עוללות אפרים קפז

הדבר שדברנו בשם בעל העקידה מפסוק לא תבערו אש שאמר מיד בדרך שנתבאר זה שאמרו הפעיל שאינו אוספם בידים כי בוודאי היה מן הנמנע לאסוף ולקרב הלבבות בידים כי אם על פי דבורו ומוסריו ותוכחתיו הם נאספים וזה"ש למחרת יום כפורים כי בנוהג שבעולם שביום כפור שלום על ישראל כי כל אחד מבקש מחבירו מחילה אך למחר מיד חוזרין לסורם ובערה אש המחלוקת כימי עולם לכך הזהירם משה על זאת תכף למחרתו זה"ש כנסת ישראל יהיה בן זוגך כו'. ר"ל כשיהיו ישראל בכנופיא ואגודה אחת ויהיה שלום ביניהם ולא יתעסקו ביום קדוש זה בדברי ריבות ומחלוקות ואז בלי ספק יהיו פנוים לעסוק בתורה ואז יזדווגו לשבת זה ע"י התורה וצור תעודה בלימודם ואז יהיה לשבת זה מציאות בפועל לא בשביתה לבד וכמ"ש לעשות את השבת כי לא יזכר טובו ויופיו כי אם בקום ועשה לא בשביתה לבד שזה נקרא מציאות חסר שאין בו שום מציאות אך עיקר מציאות הוא בפועל והוא לעסוק במלאכת הנפש בתלמוד תורה רסט סוד נחלה בלי מצרי' וארבע מדריגות בסולם ואז יזכה לנחלת יעקב נחלה בלי מצרים כי כבר הזכרנו במאמר דלעיל שנחלת חכמת התורה נקראת נחלה בלי מצרים לפי שאין לה גדר וגבול כמ"ש רחבה מצותך מאוד והיא נחלת יעקב כי אליו נגלו סדר מדריגות השגת החכמות מלמטה למעלה כנודע מסדר המדרגה שמתחלה צריך להשלים שכלו בחכמת הטבע לידע ולהכיר הדברים הטבעיים שבעולם התחתון ואח"כ צריך לעלות למדריגה גדולה מזו והיא להשלים שכלו בחכמת התכונה על פי סידור תנועת הגלגלים שבעולם התיכון. ואח"כ בחכמת האלהיות שבעולם העליון ואח"כ ישיג מה שיוכל להשיג ממציאו' השי"ת מצד דרכיו ופעולותיו זהו שנאמר בסוד הסולם אשר בו יעלו המשכילים ממדריגה למדריגה כאמור והנה סולם מוצב ארצה זה העולם התחתון וראשו מגיע השמימה זה העולם התיכון. והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו זה עולם העליון והנה ה' נצב עליו זו מדריגה רביעית להשיג מציאות השי"ת כאמור זה שאמרו והאכלתיך נחלת יעקב אביך נמצא אתה אומר להצעה זו שיום השבת הוא יום מוגבל יותר משאר הימים לעסוק בו בתורה זהו שנאמר חצבה עמודיה שבעה לפי ששבעה חכמות הם בעולם והתורה תכלול כולם או שבעה ספרים שבתורה הכוללים כל החכמות על כן נבחרו לתלמוד תורה בזמנים כל השביעיות הן בימים הן בשבועות הן בחדשים הן בשנים הן בשמיטות הן באלפים. בימים כיצד כבר בארנו שיום השביעי דהיינו יום שבת שבו נתנה תורה מוכן לתלמוד תורה יותר משאר ימים וזהו שאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך ר"ל כל ז' ימים תעבוד את ה' ויפה תלמוד תורה עם מלאכה שאעפ"י שתעבוד את ה' מ"מ ועשית גם מלאכתך אבל יום השביעי כולו לה' אלהיך וכן נאמר בשמיטה ושבתה הארץ שבת לה' בשבועות כיצד כי כבר ידעת שצוה הקב"ה לספור ז' שבועות עד יום מתן תורה בסוף שבעה שבועות בחדשים כיצד כי חודש תשרי הוא החודש השביעי ובו נתנה התורה על מכונה כדאיתא במסכת תענית שדרשו רז"ל ביום חתונתו זו מתן תורה על יום כפור פרש"י שבו נתנו לוחות אחרונות לפיכך הוקבע ליום מחילה ושבת שבתון הוא וגו' בשנים כיצד היינו השמיטה שנת השבע שנבחר למנוחה וביטול מלאכה כדי שיהיו פנויים לעסוק בתורה בכל השנה ההיא. בשמיטות דהיינו בסוף ז' שמיטות בשנת היובל ישוב כל איש חי רב פעלים אל אחוזתו ונחלתו התורנית. באלפים היינו האלף השביעי שעליו ארז"ל וחד חרוב היינו ביטול פעולות הגוף ויהיה כל משאם ומתנם בתורה וחכמה ולא יהיה עוד רעב ללחם כי אם לשמוע דבר ה' היינו הך דכתיב חצבה עמודיה שבעה ומזה הטעם נצטוינו לקרות בתורה בכל שבת ז' גברי לזכור כל השביעיות האלו הנזכרים ונעשים להגות בהם בתורה וביראת ה' כל היום וזהו שא"ר חייא פעם אחת נתארחתי אצל ב"ה בלודקיא כו' רצה להורות ברמיזות אלו שזה האיש שנתארח אצלו היה מן השלימים המוציאים כל היום הקדוש הזה בתלמוד תורה עד אשר היה פונה מגמת פני כל מעשיו לשם שמים כאשר התפאר על עצמו לאמר כל בהמה נאה שראיתי אמרתי זו תהא לשבת רצה להורות דעתו הנקייה שכל אכילותיו לא היו כי אם לכדי שיהיה חזק אף בריא אולם לעסוק בתורה ביום השבת ע"ד בכל דרכיך דעהו לפיכך זכה לכל הכבוד הזה ומספר והולך שהביאו לפניו שלחן של זהב וששה עשר ב"א נושאין אותו רמז לזה השלחן אשר לפני ה' אשר עליו נאמר ע"י שלמה ע"ה אף ערכה שלחנה וגו' ושל זהב רמז לתורה שנמשלה לזהב לפי שזמן קריאת התורה ביום ו' וביום ב' וביום ה' זהו אותיות זה"ב וי"ו בני אדה שנשאו זה השלחן רמו לששה עשר גברי שקורין בתורה בז' ובשני וחמישי דהיינו שבעה גברי בשבת בשחרית שלשה במנחה הרי עשרה ובשני שלשה גברי ובחמישי שלשה גברי הרי י"ו זהו שלחן של זהב שנשאו ט"ז בני אדם וי"ו שלשלאות של כסף תלוין בו כי בשלחן זה אשר לפני ה' תלויין בו אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף שבתורה שבכתב הנכללת בעשרת הדברות ושבתורה שבעל פה הנכללת בשתא סדרי משנה בין הכל ט"ז שלשלאות של כסף ועליו קערות וכוסות כו' הם כלי האכילה והשתייה ע"ד שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי. וכשהיו מניחין אותו היו אומרים לה' הארץ ומלואה הורה בדבריו אלה שלא השתמש בכל צרכי הגוף כי אם לשם ה' וכשמסלקין אותו היו אומרים השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם יאמר שבסילוק שלחן זה אשר לפני ה' נסתלקה גם השכינה ונפסק החיבור והדביקות שיש