עוללות אפרים קפד

מציאות ה' הוא סיבת נתינתו זה"ש כי ה' נותן. ג העה"ב זה"ש ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו וגו' והוא רמז לדרז"ל היום לעשותם ולא למחר לעשותם שבעוה"ב אין זמן לעשיית המצוה כמ"ש מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת. לכך נאמר וביום השביעי לא יהיה בו ואחר שיצאתם ללקוט הרי אין אתם מאמינים בתחיית המתים ובשכר ועונש וא"כ תפול הדת בכללה ראו כי ה' נותן לכם את יום השבת וגו' שהוא הערה ליום שכלו שבת וביום הששי הוא נותן לכם לחם יומים דהיינו להכין בו מזון הגופני לעוה"ז ומזון הנפשי ליום שכלו שבת המעותד אל שכר הגוף והנפש יחד במן זה שארז"ל שברקיע טוחנין מן לצדיקים לעתיד זה"ש ויקראו שמו מן כי לא ידעו מה הוא כי שכר העוה"ב צפון ונעלם ועין לא ראתה לכך נאמר כי לא ידעו מה הוא מן הנביאים שנאמר שומר שבת מחללו בפסוקים אלו נרמזו שלשתן שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת וגומר שומר שבת מחללו וגו' ומפסוקים אלו דרשו רז"ל אפי' עובד עבודת כוכבים כדור אנוש מ"מ שומר שבת מחול לו והעובד עבודת כוכבים הוא הכופר במציאות השי"ת אמנם בשמירת השבת יבא להאמין בחידוש העולם ושהוא ית' המציאו לפיכך שרי ומחיל ליה כי בודאי מתוך שמירת השבת ישוב להיות מאמין בחידוש העולם ובמציאותו ית'. ב' עיקר ההשגחה לשכר ועונש לעוה"ב זה"ש כי כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו' ר"ל שאל יאמר הסריס הן אני עץ יבש וימחה שמו מן העולם ויאבד זכרו מכל וכל כה אמר ה' וגו' ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות וגומר ופשוטו מדבר בשכר העוה"ב שקראו ביתי וחומותי אשר ינחלו הצדיקים מצד תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים שהם טובים להם מבן ובת. ג' עיקר תורה מן השמים זה"ש ובני הנכר הנלוים אל ה' לשרתו ולאהבה את שם ה' להיות לו לעבדים כל שומר שבת מחללו ועבודה זו שבאה מתוך אהבת ה' היא בעצם שמירת המצוה והתורה שמן השמים ומן הכתובים שנאמר ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם מן השמים זה יורה על מציאותו ית' בלי ספק ותתן להם משפטים ישרים רמז לשכר ועונש הבא על פי משפטי ה' ותורות אמת וגו' היינו תורה מן השמים וסמיך ליה ואת שבת קדשך הודעת להם שידיעת ג' עקרים אלו תלויה בשמירת השבת. רסב ביוסף מוקיר שבת שקנה דג וג' עקרים אלו נרמזו במאמרם רז"ל בפרק כל כתבי ביוסף מוקיר שבת שקנה דג ומצא מרגליות וזבנה בתליסר עיליתא דדינרי כו' אעפ"י שחשבון זה נראה כגוזמא מ"מ נרמז בו ענין פנימי זה שלפי ששמר את השבת והיה מכבדו כראוי מצא בשכלו שלשה עקרים אלו שיסוד הדת תלוין בה וכולם נרמזו במרגליות זו וחשבון תליסר. העיקר הראשון מציאות השי"ת נרמז במרגליות זו ע"ד ארז"ל מרגליות טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו כו' ופירש בעקידה בפרשת בראשית שהוא רמז לידיעת השי"ת ומציאותו שהיה אברהם מפרסם בכל העולם והיה מבטל וסותר דיעות מאמיני הקדמות וזו היא המרגליות שהיתה תלויה בצוארו ובמותו תלה ידיעה זו בגלגל חמה כ"ל מתוך תנועת הגלגל היומי יודע כי ה' הוא האלהים כמ"ש וידעת היום היינו מהלך הגלגל היומי וידיעת מהלכו ותנועתו והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וא"כ מרגליות זה יש בה רמז למציאות השי"ת ובתליסר עיליתא רמז לאחדותו ית' כמנין אחד כי הקדוש ברוך הוא אחד ומסר ההנהגה הטבעית לי"ב מזלות וה' רוכב עליהם הרי י"ג ויש בו רמז לי"ג מדות של רחמים שבהם הקב"ה נוהג עולמו כנודע העיקר השני תורה מן השמים נרמז ג"כ במרגליות זו כדאיתא במסכת חגיגה מרגליות טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני כו' והוא נאמר על פשט מפשטי התורה שהמשיל למרגליות ומספר תליסר רמז לי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם. העיקר השלישי העוה"ב נרמז גם הוא במרגליות כמו שסופר במעשה של ריב"ל שראה בג"ע חדרים בנויים מכל מיני אבני יקר ומרגליות כו' ובתליסר עיליתא דדינרי נרמז השכר שלעוה"ב כנגד י"ג פעמים גן שנזכרו בפרשת בראשית וכמ"ש ריב"ל אשכחיה לר"ש דיתיב אתליסר תכטקי דפיזא כו' ובב"ר כד דמך רבי אבהו חזא י"ג נהרי אפרסמון אמר כל אלין לאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי וגומר וכדאיתא במסכת תענית פרק ג' במעשה של ר"א בן פדת שאמרו ליה יהיבנא לך לעלמא דאתי תליסר נהרי דמשכי אפרסמא כו' לכך אמר שיוסף מוקיר שבת מצא מרגליות זו כו'. רסג המענג השבת זוכה לנחלה בלי מצרים וסוד ג' עקרים אלו נרמז במה שארז"ל כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלי מצרים שנאמר אז תתענג על ה' וכתיב והאכלתיך נחלת יעקב אביך כו' רצה בזה שהוא נוחל מציאת ג' עקרים אלו שנקראו כולם נחלה בלי מצרים שלכולם אין קץ ותכלה. א מציאות השי"ת נקרא נחלה כמ"ש בשומרי משמרת ה' ה' הוא נחלתו רצה לומר השגת אמיתות מציאותו ית' הוא נחלתו וזה נחלה בלי מצרים וגבולים כי אין להגביל לו מקום ולא תמונה ולא זמן במקום כיצד שהש"י נקרא מקום שהוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו כמ"ש הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו' בתמונה כיצד כמ"ש ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש וכה"א כי לא ראיתם כל תמונה ומה שמצינו פסוקים מייחסים אליו ית' איברים גשמיים הכל הוא משל כדי לשבר אוזן האדם כנודע. בזמן כיצד שנאמר אני הוא ראשון ואני הוא אחרון וגו' נמצא שאין מציאותו ית' תלוי בשום זמן כי הוא היה מעולם ועד עולם וזמן יכלה והוא ית' לא ישתנה נמצא אתה אומר שהוא ית' נחלה בלי מצרים מלבד מה שהחקירה במציאותו ית' אין לה מצרים וגבול והיא רחוקה מהשגת יד שכלו של אדם כי לעולם לא יבוא עד סוף החקירה. העיקר השני תורה מן השמים זה"ש נחלה בלי מצרים