עוללות אפרים קעט

עמנו כמ"ש און אם ראית בלבי לא ישמע ה' וזהו שברוב מקומות הוא מכנה ישראל בבנות. וכלי לבן היינו שינוי המעשים לטובה שנקראו כלי לבן כמ"ש בכל עת יהיו בגדיך לבנים והוא דוגמת הכהן גדול שנאמר בו ופשט את בגדי הבד והניחם שם שהיו טעונין גניזה והיה מחדש בגדיו בכל שנה וממנו יראו וכן יעשו השלמים שיתקנו להם מעשים טובים בכל שנה חדשים נוסף על הישנים ולא יסמוך על המעשים שעשה אשתקד והם יהיו גנוזים וצפונים לו לעולם הנצחי כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וזהו סוד חילוף הבגדים של הכהן הגדול כמו שאמר יעקב לבניו והחליפו שמלותיכם ונקומה ונעלה בית אל שבזכות חליפות שמלות אלו נזכה לעלות בית אל בקול רנה ותודה. רנג לקדוש ה' מכובד זה יום כפור ועל כסות זה ארז"ל ולקדוש ה' מכובד זה י"כ שאין בו לא אכילה ולא שתייה אמרה תורה כבדהו בכסות נקייה כי הא דר' יוחנן קרי למאניה מכבדותא. ואם שלא כוונו כי אם לסתם בגדים חיצונים אלו א"כ גלה כבוד מישראל כי כמו שאין מקומו של אדם מכבדו כך בגדים אלו אינם לא לכבוד ולא לתפארת לאדם נקלה האחוז בחבלי בוז. אלא הנכון אצלי שבבגד קודש פנימי זה הפסוק מדבר כי מפני שאין ביום זה אכילה ושתייה ובטלו כל השימושים הגופניים כי אם באלהים הללנו כל היום זה בעצם הכסות נקייה נקי מכל חטא אשר עליו ארז"ל עתידים צדיקים שיעמדו בלבושיהן כו' ועליו ארז"ל שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול כו' כי המלבוש העשוי לנפש הזכה לעולם הבהיר ליום שכלו שבת אינו כמלבוש של חול הגופני כמ"ש בגדים שבישל בהם קדירה לרבו אל ימזוג בהם כוס לרבו ובדרך שנתבאר בהלכות פסח מאמר ל"ח ע"ש כי המלבוש של חול אינו כי אם לכסות בשר ערוה ומלבוש פנימי זה הוא לכבוד ולתפארת לנפש הזכה דוגמת בגדי כהונה שנאמר בהם ועשית בגדי קודש לאהרן ולבניו לכבוד ולתפארת והמשכילים יבינו לפשוט הבגד בוגדים וילבש בגדים אחרים בגדי קודש בגדים שאולים כי מדרך הדבר השאול שהשואל אינו רשאי להשתמש בו כי אם בדבר שהמשאיל חפץ אליו כמ"ש במעשה דאבא חלקיה להכי שאלי ולהכי לא שאלי כך בגד זה של מ"ט אינו רשאי האדם להשתמש בהם לצורכו להדר בהם בפני הבריות כמ"ש ודאשתמש בתגא חלף כי עיקר השימוש הוא לנפש כאמור או נקראו שאולים כי הם דבר הנשאל מאתנו מן הקב"ה כמ"ש ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה וגומר ודרך פשוטו יצאו בכלים שאולים לרמז כאלו היו ערומים מכל מעשה טוב כדי שלא לבייש את מי שאין לו מ"ט ורצה בזה שהיו כולם מתודים עונותיהם בדרך כלל לומר אשמנו בגדנו אפי' מי שלא גנב וגזל בשנה זו מ"מ אי אפשר שלא יהיה אחד מישראל שלא גנב או גזל ולפיכך אפי' הצדיקים גמורים כוללים גם עצמם בוידוי שלא לבייש את מי שאין לו מעשים טובים ונמצא שעטו במלבוש לא להם כי הם נקיים מחטא והמשכיל יבין. וכל הכלים טעונין טבילה להעביר מהם כתמי העון כמ"ש אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני. ובנות ישראל יוצאות במחולות לפי שיום זה אין בו אכילה ושתייה והרי הוא דוגמת העה"ב שאין בו אכילה ושתייה אלא צדיקים יושבים כו' לפיכך יצאו במחולות דוגמת המחול שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בג"ע ולשון מחול יורה שביום זה הכל שרי ומחול כמו שפירש רבינו בחיי בענין המחולות שראה משה במעשה העגל שהיו סימן למחילת החטא ההוא וכבר ידעת שאותו עון נמחל ביום כפור כי בו ביום נאמר ויאמר ה' סלחתי כדבריך והוקבע ליום מחילה לדורות. ואומרות בחור שא עיניך וראה מה אתה בורר לך כו' חלילה שביום קדוש כזה יהרהרו בנות ישראל בענין הזיווג אלא הנכון אצלי שאמירה זו היא תפילה ובקשה להקב"ה שנקרא בחור שנאמר בחור כארזים ופסוק זה בהקב"ה מדבר ואנו מבקשים שיברור אותנו לנחלה לו כימי עולם וכשנים קדמוניות ואם לא למענינו יעש אזי לפחות יעשה בזכות אבותינו כמ"ש שחורה אני ונאוה אף אם שחורה אני במעשי מ"מ נאוה אני במעשי אבותי וזה"ש אל תתן עיניך בנוי אעפ"י ששחורה אני במעשי מ"מ תן עיניך במשפחה כי אני מזרע אברהם אוהבך אשר נשבעת לו שלא להמיר ישראל באומה אחרת וזה היה במעשה של העקידה כנודע. רנד ארז"ל ג' חנות הם ונראה שלזה ארז"ל ג' חנות הם חן אשה על בעלה חן מקח על מקחו חן מקום על יושביו. כי לפי הנראה יש לשאול מה בא בעל מאמר זה להשמיענו בזה על כן לבי אומר שבא לתרץ קושיא גדולה וחזקה והיא אחרי אשר בחר לו יה שני בחירות והם באומות בחר לו ישראל להיות לו לעם כמ"ש כי יעקב בחר לו י"ה ובמקומות בחר לו ציון שנאמר כי בחר ה' בציון ואחרי אשר קלקלו ישראל בע"ז יותר מכל האומות שלא נצטוו עליה וביחוד במקום ההוא אשר אוה ה' למושב לו מקום המשפט שמה הרשיעו ונעשו בה תועבות גדולות אין מספר והיה הדין נותן להמיר ישראל באומה אחרת וכן המקום ההוא הדין נותן להמירו במקום אחר כמו שנעשה משכן שילה על כל התועבות הנעשים שם ואעפ"כ נאמר כי לא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב וכן כל הגאולות והנחמות לא נאמרו כי אם על ישראל וציון מקום כבודו על כן בא בעל מאמר זה כמתרץ קושיא זו ואמר ידוע ממנהג הטבעי ששלש אלו האשה והמקח והמקום אעפ"י שאינם נאים כל כך ויש בנמצא טובים מהם מ"מ אחרי אשר מצאו כבר חן בעיני בעליהן שוב לא יחליפום ולא ימירום כי כן הוא טבע המנהג הנה מעצם הזה מצאו גם ישראל וציון חן בעיני המקום ב"ה ששניהם נקראו אשתו ומקחו ומקומו ישראל נקראו אשתו שנאמר וארשתיך לי באמונה וכתיב אני ה' מקדשכם דאסר להם אכל