עוללות אפרים קפה
Ollolot Efraim 185 · עוללות אפרים · free full Hebrew text
Open in the reader →כי התורה נקראת נחלה כמ"ש וממתנה נחליאל והיא בלי מצרים כמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד העיקר השלישי העה"ב זה"ש נחלה בלי מצרים כי העה"ב נקרא נחלה שנאמר להנחיל אוהבי יש ואין לו מצרים וגבול כמ"ש מה רב טובך וגו' וכתיב עין לא ראתה וגו' כי לרבות כמותו ואיכותו אין לו מצר וגבול או ערך הן במקום הן בזמן הן במהותו. ושלשתן נרמזו ליעקב במראה הסולם שנאמר ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. כי באומרו קדמה נרמז עיקר מציאות השי"ת שהוא יתברך קדמון לכל דבר זה"ש ופרצת קדמה היינו לדעת מי שיהיה מראש הררי קדם כמ"ש ואלהים מלכי מקדם וגו' וכה"א קדם ידעתי מעדותיך ר"ל שידיעת הקדמות היה לי מתוך עדות ה' התוריי המפרסמת קדמותיך ובאומרו ופרצת ימה נרמז עיקר העה"ב שבא לאדם אחרי הערב שמשו כמ"ש עד אשר לא תחשך השמש וכה"א אצל משה עד הים האחרון ודרשו רז"ל היום האחרון שהראה הקב"ה למשה כל מה שיהיה באחרית הימים ובאומרו צפונה ונגבה נרמז עיקר תורה מן השמים שנאמר בה אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד וכה"א כי ימין ושמאל תפרוצי כי המים התוריים חומה מימין ושמאל או נוכל לומר בהפך זה שבאומרו ימה נרמז עיקר תורה מן השמים כמ"ש ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים. ובאומרו צפונה ונגבה נרמזה השגחתו ית' לשכר ועונש כמ"ש וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו וכי יש ימין ושמאל לפניו אלא אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה כו' וזכות וחובה שהזכירו זהו בעצם השכר והעונש נמצא אתה אומר שג' עקרים אלו נרמז ליעקב דווקא זה"ש והאכלתיך נחלת יעקב אביך ואכילה זו היא לשון השגה כמ"ש במסכת חגיגה בד' שנכנסו לפרדס בן זומא הציץ ונפגע עליו הכתוב אומר אכול דבש דיך וגו' ואחר הצעה זו נעבור בפרטות על עיון ג' עקרים אלו בחלק מיוחד לכל אחד כיד ה' הטובה עלי אשר מתוכם יוודע לנו באמת מעלת השבת ביתר שאת על כל עד שבאמת יאמר שהיא שקולה כנגד כל התורה כמו שיבא ביאור ענין זה באר היטב: עיקר א' חידוש העולם עמוד מ מאמר רסד לכל נתת בן זוג ולי לא נתת כו'
במדרש רבה פרשת י"א תני רבי שמעון בן יוחאי אמרה שבת לפני הקב"ה לכל נתת בן זוג ולי לא נתת בן זוג אמר לה כנסת ישראל יהי' בן זוגך וכיון שעמדו ישראל על הר סיני אמר להם הוו זוכרין לאותו דבר שאמרתי כנסת ישראל יהי' בן זוגך הה"ד זכור את יום השבת לקדשו
הן הנה הדברים שדברנו שאמונת החדוש הוא בעצם העיקר הראשון שהוא מציאות האל ית' ואחדותו המפורסם מתוך שביתת יום קדוש זה שאין לו בן זוג המורה על אחדותו וכן כנסת ישראל גוי א' בארץ מורה על אחדותו יתברך נמצא שהשבת ומציאות ישראל הוא זיווג אחד כי הוראות שניהם אחד הוא
הקדמת הענין הם המופתים שבאו בספרי החכמים על מציאותו ית' ועל היותו מחדש עולמו מלאו כל הספרים כמים לים מכסים מופתים שונות זו מזו כמו בספר המורה ובספר הרלב"ג ובספר העקרים ובספר חובת הלבבות וזולתם חיבורים אין מספר הן קצרה אורך היריעה האחת להעלות עליה כל המופתים אשר באו על אמיתתה לא יכילום רעיון ומחשבה בכן ראה ראיתי לקצר בזכרונם כי כבר נקבעה אמונה זו בתוך עם ה' אלה מצד הקבלה ואין לנו צורך בכל המופתים ההם אחרי שכולם בנוים על אדני אומר הדעת אשר על הרוב יפול בהם הטעה כנודע מדרכיהם וא"כ אין טוב לאדם כי אם להיות מן המאמינים ולא מן המבקשים מופתים על מציאותו ית'. וזה כי ממצות השבת יתאמת לנו היותו ית' נמצא ומחדש עולמו כמ"ש כי ששת ימים עשה ה' וגו' רסה פני משה כפני חמה ומטעם זה אמרו פני משה כפני חמה ואמרו עוד שהשבת הוא באמצע השבוע שהתחלתה מיום ד' כנודע לפי ששלשתן מפרסמים מציאותו יתברך ואחדותו כי כבר ידעת מה שכתב בעל העקידה פרשת בראשית על פסוק וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו' שמתוך תנועת הגלגל היומי תוכל לדעת כי ה' הוא האלהים נמצא שכמו שהשבת הוא מעיד על מציאותו ית' כך השמש מפרסמת אחדותו ית' לפיכך מצינו שהשבת הוא באמצע השבוע כמו החמה שהיא האמצעית בשבעה כוכבי לכת על סדר שצ"מ חנכ"ל ולפי שהשבת ניתן ע"י משה כמו שאמר ישמח משה במתנת חלקו לפיכך מצינו גם משה אמצעי באבות כי כבר מרגלא לאמר אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן דוד ושלמה נמצא פני משה כפני חמה ולפי שהשבת מורה על אחדותו יתברך על כן מצינו ג' הערות ויתרונות של יום זה וכולם כאחד מורים על אחדותו ית'. א התורה שנתנה ביום השבת. ב שיום זה הוא לישראל דווקא ולא לאומות כמ"ש בן נח ששבת חייב וכו' שנאמר יום ולילה לא ישבותו. ג יתרון של הנשמה יתירה שיש לאדם ביום השבת ושלשתן הוראה עצומה על אחדותו יתברך ישראל נקראו גוי אחד בארץ והתורה נקראת תורה אחת. והנשמה ארז"ל מה הקב"ה יחיד אף הנשמה יחידה רסו ד' פסוקים ל' הן המורה על האחדות וזהו שמצינו שימוש לשון הן בד' מקומות. א אצל הקב"ה שנאמר הן לה' אלהיך השמים וגו'. ב אצל ישראל שנאמר הן עם לבדד ישכון. ג אצל התורה שנאמר במ"ת הן הראנו ה' את כבודו וגדלו ודבריו שמענו מתוך האש. ד אצל הנשמה שנאמר הן האדם היה כאחד ממנו כי מתוך הנשמה האדם דומה לא' מצבא המרום במרום. וכבר ידוע שמלת הן מורה על האחדות