עוללות אפרים יז

לעשותם אמנה העושר והגבורה אין בהם שלימות כי אם בקיץ זה שהעה"ז נמשל בו וכל עוד שיעברו ימי הקיץ יכירו בהעדר הכרוך בהם ובסיבה זו תהיה פעולתם בעצלה וזהו ארז"ל מיטפשין והולכים ובהפך זה בזקני ת"ח שכל משאם ומתנם בעסקי הנפש לצורך החורף שהעה"ב נמשל בו וכל עוד שיקרבו לשערי מות יפעלו יותר בזריזות לפיכך הם מוסיפים חכמה כו' בהיותם יודעים שזה העולם הוא אצלם חושך ולא אור ועיקר הצלחתם בעולם הבהיר זורח הוא שם ד אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו ועל זה אמרז"ל יש מהם אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו אלו חסידים ואנשי מעשה כו'. לפי שבעמי הארץ המידה כך היא שמיטפשים והולכים אם כן איפה ילדתם ביישה את זקנתם לפי שהיו טובים מאלה מש"כ בחסידים ואנשי מעשה שאדרבה ימי הזקנה טובים להם מימי הילדות וכמ"ש אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה כי לא מחכמה שאלת על זה. רצה בזה שא"ת שהימים הראשונים היו טובים בוודאי תאמר זה על העושר והגבורה ויתר חמדות הגופות וא"כ לא מחכמה שאלת על זה שהרי מעלות המידות והחכמה אדרבה ימי הזקנה טובים להם מימי הילדות וגילית אדעתך שאין אתה מן כיתות החכמים המוסיפין והולכין. זהו שאמר מונבז המלך כשפתח אוצרותיו בשני בצורת אבותי גנזו למטה כו' אם שמאמר זה מדבר בצדקה כפשוטו יפה אמר אבותי גנזו למטה כו' כי המונע עצמו מליתן צדקה אז ממונו פוחת והולך ובהפך זה יוסף ה' עליו ככה אלף פעמים כמ"ש יש מפזר ונוסף עוד וחושך מיושר אך למחסור הרי בבירור שזה עולה וזה יורד כאמור: לכך אמר ואני גנזתי למעלה היינו הצדקה שמטבעה להעלות ערך דמיו מעלה מעלה ואם ידבר מונבז בשאר קניני הנפש כמו בתורה ומ"ט שפתח אוצרו בשני בצורת ר"ל בדור שהיה רעב וצמא לשמוע דבר ה' כד"א לא רעב ללחם וגו' כ"א לשמוע דבר ה' וחברו עליו בית אביו לאמר למה ילך לנוע על העצים וישתדל בתיקון זולתו ויעזוב קניני ביתו עד שהיו אוצרות בית אביו פוחתין כי לא השתדל בהם כל עיקר כר' אלעזר בן חרסום והיה כל עיקר עסקיו להאכיל הרעבים לשמוע דבר ה' ואם כן מלאכתו מתי נעשית והשיב להם אבותי גנזו אוצרות ממון שמטבע הקנינים ההם לירד מטה מטה ואני גנזתי קנין הנפש שמטבעה לעלות מעלה מעלה כמ"ש אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה כי המשכיל תמיד יבחר ויאחז צדיק דרכי קניני הנפש שהם אורח חיים למעלה וימאס בקניני הגוף הפוחתים והולכים עד הגיעו אל שאול תחתית ומטעם זה נקראו ערי מסכנות פתום ורעמסס ודרשו רז"ל פיתום פי תהום בולעו רעמסס ראשון ראשון מתרוסס וכל זה רמז לדברינו וראוי שיקראו ערי מסכנות כי אין מסכן ממנו ע"ד לא ישבע כסף ועוד שכל בנין זה מתרוסס ופי תהום בולעו וירד מטה מטה מיום ליום כאמור זהו שמביא פסוק אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף כי הדבר הצומח מטבעו לעלות יום יום, ובאר כאן שבזמן שהאמת מארץ צומח הולך וגדל אזי לעומת זה הצדק משמים נשקף. או יהיה ביאור פסוק זה על דרך שנאמר אל יתהלל חכם בחכמתו וגו' ביאור הענין שאל יתהלל האדם בחכמה וגבורה ועושר לאמר כחו ועוצם ידו עשה לו החיל הזה שהרי כולם מתת אלהים המה אך בזאת יתהלל השכל וידוע אותי כי זה הדבר התלוי בטוב בחירתו ונתן שני טעמים על שתי הנחות אלו וזהו ביאור שני פעמים "כי" שנאמרו בפסוק זה. על הנחה הראשונה שהניח שאל יתהלל בשלש אלו נתן טעם לדבר כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ הרצון בזה ששלש אלה אני הוא העושה אותם ולא הוא זה"ש ומשפט שהחכמה הוא נותן כפי שורת הדין שהרי כבר חפץ ה' בנו להבין ולהורות בתורתו וזה לא תקום ולא תהיה זולת החכמה אך קנין העושר והגבורה נותן בחסד וצדקה כי אין לנו עליו יתברך משאת מאומה כמבואר בחג השבועות באר היטב ולהנחה השנית שהניח שבזאת יתהלל השכל וידוע אותי על זה נתן טעם כי באלה חפצתי נאם ה' והוא טעם נכבד ונכון למשכילים עיין בחג השבועות מאמר קי"ד וא"כ להנחה זו יאמר המאמר על קניני הנפש אשר השפיע הקב"ה באמת ובמשפט כי האמת יורה על הקנין הנקנה במשפט והצדק יורה על קניני הגוף אשר צדקה הוא לנו כאמור וסדר שימוש קנינים אלו שקניני הנפש יהיו כדבר הנצמח העולה מעלה מעלה כך צריך האדם להוסיף על שלימות תבואתו יום יום ובהפך זה בקניני הגוף ימעט בהם יום יום והרי הם כדבר היורד מלמעלה למטה ובהפך זה בקניני הנפש יהיו כדבר הצומח ממטה למעלה כי זה הוא הסדר הנכון שבהם זה"ש אמת מארץ תצמח בדרך שנתבאר אמנם הצדק דהיינו קניני הגוף אשר הם צדקה לנו משמים נשקף דהיינו מלמעלה למטה ובהפך זה אלו יעלו ממטה למעלה ועפ"י הסדר הנכון הזה אשר המשכיל ידע לסדר סדר מדריגתם בזכות זה גם ה' יתן הטוב וארצינו תתן יבולה בזמן שנדע אופן שימושי הטובות הזמניות עד שאפילו מצדה נזכה ליעוד הטוב האמיתי שהצדק אשר יעשה מממונו ילך לפניו לעה"ב זהו שמסיים מיד ואמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו: ב' אבותי גנזו במקום שהיד שולטת עמוד ג מאמר ה. משל למהלך באישון כו'

בתלמוד דרשו רז"ל כתיב בהתהלכך תנחה אותך וגו' משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצים ומן הברקנים ומן הפחתים. ומחיות רעות וליסטים ואינו יודע באיזו דרך הוא מהלך. נזדמנה לו אבוקה של אור ניצול מן הקוצים וכו' ועדיין הוא מתיירא מן החיות