הראשון הודיענו כבוד היום וגדלו זה"ש על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. והוצרך ליתן הטעם כי ששת ימים עשה אך בדברות השניות נתן טעם למה שמסר לנו את השבת והוא כדי שתזכור שעבד היית במצרים כו' ובעל העקרים מאמר ג' פרק כ"ו פירש שבראשונות בא להודיענו חידוש העולם ובשניות הודיענו כי הוא ית' פועל ברצון בידו היכולת זה"ש וזכרת כי עבד היית כו' ובעקידה פירש שהוא כנגד ב' מיני שביתה א האדם מצד עצמו צריך שישבות מכל מלאכה ב המלאכה מצד עצמה שלא תהא נעשית אפי' מאליה כמלאכת הרחיים והאריך הרב בדבריו פרשת ויקהל יבוקש מספרו. ולהנחתינו יבא הענין כולו מבואר בדרך שהזכרנו זהו שכתב במדרש כל עסקה של שבת כפול כו' אזהרתה כפול זכור ושמור וכפל זה הוא להניח העסקים הזמניים ולהיות בתורת ה' חפצו כי חפצך אסורים וחפצי שמים מותרים ויבא ביאור מאמר זה בסמוך בדרך נמרץ ומעתה נבא לזכרון העיקר השלישי שהוא ההשגחה לשכר ועונש שבעולם הבא בס"ד: עיקר שלישי זכרון יום שכולו שבת עמוד מב מאמר ער מתן שכרה לא עבידא לגלויי

בפרק קמא דשבת אמר רב מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו שנאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם אמר ליה הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם כו' איני והאמר רב חמא בר חנינא הנותן מתנה לחבירו אין צריך להודיעו שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו לא קשיא הא במילתא דעבידא לגלויי הא במילתא דלא עבידא לגלויי והא שבת עבידא לגלויי מתן שכרה לא עבידא לגלויי ע"כ

אמת נכון הדבר אשר דברו המפרשים לאמר שמתן שכרה לעה"ב לא עבידא לגלויי כי עין לא ראתה אלהים זולתיך אך אמנם כל איש משכיל ישוב יתפלא במאמר זה מה נשתנה שכר מצוה זו מזולתה שהרי שכר כל המצות עין לא ראתה וא"כ היה לו, להודיעו לנו שכר כלם

זה הדבר אשר בקשה נפשי לאמת דרוש זה שיום השבת בכללו הוא הערה ולימוד וזירוז על יום שכולו שבת מנוחה לחי עולמים כי כבר מרגלא בפומי דאינשי לאמר שהעה"ז נקרא ע"ש כמ"ש מי שלא טרח בע"ש מה יאכל בשבת וא"כ יום השבת הוא הערה ליום שכולו שבת רעא מפני מה נברא אדם בערב שב' וע"ד ארז"ל מפני מה נברא האדם בערב שבת כדי שיכנס למצוה מיד אע"פ שפשוטו יובן על קיום מצות יום השבת מ"מ יש לשאול למה לא מסר בידו מצוה אחרת שיקיימה מיד ע"כ לבי אומר וגומר שבא לגלות אוזן אנשים שבכל הימים לרבות הלילות תמיד יהיו חרדים מחרדת יום המיתה ע"ד ארז"ל שוב יום אחד לפני מיתתך לפי שבכל יום ויום הוא מסופק שמא יום המחרת הוא אצלו יום שכולו שבת דהיינו העה"ב והיום הזה שהוא עומד בו הוא יום ע"ש כי כבר ארז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם רצו בזה אם באה לידך איזו מצוה תקיימנה מיד ואל תחמיצנה ואל תדחה את יצרך הטוב בלך ושוב ומחר אעשה כדבר המלך ה' צבאות כי מי יודע אם תגיע ליום המחרת כמ"ש אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה יולד יום כי אולי לא יעמוד חי לפני ה' ליום המחרת ובזכירה זו כשתהיה לנגד עיניו תמיד אזי בלי ספק כל מצוה שתבא לידו יכנס לעשייתה מיד ותכף ולא ידחה אותה ליום המחרת הנה מעצם הטעם הלזה נברא האדם בע"ש כדי שיהיה לזכרון בין עיניו שאינו בטוח אפי' ביום הולדו שמא זה היום הוא אצלו ע"ש ויום המחרת הוא אצלו יום שכולו שבת ומזה אל יבא לסמוך על ימי הילדות והשחרות אחרי שגם בהם הוא בלתי בטוח ובסיבה זו יכנס לכל מצוה מיד ותכף