עוללות אפרים קפו

כמ"ש במדרש ש"ר פרשת ט"ו הן עם לבדד ישכון כל האותיות מזדווגות חוץ משתי אותיות הללו כיצד א"ט הרי עשרה ב"ח הרי עשרה וכן ג"ז ד"ו נשאר ה' לעצמו שאין לו זיווג וכן י"צ הרי מאה וכן כ"פ ל"ע מ"ס נשארה נו"ן לעצמה כשם שאותיות הללו אינן יכולין להזדווג עם כל האותיות כך ישראל אינן יכולין להדבק עם שאר המצריים נמצא שאותיות הן הם הוראה עצומה על האחדות לבלתי היות לו בן זוג לפיכך נאמר לשון הן בהקב"ה שנאמר הן לה' אלהיך וגו' כי הוא יתברך אחד ואין שני לו ונאמר לשון הן במתן תורה הן הראנו ה' וגו' כי תורה אחת היא ואין לה בן זוג בכל הדתות ונאמר לשון הן אצל ישראל הן עם לבדד ישכון ונאמר לשון הן אצל הנשמה שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו וכל האחדיות האלו נראה יתרונם ביום קדוש זה. א מציאות השי"ת היינו אמונת החידוש המפרסם יום זה. ב התורה שנתנה ביום זה. ג יתרון הנשמה ביום זה. ד אחדות אומה זו שלהם לבד ניתן יום השבת כמו שאנו אומרים בנוסח התפילה ולא נתתו ה' אלהינו לגויי הארצות כו' זהו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו יש בפסוק זה ה' תיבות כנגד אות הה' שאינה מזדווגת כאמור. ומילת לקדשו קשה להולמה כי הל"ל קדש את יום השבת אלא שזכירה זו היא על מה שעבר והוא מה שיתן אל לבו חידוש העולם ויזכור מציאות השי"ת ובזה יבא לקדש שם שמים זה"ש לקדשו כי ע"י זכירה זו יתקדש שם שמים זה"ש בדברות ראשונות כי ששת ימים וגו' וינח ביום השביעי הרי שנתן טעם לשביתתו כדי שיזכור חידוש העולם בכללו וא"כ להצעה זו יהיה יום השבת דוגמת אותיות ה"א נו"ן שאין להם בן זוג כך יום ז' זה אין לו בן זוג לפי שהוא מורה על האחדות ועל מציאותו ית' זהו שאמרה שבת ולי לא נתת בן זוג כו' עד שבאה התשובה מאתו ית' כנסת ישראל יהיה בן זוגך כו' ר"ל שגם המה עם לבדד ישכון ואינן מזדווגים עם כל אומה והם מורים על האחדות כאמור. זה"ש זכור את יום השבת לקדשו כאמור ובעקידה ביאר מאמר זה על ד' דרכים ובחיבורי הגדול רבבות אפרים מבואר מאמר זה על ב' דרכים זולתם מטעם זה לא ראיתי להאריך פה בביאורו ומעתה נבוא לזכרון העיקר השני והוא תורה מן השמים בס"ד: עיקר שני תורה מן השמים עמוד מא מאמר רסז מעשה בקצב ששמר השבת

בפרק כל כתבי א"ר חייא פעם א' נתארח אצל ב"ה בלודקיא והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ט"ז בני אדם וט"ז שלשלאות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתוניות וצלוחיות קבועות עליו כו' ואמרתי לו בני במה זכית לכך א"ל קצב הייתי וכל בהמה נאה אמרתי זו תהא לשבת כו'

אם העסקים הזמניים מטרידים את האדם בכל ימות השבוע על המחיה ועל הכלכלה הוצרכה התורה ליחד יום אחד בשבוע לפחות בעצם היום ההוא יהיו פנוים לעסוק בתורה ע"ד המדרש האומר אמרה תורה לפני הקב"ה רבש"ע זה יחרוש וזה יקצור תורה מה תהא עליה והשיב לה שיום השבת יהיה יום פנוי לת"ת

הקדמת ענין זה מבואר שההבדל העצמי שבין עסקי הגוף לעסקי הנפש שעסקי הגוף צריכין מנוחת הנפש ויגיעת בשר ועסקי הנפש דהיינו ת"ת צריכין מנוחת הגוף ויגיעת הנפש ומטעם זה נתנה תורה ביום השבת דווקא יום מנוחת הגוף כי בעצם היום ההוא הגוף פנוי מכל מלאכה לחשוב מחשבות בחכמה ודעת ויראת ה' כמ"ש וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ול הא גופא קשיא שמתחילה אמר שהמנוחה טובה ואח"כ חזר לומר ויט שכמו לסבול אלא שבמנוחת השבת ידבר כי מתוך מנוחת הגוף יטה שכמו לסבול עול תורה שתלויה בא"י אוירא דמחכים זה"ש ואת הארץ כי נעמה. רסח דליקה מצויה במקום חילול שבת וסמיכות לא תבערו וכן מצינו שגלו ישראל מעל אדמתם בעון ביטול תורה ועון חילול שבת כדאיתא פרק כל כתבי אמר רב אין דליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת שנאמר אם לא תשמעו לי לקדש את יום השבת וגו' והצתי אש בשעריה ואכלה ארמונות ירושלים ולא תכבה מאי ולא תכבה אמר רב בר יצחק בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה ויש לשאול מה ענין הדליקה לחילול שבת ולהנחתינו הוא מיושב ע"ד שנאמר מהאש יצאו והאש תאכלם ר"ל מן התורה שנמשלה לאש יצאו לפיכך מדה כנגד מדה אש אוכלתו כדאיתא פרק חלק א"ר אלעזר כל בית שאין נשמעין בו דברי תורה בלילה לסוף אש אוכלתו כו' זה"ש אם לא תשמעו לי לקדש את יום השבת בת"ת ולבלתי שאת משא ביום השבת היינו משא דבר ה' התוריי ע"ד ויט שכמו לסבול והוא עול תורה כאמור לפיכך מדה כנגד מדה יבער אש בציון וז"ש לא תבערו אש בכל מושבותיכם ר"ל שבא להזהיר על הלימוד התוריי ביום השבת על פי כוונת רז"ל שפרשת ויקהל נאמרה למחרת י"כ ברדתו מן ההר עם לוחות אחרונות והזהירם מיד על התורה ואמר שלא יגרמו בביטול התורה שיבער האש בכל מקומות מושבותיהם זה"ש ביום השבת היינו בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה וזהו ביום השבת שאסור בו הכיבוי. ובעקידה פירש שפסוק לא תבערו אש נאמר על אש המחלוקת המצוי ביום השבת יותר מבשאר הימים מצד היותם פנויים בו בכל פינה כמבואר ממנהגינו עוד היום ונ"ל שעל כזה פירש"י ויקהל לשון הפעיל שאינו אוספם בידים כי אם על פי דיבורו הם נאספים ופירש ויקהל למחרת י"כ כו' ורצה בזה שמשה הקהיל כל קהילת יעקב והוכיחם על פניהם לאמר כי כל עיקר הצלחתם תלויה בהיותם לאחדים בארץ ובאגודה אחת ולא שיהיה לבם חלק זה מזה מצד פירוד הלבבות המצוי בינינו מתוך יום השבת כאמור והיכן מצינו שצוה להם משה על זה הוא