עוללות אפרים קעו

אין ריוח והצלה באה כי אם מפאת יוצר הכל השומר נפשות חסידיו מכל פגע רע ומיד המקרים יצילם ומצד הממון אין לו חומה ומחיצה כלל לחצוץ בעדו ובעד המקרים מפאת מצבת צפונה כמו שאמר מצפון תפתח הרעה וגו' רמז אלילם ר"ת אין להם יכולת כו' ונראה שלזה כוונו דורשי רשומות האומרים כי כל אלהי העמים אלילים ר"ת של אלילם "אין "אין "להם "יכולת "לעשות "מחיצה ויש רמז נפלא בזה להבוטחים על חילם הרי הוא עושה אלהי כסף ואלהי זהב אחרי שהוא שם זהב כסלו ומבטחו ומן ה' יסור לבו בחושבו כי הזהב הוא הרופא לכל תחלואיו ובאמת הוא רופא אליל ותוהו ויגיד עליו ריעו נוטריקון של אלילים שאין לו יכולת לעשות מחיצה לחצוץ בעדו מן המקרים או ר"ת אין לו יכולת לסגור מצפון היינו לסגור בעדו מן הרעות הנפתחות מצפון וכן הזהב שמצפון יאתה אין לו מחיצה והפסק וגבול וגדר למאספיו לאמר עד פה תבא ולא תוסיף כי לא ישבע כסף לעולם יש בידו מנה מתאוה מאתים כו' והוא סוד אומרו אשר לא חומה באלף כי באמת אינו מוקף חומה משני צדדים או מצד שאין לו גדר והפסק וכל עוד שיש לו הוא מתאוה ליותר או מצד שאין לו מחיצה בעדו מן המקרים אלא הרי הוא כעיר פרוצה אין חומה והוא האיש אשר אין מעצור לרוחו היינו לרוח צפונית זה"ש מצפון תפתח הרעה וגו' היינו מצד הזהב שמצפון יאתה כי עושר וכבוד בשמאל ממנו תפתח הרעה כאשר הוא ידוע ומפורסם שרוב התלאות הבאות על האדם הוא בא לו מצד רדיפת וחמדת הממון המותרות לכך נאמר על האומות הבוטחי' באלהי כסף וזהב הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו ועת הפקודה הוא יום המות כי יפקד מושב כל חי ובעת ההיא יאבדו כל פעולתם אמנם בשלמים הוא בהפך זה שיום המות טוב מיום הולדו כנודע כי בעצם היום ההוא יום כפורים הוא ומיתה ממרקת כל עון וכל חטאת וישוב להיות רוחני ועצם נבדל כאחד מצבא מרום ככה ביום צום כפור זה ישוב כל איש חי רב פעלים להיות כמלאכי השרת מצד ד' בחינות אשר בהם יתדמה למלאך ה' צבאות כי לפי הנראה המאמר שהתחלנו בו הוא קשי ההבנה הוא שאמר מה מלאכי השרת יחיפי רגל כו' והלא אינם בעלי גשם שיצטרכו לכסות במנעל רמח ד' תנאים השייכין לעזיבת החטא ע"כ לבי אומר וגומר שבמאמר זה נכללו ארבע תנאים הכרחיים לעזיבת החטא התנאי הראשון הוא שכל חוטא צריך שירגיש בכל חטאיו הן בקלו' הן בחמורות כמו החולי כשאינו מרגיש בחליו איך יבא לשאול תרופה ככה הוא הענין במצות קלות שבני אדם דשים בעקביהם בחושבם כי לא יחשוב ה' להם עון בדבר ואיך יבקש הסליחה והוא באמת חולה חולי הנפשות מכה בלתי סרה כשאינו מרגיש בפשעיו ועל כזה התפאר דוד לאמר כי פשעי אני אדע וכו'. התנאי השני הוא יתד שהכל תלוי בה שיגמור בלבו