עוללות אפרים קפ

מיני ע"ז כהקדש. וכה"א והיה ביום ההוא תקראי אישי וגומר. מקחו שנאמר עד יעבור עם זו קנית ומקומו כמ"ש האבות הן הן המרכבה כמו שפירש"י פרשת לך לך בפסוק ויעל אלהים מעל אברהם. וציון נקרא ג"כ אשתו שנאמר ולארצך לא יאמר עוד שממה כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה כי חפץ ה' בך וארצך תבעל וגומר וכמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך לפיכך נאמר בשעת הכעס היתה כאלמנה. ומקחו שנאמר ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו ומקומו שנאמר כי בחר ה' בציון אוה למושב לו כנגד שלש חנות אלו מצינו בצאת ישראל ממצרים הזכיר ג' פעמים לשון חן. א שנאמר ונתתי את חן העם הזה. ב שנאמר ויחן ה' את העם. ג שנאמר וה' נתן את חן העם והוא כנגד ג' מיני' חנות אלו אשר מצאו ישראל בעיני הקב"ה. רנה ביאור נוסח פני הצאן אל עקד ועליהם אנו אומרים בסליחות של י' ימי תשובה פני הצאן אל עקד ורצה בזה שישראל שנקראו צאן פונים פני הבטחתם אל עקד היינו אל זכות העקידה של יצחק לה לבד עינינו תלויות ויש בזה גם כן רמז שישראל פונים פניהם וסומכין על ג' מיני חן אלו זה"ש אל עקד ר"ת "עזר "קנין "דירה. עזר היינו אשתו עזר כנגדו וכמ"ש היה לך לעזרני כו' קנין כפשוטו דירה היינו מקומו: עקד עולה למספר ג' פעמים חן שעליהן אנו סומכין שלא יחליף הקב"ה ישראל באומה אחרת כמו שנשבע הקב"ה לאברהם בזמן העקידה וזהו אומרו פני הצאן אל עקד זהו שהיו אומרים בנות ישראל תן עיניך במשפחה כי יש לנו אב זקן זכותו עומד לעד. ובזה נשלם מה שרצינו בו להוסיף ביאור במאמר זה הנכבד המורה דרך לחטאים וה' יורה לנו הדרך אשר נלך בו אמן: לפני ה' תטהרו עמוד רלה מאמר רנו ארז"ל עבירות שבין אדם למקום י"כ מכפר

ביומא פרק יום כפורים את זו דרש ר"א בן עזריה עבירות שבין אדם למקום י"כ מכפר שבין אדם לחבירו אין יום כפור מכפר א"ר עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' ואומר מקוה ישראל ה' מה המקוה מטהר הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל

אם אמת נכון הדבר שזה החומר הכרוך בנו אינו כי אם מלבוש הנפש ויש לו דין בגדי כהונה הטעונין גניזה אחר גמר העבודה בהם כך הגוף טעון גניזה אחר אשר השלים עבודתו בעה"ז אזי יתבאר לנו טעם דברי ר"א שי"כ אינו מכפר כי אם בין האדם להקב"ה ומה טעם פתח רבי עקיבא דבריו באשרי ויצאו דבריו בטהרה

הקדמת ענין זה תמצא מבואר בעקידה פרשת אחרי מות שהמשיל הגוף למלבוש שהמלאך לבוש בו בשעת הצורך כמו לבוש הבדים הנאמר בסיפור הנבואה שהמלבוש ההוא לא נתלבש בו המלאך כי אם לצורך שליחותו כי הוא לבוש גשמי וכאשר השלים שליחותו חזר לפשיטותו להיות כולו רוחני כאשר היה לפנים כמו כן בתחתונים היה הכהן לבוש בגדי בד ביום קדוש זה כי מהערה זו יקח כל משכיל זירוז ולימוד כמו שמלבוש זה היה הכהן גונזו ולא היה רשאי להשתמש בו עוד אחר תשלום העבודה כמו כן נאמר שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא וזה שהשלם נמשל למלאך ה' צבאות לבוש הבדים ולכהן זה הלבוש בגדי בד ומהם ילמד שהגוף הלזה שהוא מלבוש הנפש לא ישתמש בו כי אם לצורך שליחותו אשר שלחו ה' הנה למחיה להחיות הנפש לחיי עולם מפאת מעשה התורה והמצוה לא ישתמש במלבוש גופני זה לצורך הנאתו כלל כי אם לעשות מלאכתו הטהורה והקדושה אשר לזה לבד היתה הכונה ביצירת האדם ולפי שבכל השנה אי אפשר שיתמיד האדם על כוונה זו מבלי שיחטא בה כלל כי מפאת התגברות התאוה לא יעמוד תמיד במדריגה זו זולת יום זה הקדוש הנבחר לעינוי הכח החומרי ולהיות יושב ובטל מכל עסק גופני הן אכילה ושתייה ומלאכה ויחר הצרכים כי אם ביראת ה' כל היום עד אשר יתדמו למלאכי השרת מכל צד. רנז ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד האומרים בקול רם ומטעם זה תקנו לומר ביום זה בקול רם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ובכל ימות השנה צריכין אנו לאומרו בחשאי כי בנוסח ברכה זו יראה שאינו שייך כי אם לנמצאים הרוחנים שכל עסק שלהם בעבודת השי"ת כי אז יהיה בשכמל"ו ולשון עולם ועד יורה על דבר שאין לו הפסק ושינוי כי אם בכל עת ובכל שעה יהיה ברוך ה' בפיהם ואחרי שאי אפשר לאדם שיתמיד על כוונה זו בהיותו עוסק בצרכי הגוף באכילה ושתייה וזולתם שיהיה כל מחשבתו לשמים ושלא יפנה דעתו כלל אפי' רגע אחת מעבודת הש"י א"כ לשקר יאמרו לעולם ועד כי אדם אין צדיק בארץ שלא יחטא רגע אחת זה"ש בפרק מקום שנהגו היאך נעביד לא נימרו כלל כבר אמרו יעקב כו' ר"ל כשהסתכל יעקב במיטתו שהיתה שלימה מכל צד ולא נמצא שום פסול בזרעו בתולדותיהן של צדיקים מעשים טובים מצד היותו יושב אוהלים תמיד ולא סר ממחשבה זו אשר מזה הצד היה ראוי לאומרו שהרי אי אפשרי להיות איש תם כיעקב נימרו לא אמרו משה כי מי לנו גדול כמשה ואעפ"כ לא אמרו מצד היותו נופל על החטא במי מריבה ולא התמיד על כוונה זו. לכך תקנו לאומרו בחשאי שלא יהיה נתפש על דבריו כי ישמעו דבריו ויראו שמוצא שפתיו שמא לא ישמור אבל