עוללות אפרים קפא

כשיאמר בחשאי אין כאן בית מיחוש גם נוכל לומר שרמז על ששבח זה ראוי לאומרו איש זקן ונשוא פנים נבון לחש אשר ישמע לקול מלחשים וישמיע לאזניו מה שמדבר בשפתים וישתדל לקיים מוצא שפתיך תשמור וככל היוצא מפיו יעשה והמשכילים יבינו ולא יבינו כל רשעים אשר לא ישמעו לקול מלחשים ויפתוהו בפיהם ולבם לא נכון עמהם אך ביום קדוש זה שכולם צמים ומתענים ויושבים בטלים מכל עסק גופני עד אשר אפילו סמאל הוא העד שאנו דומים למלאכי השרת ביום זה ראוי לאומרו בקול רם כי ביום זה ברוך ה' בכל פעולותינו וכן לעתיד שיתבטל היצה"ר מן העולם נאמר הרימי בכח קולך אמרי לערי ציון הנה אלהיכם ר"ל תמיד אלהיכם עמכם לא ימיש. נמצא אתה אומר להצעה זו שהאדם היושב בחשכת חומרו שאין לו שום מניע להיות במדריגת המלאך זולת התאות הגופניות הם כמסך מבדיל בינינו לבין אלהינו כמ"ש עונותיכם היו מבדילים וגו' רנח טעם לקריא' דרור בארץ ביום כיפו' ובמדרש רז"ל על אשרי נשוי פשע ואחרי שיום קדוש זה הוא יום ענות אדם נפשו ואין ליצה"ר שום ממשלה בו ראוי לקרוא דרור ביום ההוא וחפשי וחירות לנפש הזכה ומטעם זה צותה התורה לתקוע בשופר ולקרוא דרור בארץ ביום הכפורים בשנת היובל שנאמר והעברת שופר תרועה בחדש השביעי בעשור לחודש ביום הכפורים וגו' וקראתם דרור בארץ וגו' כי באמת היובל ויום כפורים והשופר שלשתן טעם אחד להם כי השופר הוא סימן חירות כמבואר בהלכות ר"ה והיובל הוא זמן שחרור הגופות שישוב אל אחוזתו ואל משפחתו ויום כיפור הוא זמן שחרור הנשמות שיהיו נגאלים מן האויב הפנימי ושתשוב הנשמה הטהורה ותדבק לאשר נתנה בטהרה כי הקב"ה טהור אף הנשמה טהורה ובו תדבק אך אחרי אשר הוטמאה בגילולי החטאים נתרחקה מבוראה כי נשתמשה במלבוש הגופני שלא כדרכה וכאשר מלאת ימי טהרה ביו"כ זה תדבק הנפש בבוראה בטהרה כאשר היתה לפנים וכן השמיטה המשמטת החובות נמשלה ליום כפור זה המשמיט כל חטאת וכל עון והם הם שטרי חובותינו שהחנוני הגדול מקיף ויום כפור משמט אותם כאמור ובדרך זה נראה ליישב המדרש שמצינו בפסיקתא רבתי וז"ל אשרי נשוי פשע אל תהי קורא בס' אלא בש' מה נשוי אמר רבי ברכיה הכהן דהוא מנשי חובותינו וסולח לעונינו בכל שנה ושנה והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל וגו' וכאן שואל הבן למה לא דרש נשוי בסמך שהרי פשוטו מלשון סליחה גם אם יפרשו לשון שכחה מ"מ ענין סליחה הוא ועוד הלא אין שכחה לפניו יתברך ופי' רבי אלישע גאלי"קו בספר קהלת מה שפירש יבוקש מספרו. ואני אומר שנשוי הוא לשון חוב והלוואה כמו והאיש אשר אתה נושה בו וכמו שמוט כל בעל משה ידו וגו' ורצה בעל המדרש זה להזכיר חסדי המקום ברוך הוא עלינו שבנוהג שבעולם אדם מלוה לחבירו וכשהשמיט' משמטת פעם אחת אז הוא מתיירא להלוות לו אחר כך אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אע"פ שהוא מלווה לנו חובינו ויו"כ משמט מ"מ לשנה הבאה הוא חוזר ומקיף עם היותו יודע שהחוב תשומט ויכופר ביום כפור זה"ש דהוא מנשי חובינון ר"ל מלוה לנו חובינו וסולח בכל שנה רצה לומר אעפ"י שיודע שבכל שנה משמט מ"מ חוזר ונותן בהקפה לכך מביא לראייה פסוק והיתה זאת לכם לחקת עולם שנה בשנה ובזה מיושב הכל. ונתבאר שהשמיטה והיובל ויום כפור דרך אחד לכולם. ובהצעה זו נראה ליישב מה שדרש ר"א בן עזריה עבירות שבין אדם לחבירו אין יום כפור מכפר פשיטא מאי קמ"ל צא ולמד מאחד שהכה את עבד המלך וכי סלקא דעתך לומר שיהיה נקי כשיפייס את המלך פשיטא שצריך לפייס את מי שחטא כנגדו כמו שמאשים הנביא את ישראל לאמר הן לריב ומצה תצומו וגו' שהם חושבים שבצום זה יתכפר להם מה שחטאו בכל ימות השנה בדברי ריבות שהיו בשעריהם כי מה ענין זה לזה ועוד איך למד זה מפסוק לפני ה' תטהרו הלא גם הנקיון שבין אדם לחבירו לפני ה' הוא. ע"כ נראה לומר מהידוע שיום כפורים זה אינו מכפר כי אם על השגגות הנעשים מצד החומר ואין לשכל חלק ונחלה בחטא ההוא אך הזדונות הנעשים מצד השכל אין י"כ מכפר עד שיעשה תשובה כמ"ש הנסתרות לה' אלהינו היינו השוגג הנעשה בנסתר ובמעלה הדעת כפרה זו מסורה לה' אלהינו והנגלות היינו הזדונות הנגלים אל השכל ועבר עליהם באוות נפשו לנו ולבנינו מסור סוד התשובה ועלינו לתקן מה שקלקלנו. או העושה במזיד היינו האומר אחטא ויום כפור מכפר בודאי אין י"כ מכפר זה"ש במשנה שהתחלנו בה במסכת יומא האומר אחטא ויום כפורים מכפר אין יום כפורים מכפר עבירה שבין אדם למקום יום כיפור מכפר וכו'. ומסיים את זו דרש רבי אליעזר בן עזריה לפני ה' תטהרו כו' וזה יהיה פירוש על מאמר האומר אחטא ויום כפורים מכפר כו' כי העושה בשגגה הם העבירות שבין אדם למקום ב"ה כי אין שום אדם יודע בו שהוא שוגג בלתי ה' לבדו הבוחן לבות הוא היודע כי שגגה היא לו וזו לבד יו"כ מכפר אך עבירות שבין אדם לחבירו הוא המזיד שהכל מכירין בו שמזיד הוא אין יו"כ מכפר לפי שנאמר לפני ה' היינו אותו חטא שאינו נגלה כי אם לפני ה' והיינו השוגג הנעשה מצד החומר שהוא המלבוש שנשתמש בו שלא כדרכו לו לבד נתנה כפרת י"כ זה בעינוי וסיגוף אך המזיד הנעשה ברצון השכל לזה אין י"כ מכפר נשמע מזה שיום כפורים זה בה לכפר על החומר לתקנו מחלודת העון עד אשר ישוב גם הוא להיות רוחני כי החומר הוא הלוקח בהקפה כאמור לפיכך פתח ר' עקיבא דבריו באשרי לומר אשריכם ישראל שאתם זוכים למעלה רמה זו שגם החומר הנגזר מארץ טמאה גם הוא יטהר אחרי אשר שוטף ומורק במים טהורים נעשה יקר מזולל עד אשר גם הוא יעמד חי לפני ה' במקום טהרה ולא עוד אלא אפילו הקב"ה שהוא טהור יזה מים טהורים עליו לטהר את החומר מטומאתו וזה מעלה עצומה שלא