להיות מודה ועוזב שלא יהיה כטובל ושרץ בידו שלא תעלה לו טבילה אף אם יטבול בכל מימות שבעולם שנאמר ומודה ועזוב ירוחם. התנאי השלישי הוא שהשב בתשובה צריך לקשט עצמו ולקשט גם את זולתו להשיב רבים מעון כמשה שזכה וזיכה את הרבים כי בזמן שאינו מזכה אחרים אז עכ"פ הוא נכשל בעון אחיו כמ"ש וכשלו איש באחיו ודרשו רז"ל בעון אחיו שהרי כל ישראל נעשו ערבים זה בעד זה וכל זה לא תקום ולא תהיה כי אם כשהשלום מתווך בין ישראל שכל אחד חפץ לזכות את חבירו ובהעדר השלום תמיד הוא נותן מכשול לפני חבירו כדי להדיח עליו הרעה ומדה זו פרוצה במילואה בחומת בית ישראל הלא היא מצויה ברבת בני עמי. התנאי הרביעי הוא שכל איש מישראל צריך שיתן אל לבו כי זה היום הוא גמר החתימה ובסיבה זו החי יתן אל לבו שלא יעבור יום זה בלא תשובה ואם לא עכשיו אימתי וכדי לגלות אוזן אנשים שיום כיפור זה הוא גמר דינם ולא יוכלו לדחות התשובה ליום המחרת נהגו כל ישראל לקום על רגליהם ביום כיפור אע"פ שנחלקו רז"ל בפסוק ועמדו שני האנשים אשר להם הריב אם הדיינים יכולים להושיב הבעלי דינין או לא מ"מ בגמר דין הכל מודים שהוא בעמידה כמו כן בעצם היום הזה נאמר נצב ה' לריב ועומד לדין וגו' הרי הקב"ה בעמידה ועל כן נהגו ישראל ג"כ בעמידה להורות כי היום הוא גמר החתימה וארבע תנאים אלו מבוארים אחד לאחד במאמר שהתחלנו בו. א שיתנו אל לבם כי היום הוא גמר דינם זה"ש מה מלאכי השרת אין להם קפיצה אף ישראל עומדים על רגליהם כי בגמר דין הכל מודים שהוא בעמידה. ב שצריך להשיב רבים מעון וזה מצוי בזמן שהשלום מתווך ביניהם זה"ש מה מלאכי השרת שלום ביניהם כו'. ג שצריך להשליך גילוליו מידו שלא יהיה כטובל ושרץ בידו כי אם צריך להיות נקי מן החטא זה"ש מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כו'. ד שצריך שירגיש בשגיאה קטנה כמו בגדולה זה"ש מה מלאכי השרת יחיפי רגל כו' כי לדקות שכלם ועוצם בינתם הם מרגישין בכל שגיאה כקטן כגדול וענין היחיפות הוא מליצה נאה לענין זה כי כבר ידוע ההבדל שבין ההולך יחף לההולך במנעלים כי המנעל עשוי פן תגוף רגלו באבנים קטנים בוודאי אינו מציל שלא יפול על קורה גדול שעיניו רואות אותו מוטל בדרך כי אם ממכשול קטן המנעל מציל ובסיבת היותו הולך על כפות המנעל אינו מדקדק בפסיעותיו ואינו מרגיש באבנים קטנים והולך ודש עליהם בלא פחד. לא כן ההולך יחף שמרגיש ברגלו אפילו באבנים קטנים והוא צריך לדקדק בפסיעותיו שלא יהיה נפגע אפילו באבנים קטנים ככה המה המצות קלות שבני אדם דשים בעקביהם ואינן מרגישים בהם ופתאום עברו עליהם ונענשו והשלימים המרגישים בכל שגיאה קטנה הרי הם כהולך יחף המרגיש בכל מכשול קטן ויודע להזהר ולהשמר ממנו